ראש השנה- הוא יום זיכרון תמידי להקדמת תרופה למכת השטן.
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

ראש השנה- הוא יום זיכרון תמידי להקדמת תרופה למכת השטן. 

מאת    [ 12/09/2006 ]
מילים במאמר: 2404   [ נצפה 4803 פעמים ]

 
 

ראש השנה הוא יום זיכרון תמידי להקדמת תרופה למכת השטן
מתוך הספר "אשר תקראו"-נכתב ע"י העל"ה רפאל ב"ר אשר חגבי
בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש (ויקרא כ"ג).
שאלות
נראה לשאול, מדוע מכונה יום התרועה שבמקרא, בשם ראש השנה? ועוד, מדוע לא נזכר ר"ה בשם יום הדין בתורה? א.
ועוד, מדוע דווקא בראש השנה מצוה לשוב בתשובה ולהתפלל באימה ויראה, הלא כך צריך לנהוג בכל ימות השנה? ב.
ועוד, מדוע נחוג ראש השנה יומיים, הלא נאמר, ובחדש השביעי באחד לחדש ... יום תרועה יהיה לכם (במדבר כ"ט). דהיינו, רק יום אחד, כיתר המועדים האמורים במקרא? ג.
ועוד, מדוע הרשעים אינם מתים לאלתר בראש השנה, הלא לדברי ר' כרוספדאי, בראש השנה הרשעים הגמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה (ראש השנה טז:)? ד.
ועוד, מה הטעם לתקיעות השופר בראש השנה בימינו, הלא חז"ל נסתפקו מה היא התרועה האמורה בתורה? ועוד, אולי ה' העלים מישראל את התרועה כשם שנעלם התכלת של הציצית? ה.
ועוד, מדוע נקראת שם התקיעה בתשר"ת תר"ת בשם תרועה, הלא חז"ל נסתפקו איך נשמע קולה של התרועה האמורה בתורה? ו.
ועוד, מה היא כוונת חז"ל באומרם: תוקעים ומריעים כשהם עומדים כדי לערבב את השטן (ראש השנה טז:), הלא השטן כבר מכיר את כל התכסיסים שנעשים לערבבו מן השנים הקודמות? ז.
כיצד למדים שיום ר"ה הוא יום זיכרון תמידי להקדמת תרופה למכת השטן? ח.
דרכים לשינוי גזירת שמים, ניתן ללמוד ממעשה ר' אליעזר המובא בתלמוד. ט.
תשובות
נראה להשיב, הטעם שיום התרועה האמור במקרא, מכונה בשם ראש השנה, על מנת לערבב את השטן. דהיינו, כדי לבטא את בטחון ישראל בחסדי ה', הנוהג עימהם במידת הרחמים, לפיכך אין ישראל חוששים מקטרוגו של השטן אפילו ביום הדין. לפי שמר"ח אלול מתחילים ישראל בבקשת סליחות וחזרה בתשובה. לכן כשמגיע יום הדין בר"ה, ישראל סומכים הן על התשובה המסירה את עוונם ומכפרת על חטאתם, והן על מעשיהם הטובים היוצרים מלאכים שיסנגרו עליהם. כלומר, בר"ה נפתח לישראל דף חדש ונקי. לפיכך יום זה של תחילת השנה מכונה בשם ראש השנה, לפי שבשנה יש שנ"ה ימים, וזהו יומה הראשון. דהיינו, ראש שנ"ה ימים. לפיכך לא נזכר יום הדין בתורה, אלא בשם יום תרועה וזכרון תרועה. דהיינו, יום שבו ה' זוכר לישראל את עקדת יצחק אע"ה, ואת אברהם שהקריב תחתיו איל, ובזכות האבות ה' מוחל לישראל.
ועוד טעם שיום התרועה האמור במקרא מכונה בשם ראש השנה. משום שאין תוקעים בשופר בשלוש השעות הראשונות של יום ראש השנה, לפיכך אין זה כביכול יום מלא לתרועה. לעומת זאת הכינוי ראש השנה הוא יום מלא של תחילת שנ"ה הימים של השנה. הטעם שיום התרועה לא נקרא בתורה בשם יום הדין. משום שבשלוש השעות הראשונות של ראש השנה, ה' יושב ודן את כל העולם. לפיכך לא נקרא יום התרועה בשם יום הדין במקרא, משום שהדין הוא רק בשלש שעות ראשונות ולא כל היום. א.
הטעם שדווקא בראש השנה מצוה מעולה היא לשוב בתשובה ולהתפלל באימה ויראה, יותר מאשר בכל ימות השנה. לפי שראש השנה הוא יום הדין גם ליחיד וגם לציבור, בעניני העולם הזה. וישראל הם הראשונים שנכנסים לדין ביום ר"ה, לפיכך ישראל מבקשים מה' שיגאלם מיד בר"ה. כשם שאמרו חז"ל, בתשרי עתידים ישראל להיגאל. שנאמר, הנה יום בא לה' (זכריה י"ד), ולא נאמר הנה יום יבא. משום שליום ר"ה נתן ה' סגולה מראשית בריאת העולם. לפי שביום ר"ה סלח ה' לאדם הראשון, ואמר לו: יום זה הוא סימן לבניך. כלומר, בעת שישראל חוזרים בתשובה, הם מחזירים כביכול את ה' ושכינתו למקומם הראוי, לפיכך יום זה הוא עת רצון לפני ה' להציל את ישראל. שנאמר, מציל עני מחזק ממנו (תהילים ל"ה). דהיינו, שה' מציל את האדם מיצר הרע שהוא מלאך חזק, לעומת האדם שהוא בשר ודם, וזאת בזכות התשובה שמחזירה ללב האדם את יצר הטוב, המפתהו ללמוד תורה ולשמרה. לפי שעל ידי קיום המצוות נבראים לאדם סניגורים, המזכירים אותו לטובה בשמים.
ודע, שה' נתן סימן ליום הדין גם בגלגל המזלות. לפיכך חודש תשרי הוא מזל מאזניים. כדי לסמל לאדם המביט אל על, שה' דן את העולם בחודש זה, ועליו להזדרז לחזור בתשובה, כדי שה' יקבלו מיד. שנאמר, דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב (ישעיה נ"ה). כמשל למלך הנמצא בכל חודשי השנה בארמונו, פרט לחודש אחד שבו הוא מסתובב בשווקים וברחובות, כדי לשמוע ולראות מקרוב את דלת העם, ולהיענות לבקשותיהם הכנות. לפיכך באותה העת יש רשות ויכולת לכל אדם לגשת אל המלך ולבקש את בקשותיו. אולם בתקופה שהמלך נמצא בארמונו, צריך האדם להמתין תקופה ארוכה בטרם יתקבל לפגישה עם המלך. ולפי שר"ה הוא יום הדין לגוף האדם בעולם הזה, לבנים, ולמזונות. לפיכך ראוי לאדם לבקש בר"ה על חייו, ועל מזונותיו לכל השנה, לפי שקשים מזונותיו של האדם כקריעת ים סוף. בנוסף לכך ר"ה הוא גם יום סגולה לנשים עקרות לבקש מה' שיפקדם ויתן להם פרי בטן, כשם נפקדו ביום זה שרה וחנה. כמו כן ר"ה הוא גם יום סגולה לאסירים לבקש מה' שיוציאם לחפשי, כשם שיצא יוסף ביום ר"ה מבית האסורים. ב.
הטעם שראש השנה נחוג במשך יומיים, למרות שנאמר, ובחדש השביעי באחד לחדש ... יום תרועה יהיה לכם (במדבר כ"ט). לפי שחס ה' על ישראל ואיפשר גם לאלה שלא חזרו בתשובה שלמה ביום הראשון של ר"ה, לחזור בתשובה ביום השני. כנרמז בפסוק, עד שיפוח היום ונסו הצללים (שיר השירים ב'). דהיינו, ששני ימי ר"ה נחשבים כיום אחד. כפי שנאמר, הן עוד היום גדול (בראשית כ"ט). כלומר, יומא אריכתא, לפי שכל העולם נידון בר"ה. ובעת שבארץ ישראל הוא היום הראשון של ר"ה, באותו זמן עדין לא הגיע היום ר"ה למדינות חו"ל הרחוקות. דהיינו, בשל הפרש השעות הנובע מסיבוב כדור הארץ סביב השמש. מטעם זה בחו"ל חוגגים את כל חגי השנה במשך יומיים.
ועוד טעם שראש השנה נחוג במשך יומיים, כדי שלא תתבטל מצות תקיעת שופר בראש השנה, כי לעתים חל יום ר"ה בשבת, ובשבת אין תוקעים. לפיכך נקבע ר"ה לשני ימים כדי שגם במקרה שיחול ר"ה בשבת, תינתן האפשרות לישראל לקיים את מצות תקיעת השופר ביום השני של ר"ה. לפי שתקיעות השופר בר"ה הם סמלו של יום ראש השנה, שנאמר, זכרון תרועה. משום שתקיעות השופר מזכירות את עקדת יצחק לפני ה', ובכך ה' זוכר את הבטחתו לאבות ומכפר לישראל זרעם. וכן מצאנו בעת שחטאו ישראל בעגל, משה רע"ה הזכיר לה' את הבטחתו לאבות, וה' ניחם על הרעה. שנאמר, זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדך אשר נשבעת להם בך ... וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שמות ל"ב).
ועוד טעם שראש השנה נחוג במשך יומיים, משום שהיום הראשון של ראש השנה הוא דינא קשיא, והיום השני הוא דינא רפיא. לפיכך אילו היה העולם נידון רק ביום הראשון שהוא דינא קשיא, היה העולם נחרב ח"ו. משום כך ר"ה נחוג יומיים, כדי לאפשר לשני בתי הדין העליון והתחתון להתחבר, ועל ידי זה ה' עומד לישראל מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומרחמם בדינא רפיא. ג.
הטעם שהרשעים אינם מתים בפועל לאלתר בראש השנה, למרות שלדברי ר' כרוספדאי, בראש השנה הרשעים הגמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה (ראש השנה טז:). משום שבר"ה הדין הוא לגוף. דהיינו, לחיים טובים, למזונות, לבנים, לאסירים וכו' ולא לנשמת האדם. וכן אמרו חז"ל: שהעני חשוב כמת, ומי שאין לו בנים חשוב כמת, וכל היורד מדרגתו הקודמת חשוב כמת, והמצורע חשוב כמת, והרשע חשוב כמת. דהיינו, מיתת הגוף כביכול. לפיכך ה' גוזר לאלתר על הרשעים מיתה בעולם הזה, מאחת ממיתות אלה. המיתה האמיתית והסופית, ניתנת לרשע ביום מותו על ידי כך שאין לו חלק בעולם הבא הנצחי. ודע, שאם הרשעים היו מתים מיד בעולם הזה בגין העבירות שעשו, אזי לא היה מגיע לצדיקים שכר בעולם הבא. לפי שכולם היו צדיקים, ולו רק מן החשש שמא ימותו. וכן אמרו חז"ל: הכל צפוי והרשות נתונה והכל לפי רוב המעשה (אבות א').
ועוד טעם שהרשעים אינם מתים בפועל לאלתר בראש השנה, למרות שלדברי ר' כרוספדאי, בראש השנה הרשעים הגמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה. משום שכוונת ר' כרוספדאי היתה לומר: שביום הדין של ראש השנה ה' מכריז על הרשעים, וקובע שהם בבחינת רשעים גמורים, ובשל כך מעלים את פניו מהם. לפיכך מרגע הכרזה זו הם נחתמים לאלתר למיתה, משום שהרשעים אפילו בחייהם נקראים מתים, אלא אם כן חזרו בתשובה שלמה. כפי שמצאנו אצל אנשי דור המבול שהרשיעו. שנאמר, וינחם ה' כי עשה את האדם ... ויאמר ה' אמחה את האדם אשר עשיתי מעל פני האדמה (בראשית ו'). למרות זאת ה' המתין להם ק"כ שנים עד המבול, על מנת שיחזרו בתשובה. כלומר, אף כאן למרות שנכתב ונחתם דינם של הרשעים הגמורים למיתה לאלתר, ה' ממתין להם שמא יעשו תשובה. עד עת קבלת עונש המיתה שנגזר על הרשעים, המשיח לוקח על עצמו ייסורים במקומם, בכדי לאפשר לרשעים לחזור בתשובה שלמה. אך אם בכל זאת הרשע לא שב מדרכו הרעה, ביום מותו מלוות אותו עוונותיו לקיברו ואומרות: חבל שנברא. שנאמר, גדל העצה ורב העליליה אשר עיניך פקחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו (ירמיה ל"ב). ודע, שה' איננו ממית אלא רק נותן חיים, וכשמגיע זמן האדם למות, ה' מניחו והולך ואז יש יכולת למקטרגים להשתלט על האדם, וליטול את נשמתו. ד.
הטעם לתקיעות השופר בראש השנה בימינו, למרות שחז"ל נסתפקו מה היא התרועה האמורה בתורה. משום שהתורה אמרה: זכרון תרועה. לפי שקולו של השופר מעורר לתשובה. שנאמר, אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו (עמוס ג'). דהיינו, תקיעות השופר הן גם גורמות שלרשעים לא יהיה פתחון פה לומר: לא זכרנו ולא שמענו, לפי שאילו היינו שומעים את קול השופר, הרי שהיינו נזכרים לחזור בתשובה. משום כך תוקעים ושוברים ומריעים בר"ה מאה ואחת קולות. וכן נאמר, ושמע השמע את קול השופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה (יחזקאל ל"ג). לפיכך הקרן נקראת שופר מלשון שפופרת, ומלשון שפרו מעשיכם וזיכרו את אילו של יצחק שהכפיף את לבו לאבינו שבשמים. ועוד שהשופר מרמז לישראל לעסוק בתורה שהתקבלה בקול שופר. שנאמר, ויהי קול השפר הולך וחזק מאד (שמות י"ט). כלומר, עיקר מצות תקיעות השופר נועדה להזכיר לרבים לחזור בתשובה. על ידי שמיעת קול השופר. שנאמר זכרון תרועה. לעומת זאת עיקר מצות פתיל התכלת היא חלק ממצות ציצית שנועדה להזכיר ליחיד לקיים את מצוות התורה. גם על ידי ראית הציציות, וגם על ידי ראית פתיל אחד בצבע תכלת אמיתי, ולא כל צבע אחר הדומה לו, לפיכך לא נאמר זיכרון פתיל תכלת. ה.
הטעם שהתקיעה בתשר"ת תר"ת נקראת בלשונינו בשם תרועה, למרות שחז"ל נסתפקו איך נשמע קולה של התרועה האמורה בתורה. משום שתרועה היא מלשון תרעם בשבט ברזל (תהילים ב'). דהיינו, מלשון שברון לב. לפיכך קולה של תקיעת התרועה בימינו נשמע כקול רועד ושבור. משום כך נקראת תקיעה זו בלשונינו בשם תרועה, ואין זה בהכרח קולה של התרועה האמורה בתורה. ודע, שאף בימינו קולה של תקיעת התרועה הוא שונה בין עדות ישראל. ו.
כוונת חז"ל באומרם: תוקעים ומריעים כשהם עומדים כדי לערבב את השטן (ראש השנה טז:), למרות שכביכול השטן כבר מכיר את כל התכסיסים שנעשים לערבבו מן השנים הקודמות. אלא כוונת חז"ל היא לומר: שבעת שישראל תוקעים ומריעים הם עומדים בתפילה ומבקשים מה' לערבב את השטן, בזכות מעשיהם הטובים של ישראל. משום שאין בידי ישראל כח ויכולת אחרת לערבב את השטן, לפיכך ה' מערבב את השטן בעבורם. דהיינו, כאשר השטן בא לקטרג על ישראל ביום הדין, ה' אומר לשטן לך ותביא את שני עדים לדבריך. כלומר, את השמש והירח שהם העדים על ישראל. כפי שנאמר, העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ד'). וכשהשטן הולך להביא את השמש והירח כעדים, הלבנה מתכסה ממנו ואין הוא מוצאה. ובשל כך יוצאים ישראל זכאים בדין. שנאמר, תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו (תהילים פ"א). דהיינו, בזכות שהלבנה מתכסה, ישראל חוגגים את ר"ה ויום הדין באכילה ושתיה. בכך נגרם לשטן בלבול משום שהשטן איננו מבין כביכול, מדוע ישראל תוקעים ומריעים וחוגגים ביום הדין הקשה. לפיכך בעת שהלבנה מתכסה בר"ה, כביכול על מנת לערבב את השטן, אף ישראל מכסים ואינם מכריזים על ר"ח תשרי, וגם אינם אומרים הלל בר"ה, אלא עומדים ותוקעים ומריעים.
ועוד טעם לאימרת חז"ל: כדי לערבב את השטן, למרות שכביכול השטן כבר מכיר את כל התכסיסים שנעשים לערבבו מן השנים הקודמות. לפי שתקיעת השופר היוצאת מעומק לבו של התוקע בר"ה, מערבבת את השטן. משום שהתקיעות מזכירות לשטן את יום הדין שלו. שנאמר, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול (ישעיה כ"ז). כמשל לאדם הרואה מת, ונזכר שאף הוא בעצמו עתיד למות, לפיכך הוא נבהל ואץ לפשפש במעשיו. לכן גם השטן נבהל וחרד על עצמו, ובכל שנה ושנה חרדת השטן גדולה יותר, משום שבכל שנה שעוברת מתקצר והולך גם עידנו השטן.
ועוד טעם לאימרת חז"ל: עומדים כדי לערבב את השטן, למרות שכביכול השטן כבר מכיר את כל התכסיסים שנעשים לערבבו מן השנים הקודמות. לפי שכאשר השטן בא לקטרג על ישראל בר"ה, נאמר לו שכבר ישראל חזרו בתשובה ונמחלו להם כל חטאיהם, לפיכך אין הוא יכול לעמוד כנגדם. כפי שאמר ר' אבהו: במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים (ברכות לד:). שנאמר, שלום שלום לרחוק ולקרוב (ישעיה נ"ז). משום שכל עוונותיהם של בעלי התשובה נמחלים והופכים לזכויות, כך שאפילו הצדיקים הגמורים הם בדרגה נמוכה מהם כביכול, משום שאין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא. לפיכך אם צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, כל שכן שהשטן אינו יכול לעמוד ולהשטין. משום שהשטן לא צופה שהרשע יחזור בתשובה שלמה, לאחר ששטן השקיע בו מאמצים כל כך גדולים, על כן הוא מתערבב ואין לו יכולת לקטרג על ישראל. וכן נאמר, וטהרתים מכל עונם אשר חטאו לי, וסלחתי לכל עונותיהם אשר חטאו לי ואשר פשעו בי. והיתה לי לשם ששון לתהלה ולתפארת, לכל גויי הארץ אשר ישמעו את כל הטובה אשר אנכי עשה אותם ... קול אמרים הודו את ה' צבאות כי טוב ה' כי לעולם חסדו (ירמיה ל"ג). ז.
נמצאנו למדים שיום ר"ה הוא יום זיכרון תמידי להקדמת תרופה למכת השטן. כלומר, לפי שגלוי וידוע לפני ה' מהו גודלו וכוחו של השטן, שהוא יצר הרע והוא מלאך ואינו בשר ודם. לפיכך הקדים ה' לישראל תרופה למכתו של השטן. ונתן לישראל חמישה כלים כנ"ל, כדי להפעילם יחד כנגד השטן ביום הדין, על מנת לערבב את השטן כדי שלא יוכל לקטרג, ולהזכיר את עוונותיהם של ישראל ביום הדין: כלי ראשון הוא הלבנה המתכסת בר"ה. כלי שני הוא החזרה בתשובה והמלכת ה'. כלי שלישי הוא הזכרת האבות וזכותם. כלי רביעי הוא השופר. והכלי החמישי הוא שמחת היום טוב. בזכות כל אלה ה' גוער בשטן בעת בואו לקטרג על ישראל ביום ר"ה. כפי שנאמר, ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלם, הלוא זה אוד מצל מאש. ונאמר בסמוך: ראה העברתי מעליך עוניך והלבש אתך מחלצות (זכריה ג'). ח.
דרכים לשינוי גזירת שמים, ניתן ללמוד ממעשה ר' אליעזר המובא בתלמוד:
מעשה בר' אליעזר, שגזר שלש עשרה תעניות על הציבור ולא ירדו גשמים. באחרונה, התחילו הציבור לצאת מבית הכנסת. אמר להם ר"א: תיקנתם קברים לעצמיכם? כי אין לכם תקנה. אלא לכו קברו עצמיכם מפני הרעב. געו כל העם בבכיה וירדו גשמים.
שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה, ואמר כ"ד ברכות ולא נענה. ירד ר' עקיבא ואמר: אבינו מלכנו, אבינו אתה. אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו, חטאנו לפניך. אבינו מלכנו, למענך רחם עלינו. אבינו מלכנו, עשה עמנו למען שמך. ומיד נענה ר"ע. היו הרבנים מרננים על ר"א לפי שלא נענה, ואמרו: לפי שאינו צדיק כר"ע, לכן לא נענה. יצאה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה. אלא שזה מעביר על מידותיו, וזה אינו מעביר על מידותיו (תענית כה:) . ט.

מחברם של הספרים: אשר על המשכן, מצמרת הארז, אשר תקראו
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב