בג"ץ 5575/09 , פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים
כב' השופטים א' פרוקצ'יה, א' רובינשטיין וס' ג'ובראן
26.08.2009
העובדות:
העותרת והמשיב התגרשו זה מזו במסגרת הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין השרעי בבאקה אל גרביה ביום. לשניים שני ילדים משותפים, בני 5 ו-6 שנים. ביום 9.11.08 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר משמורת הקטינים, שקיבלה אף היא תוקף של פסק דין. על פי ההסכמה, יישאר הבן הבכור, עאדל, במשמורת אביו, ואילו עז-אלדין אייבק, הבן הצעיר, יישאר במשמורת אמו. הסכמה זו מחליפה הסכם אחר שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו שני הילדים יימצאו במשמורת אימם. בחודש דצמבר 2008 עתרה העותרת לבית הדין לקבל משמורת על בנה הבכור, ואילו המשיב עתר לבית הדין לקבל משמורת על בנו הצעיר. בית הדין הורה להכין ולהגיש תסקיר אודות הילדים והוריהם, אשר יתייחס לטובת הילדים בהקשר להליכי המשמורת. בתסקיר שהוגש, הומלץ כי שני הקטינים יוחזקו יחד במשמורת האם לתקופה של שישה חודשים, עם הסדרי ראייה לאב, וזאת עד להגשת תסקיר משלים. בית הדין אימץ בהחלטה מיום 5.4.09 את המלצות התסקיר וזאת בעקבות ישיבה במעמד העותרת בלבד, כאשר המשיב נעדר מן הדיון בלא שקיבל היתר לכך. בעקבות זאת, הגיש המשיב ביום 7.4.09 בקשה לבית הדין לביטול ההחלטה שניתנה בהיעדרו. בד בבד, ביום 13.4.09 הגיש ערעור לבית הדין לערעורים על החלטת בית הדין שניתנה בהעדרו. בית הדין לערעורים דן בערעור, קיבל אותו, והורה על החזרת המצב לקדמותו בענין משמורת הקטינים, כפי ששרר לפני החלטת בית הדין, והורה על החזרת הבן הבכור למשמורת האב. כן הורה לבית הדין לקיים דיון במעמד הצדדים, ולהזמין את פקידת הסעד להתייצב בפניו באופן דחוף. החלטה בבקשת ביטול ההחלטה שהוגשה לבית הדין לא ניתנה עד עתה. על החלטת בית הדין לערעורים משיגה העותרת בעתירתה. היא טוענת, כי בדונו בערעור, חרג בית הדין לערעורים מסמכותו על פי חוק, המאפשרת לו לדון אך בפסק דין סופי.
החלטה:
א. ההליך בין העותרת למשיב נסב על בקשות לשינוי הסדרי משמורת בין האב לאם. הליכים אלה תלויים ועומדים בפני בית הדין השרעי בבאקה אל גרביה, אשר אמור לבחון את טובת הקטינים בשים לב, בין היתר, לחוות הדעת המקצועיות של השירותים הסוציאליים.
ב. בית הדין לערעורים ביטל החלטת ביניים של בית הדין בערכאה הדיונית, אשר ניתנה ללא נוכחות האב, ואשר במסגרתה הורה על שינוי הסדר המשמורת שהיה נהוג עד אותה עת בדרך של שלילה זמנית של חזקת המשיב בבן הבכור והעברתו לרשות האם. בית הדין לערעורים סבר, ובצדק, כי שינוי משמעותי מסוג זה, הכרוך בהעברת ילד ממשמורת הורה אחד למשמורת הורה אחר אינו יכול להיעשות בדרך של החלטת ביניים במעמד צד אחד, וכי יש מקום לבחון בעומק וביסודיות את סוגיית משמורת ההורים על בסיס כל הנתונים והנסיבות, בשיתוף הגורמים המקצועיים. בחינה מעמיקה כזו חייבת להעשות במעמד שני ההורים, כדי שניתן יהיה לעמוד על מלוא המשמעות של שינוי אפשרי במשמורת. לא יתכן להורות על העברת משמורת מהורה אחד להורה אחר, ולו באופן זמני, בלא שתינתן זכות טיעון להורה שממנו מבקשים לשלול את המשמורת, אלא בהתקיים נסיבות חריגות שאינן מאפשרות דיון במעמד הצדדים.
ג. מאחר שגם בלא החלטת בית הדין לערעורים, היה על בית הדין בערכאה הדיונית להמשיך ולקיים בירור במחלוקת במעמד הצדדים לצורך קבלת הכרעה, אין מקום להיכנס לבירור שאלת סמכות בית הדין לערעורים לדון בערעורים על החלטות ביניים.
העתירה נדחתה
כב' השופטים א' פרוקצ'יה, א' רובינשטיין וס' ג'ובראן
26.08.2009
העובדות:
העותרת והמשיב התגרשו זה מזו במסגרת הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין השרעי בבאקה אל גרביה ביום. לשניים שני ילדים משותפים, בני 5 ו-6 שנים. ביום 9.11.08 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר משמורת הקטינים, שקיבלה אף היא תוקף של פסק דין. על פי ההסכמה, יישאר הבן הבכור, עאדל, במשמורת אביו, ואילו עז-אלדין אייבק, הבן הצעיר, יישאר במשמורת אמו. הסכמה זו מחליפה הסכם אחר שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו שני הילדים יימצאו במשמורת אימם. בחודש דצמבר 2008 עתרה העותרת לבית הדין לקבל משמורת על בנה הבכור, ואילו המשיב עתר לבית הדין לקבל משמורת על בנו הצעיר. בית הדין הורה להכין ולהגיש תסקיר אודות הילדים והוריהם, אשר יתייחס לטובת הילדים בהקשר להליכי המשמורת. בתסקיר שהוגש, הומלץ כי שני הקטינים יוחזקו יחד במשמורת האם לתקופה של שישה חודשים, עם הסדרי ראייה לאב, וזאת עד להגשת תסקיר משלים. בית הדין אימץ בהחלטה מיום 5.4.09 את המלצות התסקיר וזאת בעקבות ישיבה במעמד העותרת בלבד, כאשר המשיב נעדר מן הדיון בלא שקיבל היתר לכך. בעקבות זאת, הגיש המשיב ביום 7.4.09 בקשה לבית הדין לביטול ההחלטה שניתנה בהיעדרו. בד בבד, ביום 13.4.09 הגיש ערעור לבית הדין לערעורים על החלטת בית הדין שניתנה בהעדרו. בית הדין לערעורים דן בערעור, קיבל אותו, והורה על החזרת המצב לקדמותו בענין משמורת הקטינים, כפי ששרר לפני החלטת בית הדין, והורה על החזרת הבן הבכור למשמורת האב. כן הורה לבית הדין לקיים דיון במעמד הצדדים, ולהזמין את פקידת הסעד להתייצב בפניו באופן דחוף. החלטה בבקשת ביטול ההחלטה שהוגשה לבית הדין לא ניתנה עד עתה. על החלטת בית הדין לערעורים משיגה העותרת בעתירתה. היא טוענת, כי בדונו בערעור, חרג בית הדין לערעורים מסמכותו על פי חוק, המאפשרת לו לדון אך בפסק דין סופי.
החלטה:
א. ההליך בין העותרת למשיב נסב על בקשות לשינוי הסדרי משמורת בין האב לאם. הליכים אלה תלויים ועומדים בפני בית הדין השרעי בבאקה אל גרביה, אשר אמור לבחון את טובת הקטינים בשים לב, בין היתר, לחוות הדעת המקצועיות של השירותים הסוציאליים.
ב. בית הדין לערעורים ביטל החלטת ביניים של בית הדין בערכאה הדיונית, אשר ניתנה ללא נוכחות האב, ואשר במסגרתה הורה על שינוי הסדר המשמורת שהיה נהוג עד אותה עת בדרך של שלילה זמנית של חזקת המשיב בבן הבכור והעברתו לרשות האם. בית הדין לערעורים סבר, ובצדק, כי שינוי משמעותי מסוג זה, הכרוך בהעברת ילד ממשמורת הורה אחד למשמורת הורה אחר אינו יכול להיעשות בדרך של החלטת ביניים במעמד צד אחד, וכי יש מקום לבחון בעומק וביסודיות את סוגיית משמורת ההורים על בסיס כל הנתונים והנסיבות, בשיתוף הגורמים המקצועיים. בחינה מעמיקה כזו חייבת להעשות במעמד שני ההורים, כדי שניתן יהיה לעמוד על מלוא המשמעות של שינוי אפשרי במשמורת. לא יתכן להורות על העברת משמורת מהורה אחד להורה אחר, ולו באופן זמני, בלא שתינתן זכות טיעון להורה שממנו מבקשים לשלול את המשמורת, אלא בהתקיים נסיבות חריגות שאינן מאפשרות דיון במעמד הצדדים.
ג. מאחר שגם בלא החלטת בית הדין לערעורים, היה על בית הדין בערכאה הדיונית להמשיך ולקיים בירור במחלוקת במעמד הצדדים לצורך קבלת הכרעה, אין מקום להיכנס לבירור שאלת סמכות בית הדין לערעורים לדון בערעורים על החלטות ביניים.
העתירה נדחתה
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
