מהי משמעות החיים? 

מי מאיתנו לא שאל את עצמו, ולו פעם בחייו, מהי משמעות החיים, מה הסיבה לייסורים הרבים שעוברים עלינו, לשם מה קיים הטבע ומהי תכלית ההתפתחות שלנו?

מבין כל היצורים המוכרים לנו בטבע, האדם הוא היצור המפותח ביותר, אבל דווקא הוא זה ששואל את עצמו את השאלה הנצחית העולה וניצבת מולו שוב ושוב בכל דור ודור: מהי תכלית קיומה של המציאות? לא מדובר רק בשאלה לשם מה קיימים היקום, היצורים החיים ובני האדם, אלא גם בשאלה האישית ביותר: בשביל מה אני חי?

במשך מאות שנים ניסו גדולי המוחות לגלות את מטרת קיומו של האדם, אך לא מצאו תשובה. אם כך, יתכן שפענוח השאלה אולי איננו בתחום יכולתו של המדע.

האם יתכן שעל האדם להשתמש בכלים שונים בכדי לפענח את חידת הקיום? האם יתכן שהכלים המדעיים הינם מוגבלים ואינם מתאימים לסוג מחקר זה?

מהו אותו חוש שישי?

אנו קולטים את המציאות באמצעות חמשת החושים שלנו: ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש. אילו היו לנו חושים אחרים, היה העולם הסובב אותנו מורגש בנו אחרת. ידוע שכלבים "רואים" את העולם באמצעות חוש הריח, ולדבורים הוא נראה כמחולק למיליארדי תאים.

מכאן, שמתוך כל מה שקיים סביבנו אנחנו קולטים באמצעות החושים שלנו רק חלק קטן מאוד, ובטווח מוגבל מאד.

האם זה אפשרי שנרגיש את כל מה שמסביבנו? האם יתכן ששם חבוי סוד הקיום שלנו והמפתח לשליטה בגורלנו?

אם השערתנו נכונה, הרי שחסר לנו חוש נוסף המסוגל לחוש גם את מה שאינו מורגש בחמשת החושים.

השיטה שנמסרה לאנושות לגילוי החוש הזה נקראת "חכמת הקבלה".
בפתחו של שלב חדש

כבר לפני אלפיים שנה, צפו מחברי ספר הזוהר את השלב הזה, שבו יתחילו בני האדם לשאול שאלות, ולנסות להבין האם קיים משהו נוסף, מעבר למה שיש לעולם הזה להציע. אז, ורק אז, הם כתבו, תתגלה הקבלה ברבים, כדי למלא את הצורך הזה.

גילוי החוש הרוחני, הוא שמבדיל את האדם באופן מהותי מהחיה, שגם היא נבראה עם חמישה חושים. מתוך כל החי, האדם הוא היחידי שנברא עם היכולת לגלות בתוכו ולפתח את החוש הנסתר הזה.

כאשר האדם מגלה בתוכו את החוש הנוסף הזה, הוא מתחיל להרגיש סביבו עולם רחב יותר, מבין את משמעות החיים, את הסיבה לייסורים, את מטרת הקיום, ורוכש יכולת לשלוט בגורלו, להתעלות מעל הייסורים ולממש את מטרת החיים.
.