האם הפלמנקו מחול עממי?
הפלמנקו אינו הריקוד העממי של ספרד, הספרדי הממוצע לא יכיר פלמנקו טוב יותר מכל אחד מאיתנו. הפלמנקו אף אינו הריקוד העממי של חבל הארץ שממנו הגיע – אנדלוסיה, בדרום ספרד.
ריקוד הפלמנקו שונה מהריקוד הספרדי הקלאסי, האסקולה בולרו Escuela Bolero (ראה נספח 1- מונח 27), ומריקודים פופולאריים עממיים שמבוצעים באזורים השונים בספרד כמו ה- Jota (ראה נספח 1- מונח 33 ונספח 5- תמונה 10) של ארגון או ה- Sevillanas (ראה נספח 1 – מונח 57) של אנדלוסיה. בנוסף לכך, בספרד ובעולם, העוסקים בפלמנקו נקראים 'אמני פלמנקו', התייחסות המעידה על כך שהם אינם עוסקים בריקודים עממיים אלא באמנות.
הפופולאריות של מוסיקת הפלמנקו לא ניתנת למדידה, כיוון שהיא לא מיועדת לקהלים גדולים. עם זאת, לפלמנקו מאפיינים רבים המעידים על כך שניתן לסווגו כמחול עממי. חלק מהמבצעים אינם רקדנים מקצועיים והמקום שבו מבצעים את המחול יכול להיות גם אירוע משפחתי. הפלמנקו הוא המוסיקה של העם בכך שהמוסיקה מועברת על ידי למידה בעל פה, אנשי הפלמנקו לרוב אינם מסוגלים לקרוא תווים והם לומדים זה מזה. הפלמנקו הוא עממי בכך שאנשים שעוסקים בו הם אנשים רגילים בעלי מקצועות רגילים שמוקפים בכל חידושי העולם המודרני כמונו בדיוק.
הפלמנקו מהווה חלק בלתי נפרד מחייהם של אנשים בכל רחבי אנדלוסיה וחלק משמעותי בחייהם של האנשים שעוסקים בו. אין זה מחול שקיים לקהל קוני הכרטיסים להופעות במה בלבד. בחברת הצוענים הוא נרקד באירועי חיים שונים: חתונות, הטבלות, פסטיבלים ומסיבות. (ראה נספח 5- תמונה 13, 14)
קהל הפלמנקו
הפלמנקו היא אמנות אינדיבידואלית מטבעה (מועברת על ידי אמן אחד בלבד). אך הצורך הבסיסי של האמנות הוא להעביר מסר לאדם מסוים, שיעודד אותה. בפלמנקו אנשים כאלה נקראים Aficiondo's, (ראה נספח 1- מונח 1) אנשי הידע של הפלמנקו, הלוקחים בו חלק פעיל כקהל.
כיוון שאנשי הפלמנקו הם לרוב אנשים רגילים המוכרים לקהל, הקהל שמופיעים בפניו הוא אף פעם לא פסיבי. הפלמנקו לא יהיה מושלם ללא ה- Jaleos (ראה נספח 1- מונח 32), קריאות העידוד, וה- Palmas (ראה נספח 1- מונח 43) ,מחיאות כפיים אופייניות לליווי הפלמנקו- מוסיפות קצב, של הקהל. בפלמנקו אין הפרדה בין האמן לקהל, הקהל לוקח חלק פעיל במופע, הקריאות מעודדות את הזמר להמשיך. הקשת האצבעות ה- Pitos (ראה נספח 1- מונח 51) או הקשה פשוטה על השולחן מתווספות או מחליפות את מחיאות הכפיים לאורך השיר. הקהל של הפלמנקו הוא אינו קהל היושב בתיאטראות אלא הוא קהל שיושביו מחפשים את אינטימיות המפגש בין האמנים לקהל.
הפלמנקו אינו מנסה לגעת בקהל הרחב, אלא הוא מוצג בקהלים קטנים ומנסה לתת התייחסות אישית לכל אדם. במפגש הפלמנקו אין הפרדה בין הקהל למבצעים, כפי שיש בעולם המערבי בו הקהל נדרש לשקט בעת ביצוע הופעת הפלמנקו. בהופעה זו כל אחד לוקח חלק באירוע ותומך במופיעים. האפיסיונדות (ראה נספח 1- מונח 1) מעודדים את המבצעים בקריאות עידוד ובמחיאות כפיים לפי הקצב. לרוב לאלכוהול יש חלק בחגיגות אלה ולפגישה מסוג זה ישנן איכויות של טקס דתי.
התוכן התרבותי של הפלמנקו
בעקבות מעמדם הנמוך של אנשי הפלמנקו הוא נחשב כפרי, לא קונבנציונאלי מבריק וכן קצת מטורף. ההיסטוריה של המחול מלמדת שהפלמנקו בוצע על ידי העניים ביותר, עבדים לרעב ולצורך למצוא עבודה. לרוב חסרי השכלה שאינם יכולים לקרוא, על כל ההגבלות שחלות על כך. בפלמנקו האנשים שרו על הרעב ועל חוסר הבית בנוסף לקשיים הרגילים של חיי היומיום כמו אהבה נכזבת, בגידת חברים וכ'ו. הפלמנקו היא אמנות שמבוססת על יצרים, תשוקות, מאוויים ורצונות. זוהי תרבות שאינה מבוססת על היגיון אלא מבוססת על רגשות ואינטואיציה השולטים בה. בנוסף לכך, התקשורת בפלמנקו חשובה מאד והשירה משפיעה על האמנות כולה. מעבר לערכו האמנותי הפלמנקו הוא צורת הבעה שמועברת על ידי המוסיקה. אמני הפלמנקו אינם מתעניינים במוסיקאליות יפה ונעימה לאוזן או בתנועתיות חיננית, אלא בקיום מוסיקאלי על מנת להעביר מסר כלשהו הלאה. עם זאת, כיום רקדני הפלמנקו המודרניים מנסים לשלב חינניות יחד עם המהירות והפתאומיות של הפלמנקו.
הפלמנקו הוא אמנות מופנמת המביאה לידי ביטוי את דרך החיים של האינדיבידואל. זוהי אמנות שמבטאת בעיקר את המבצע שלה. גם כאשר נראה אמנים רוקדים יחדיו (מה שאינו מקובל באמנות בצורתה מקורית אלא רק בזמן האחרון כאופנה מודרנית), לא נראה העתקים מדויקים שרוקדים יחדיו גם אם יבצעו את אותן התנועות כיוון שכל אחד משמר את הייחודיות שלו.
הפלמנקו נוצר על מנת לבטא שמחה וכן על מנת לבטא אבל. עפ"י פיפה דה לה מטרנה (מתוך: Schriener C., עמוד 23) האמנות מונע מצער ושמחה, ונעה בין הטרגי מאד לשמח מאד. זהו ביטוי חזק של רגשות. זו צורה מוסיקאלית שנוצרת מחדש בכל הופעה. אמנות שהתפתחה מתוך תרבות המנודים שברחה מהאינקוויזיציה. על כן אין זה מפתיע שהיא לרוב ביטוי טרגי של הקיום האנושי. זהו אינו ביטוי של מחאה חברתית, המילים מעבירות טרגדיה אישית או עמידות אמיצה. הפלמנקו הוא הדרך האישית שבה מעבירים המבצעים זה לזה את החיים שלהם, מחשבותיהם, רגשותיהם ויכולות הביצוע שלהם.
