מי הוא המעסיק של העובדים הזרים במושבים? 

לאחרונה, מתנהלים מגעים בין התאחדות חקלאי ישראל לבין הממשלה, בדבר הגעתם לארץ של כ-2,000 עובדים תאילנדים לעבודה במשקים חקלאיים בחמש השנים הקרובות. ברם, עד כה מדיניות "שמיים סגורים" וצמצום הגעתם של עובדים זרים לתעסוקה בחקלאות החל משנת 2003, יצרה מחסור קשה בידיים עובדות בקרב החקלאיים אשר במשך שנים נסמכו על העובדים הזרים, כמשאב הכרחי לפעילותם החקלאית.

מציאות זו הצריכה מציאת פתרונות יצירתיים מצד המעסיקים בפועל ומצד חברות כח האדם.

בפסק דין ארוך ומקיף אשר ניתן לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע נקבע, כי כל גורם המעורב בהעסקתו של עובד והמפיק ממנה הנאה חומרית, ובמיוחד מקום שבו מדובר בעובד זר, המצוי בעמדת נחיתות, יש להטיל עליו אחריות רחבה, עד כדי העברת האחריות לחברת כח האדם אשר היתה מעורבת בהבאתם של העובדים ארצה, באופן בו רואים את החברה כמעסיקתם של העובדים בנוסף למעסיק שהעסיקם בפועל במשק, ולכל הפחות כנושאת באחריות במשותף לתשלומים המגיעים להם.

תמצית פסק הדין הינה אודות 18 עובדים זרים אשר הגישו תביעה כספית לתשלומי זכויות בגין תקופת עבודתם, כנגד בעלי זכויות במשק חקלאי אשר נטען, כי העסיקום, וכנגד חברה בעלת רישיון להבאתם של העובדים הזרים לארץ (להלן:"החברה"). לטענת התובעים שכרם שולם בשיעור נמוך מזה הקבוע בחוק, באיחור וזכויותיהם הסוציאליות נגזלו מהם, התובעים הגישו תביעתם כנגד כל מי שהיה מעורב בהבאתם ארצה, החברה, בעלת אישור העסקתם בארץ, ובני משפחתו של בעל אישור העסקתם. לטענת החברה, איש מהתובעים לא הועסק על ידה בשום קונסטלציה, לא במישרין ולא בעקיפין. היא מעולם לא שימשה כמעסיקתם, והיא אינה יכולה להיות מעסיקתם של התובעים מכיוון שהיא פועלת על פי היתר של משרד התמ"ת כמתווכת בין-ארצית בענף החקלאות בין עובדים זרים לבין חקלאים.

למרות ליקויים רבים בתביעה ובהעדר חקירתם של חלק ניכר מהתובעים על תצהיריהם קבע בית הדין, כי יש מקום להקל בעת הצורך, בהתחשב בקשיים האובייקטיבים העומדים בפני העובד הזר בבואו להגיש תביעתו לבית הדין, ולאזן את זכויות הצדדים והקשיים העומדים בפניהם, על מנת להגיע לחקר האמת.

בית הדין ציין, כי תפקידו של בית הדין הוא לעשות כל שביכולתו על-מנת להגן על העובדים הזרים. בית הדין הוסיף וקבע מה הן אמות המידה אשר בהתקיימן, רשאי הוא להתיר את אי התייצבותו של עובד זר לדיון ולחקירה נגדית על תצהירו, ואלו הן: האחת - בחינת התנהלותו של בא כוח התובע והשניה - בחינת מהות התביעה, היינו בחינת משקל הראיות ותוצאות אי התייצבות התובע לחקירה.

יצוין, כי למרות שבית הדין לא קיבל כל הסבר מדוע לא הוגשו 5 מתוך תצהירי התובעים, וכן מדוע לא נתבקשה שמיעת עדותם של 10 עובדים מבין התובעים במסגרת עדות מוקדמת ודין התצהירים היה להימחק, הרי שבמקרה זה, נקבע כי התובע רשאי להוכיח תביעתו בכל דרך שהיא, ואין הדרך הזו בהכרח מחייבת הגשת תצהיר עדות ראשית של התובע עצמו ולכן אין מקום לדחות התביעות על הסף. בסופו של יום יש לשקול את הראיות שהובאו בפני בית הדין ולבחון האם הוכיח כל אחד מהתובעים את תביעתו בדרך אחרת גם ללא תצהיר, באמצעות עדויות אחרות ובהודאות שניתנו על ידי הנתבעים עצמם. בית הדין מסיק, כי מתביעת התובעים עולה, כי הם הגיעו לישראל והועסקו בחקלאות במשקים חקלאיים שונים כקבוצה על ידי אותם מעסיקים ובאותה שיטת העסקה ולכן, די בעדות חלק מהתובעים, כדי להצביע על מסגרת ההעסקה, ההסכמות והתנאים של התובעים כולם. זאת ועוד, התובעים צירפו מסמכים שנערכו על ידי משרד העבודה התאילנדי בשפה התאית ובו מופיע שם החברה באופן ברור בשפה האנגלית, מסמכים מהם עולה, כי החברה רשומה בהם כמעסיקה ומשלא ציינה החברה מיהו הצד השני לחוזה, והיא עצמה חתומה עליו או מצוינת בו כמעסיק, ומשנוסח החוזה על ידה או מטעמה, יש לראותה כמי שמהווה את הצד השני לחוזה וכנושאת בנטל ההתחייבויות הקבועות בו.

מהעדויות ומהמסמכים הסיק בית הדין, כי החברה קיבלה מידי חודש בחודשו תשלומים שוטפים מהחקלאים שהעסיקו את העובדים והיא העבירה אותם ישירות לחשבונות העובדים בבנק בתאילנד. (לטענת החברה מדובר בסיוע לעובדים וכן בשירותי "בלדרות" המותרים לה כ"בעלת רשיון לסחר במטבע חוץ שניתן לה והיא קיבלה מידי חודש בחודשו עמלה בגין העברת שכרם של התובעים לתאילנד).

בית הדין פסק, כי:

- חברה היוצרת מצג כלפי עובד שלפיו משמשת היא כמעסיקתו, משלמת לו מידי חודש שכר ומקבלת עמלה מידי חודש בגין כספים המועברים באמצעותה, אינה יכולה להישמע בטענה, כי הינה חברת תיווך בלבד. החברה שמרה על קשר רציף עם התובעים מטעמי תועלתה האישית ולא כחלק מהשירות שעליה לספק כלשכת תיווך. חלק ניכר מהתועלת שלה באה לידי ביטוי בעמלה הנגבית על ידה מהעברת כספי העובדים לחו"ל.

- כאשר החברה מציגה עצמה בחוזי ההעסקה כמעסיקה כלפי העובדים וגם כלפי השלטונות בתאילנד, כאשר תנאי ההעסקה נקבעו על ידי החברה, והיא זו אשר שיבצה את התובעים אצל המעסיקים כשהדבר נתון לשליטתה, פיקוחה והחלטתה, ומשהדרכונים נותרו בידי החברה ובעיקר כשהחברה שלטה בכספים המגיעים לעובדים בגין עבודתם ללא הסכמתם, כי אז יש לראות את החברה כמעסיקתם של התובעים בנוסף למעסיק שהעסיקם בפועל במשק, ולכל הפחות כנושאת באחריות במשותף לתשלומים המגיעים להם.

- כל גורם המעורב בהעסקתו של עובד והמפיק ממנה הנאה חומרית, ובמיוחד מקום שבו מדובר בעובד זר, המצוי בעמדת נחיתות ונתון לחסדי הגורמים המטפלים בהעסקתו, יש להטיל עליו אחריות רחבה. - הנטל להראות שלא מתקיימים יחסי עובד מעביד בינו לבין העובד הזר צריך בתנאים מסוימים לעבור לכתפי אותו גורם. היינו, די בכך שהעובד הזר יצביע על קשר היכול להצביע על העסקתו בידי הגורם הנטען בצירוף העובדה, כי קיימת אי בהירות בין כל הגורמים המעורבים ביחס לזהות המעסיק, על מנת להעביר לאותו גורם את הנטל להוכיח, כי לא מתקיימים בינו לבין העובד יחסי עובד-מעביד.

פסק דין זה מרחיב באופן משמעותי את היקף האחריות המוטל על חברת כח האדם שרק סייעה בהבאתם של העובדים ושימשה כמתווכת והטיל על החברה אחריות משותפת עם המעסיק בפועל לתשלום שכרם של העובדים, הגם שזה אשר נטען כלפיו כי היה המעסיק בפועל, אינו מופיע כלל כבעל אישור העסקתם של העובדים.