על פנאי ודייאטה שלנו
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

על פנאי ודייאטה שלנו 

מאת    [ 21/08/2009 ]
מילים במאמר: 1789   [ נצפה 3421 פעמים ]

 
 
במהלך עבודתי כאנתרופולוג כלכלי ויועץ עסקי של חברת הסעדה, האיר את תשומת ליבי בעל החברה ואמר לי כי "הכלכלה באה מאוכל" . במילותיו הפשוטות, גרר אותי אותו אדם לחשוב בעצם מהי כלכלה. יש לציין כי בכל השפות בהן אני שולט, המונח כלכלה "מסתדר" היטב עם מזון.
למעשה, תפקיד הכלכלה ולא בהגדרתה ה"מדעית" של הכלכלה המתמטית, הוא להסדיר את פעילות הקיומית יותר של האדם. אומנם, ההגדרה המקובלת יותר מתייחסת לתחום הפעולה האנושית המכוון להשגת האמצעים החומריים הדרושים לאדם לצורך קיומו ורווחתו. לא כל כך רחוק מהגדרתו הפשוטה לכאורה של בעל חברת הסעדה.
הפילוסוף אריסטו הוא שטבע את המונח הלועזי "אקונומוס" כמייצג את המונח העברי כלכלה. כאשר כוונתו הייתה לתחום העוסק בחקר משקי הבית - זאת אנו יודעים מהרכב המילים היווני "איקו" שפירושו בית או משק בית והמילה "נומוס" שפירושו חוק.
להערכתי, ניתן לראות את הכלכלה כדבר מה אחר. לא מהצד של הסדרה של הפעילות החומרית אלא דווקא מתוך מגמה של מציאת פנאי. כלומר, האדם עושה שימוש בכלכלה על מנת להציע לעצמו את הדרכים היעילות והקצרות ביותר להספקת צרכיו וכך יכול הוא להגדיל את כמות הפנאי הנותר לו.
בעין "בלתי מזוינת", ניתן להאמין כי החיים המודרניים שלנו, משופעות מכשירים שכל מטרתם לחסוך בפעילות וכך להותיר לנו יותר זמן לפעילות אחרת הקשורה בתחומים של הגשמה עצמית.
כך, ניתן לראות את כל מערכת הפעילות שלנו החל מרגע כניסתנו למעגל הלימודים ועד ליציאתנו אל הגמלאות כמעטה מכין של החיים שלנו בתקופת הגמלאות. אנו משתדלים לרכוש לעצמנו מקצוע מועיל ומכניס, מחפשים את התעסוקה שיכולה לספק לנו את צרכינו בהווה ואת צרכינו בעתיד וכיוצא בזה. כך יוצא אפוא כי אנו עובדים היום כדי לנוח מחר.
אם בפנאי עסקינן, מדוע לא נבדוק את כמות הפנאי שנותר בכל השיטות הכלכליות הקיימות? למעשה, מטרת מאמר זה היא להציג את ההבדלים בשעות הפנאי הקיימים בין תרבויות כלכליות שונות. כאשר במונח תרבויות כלכליות, נציע את ההתפתחות האבולוציונית של השיטות הכלכליות.
השיטה הכלכלית הראשונית המוכרת לנו מכונה "כלכלת ציוד ולקט" - אלו הם אנשים חסרי רכוש שחיו בחבורות קטנות בדרך כלל משפחה מורחבת, והתפרנסו בעיקר מלקט ומעת לעת כאשר צלח הדבר בידם אכלו בשר ציד. כלכלה כזו, הייתה מבוססת בעיקר על איסוף צמחים ושורשים ע"י הנשים וזקני השבט, כאשר הגברים הבריאים יצאו למסעות ציד אשר כאמור לא תמיד צלחו. חברה בת זמננו העושה עדין שימוש בסוג זה של כלכלה היא חברת ה"קונג סאן" שבט בושמנים שגר במדבר "קלהרי" באפריקה.
השיטה הכלכלית של "נוודים רועים" - אלו הם אנשים שחיו בעיקר מעדרי צאן ובקר שעברו מאתר לאתר בהתאם לעונות השנה תוך חיפוש אחר מרעה לבהמות. הדוגמא העכשווית לצורת כלכלה כזו הינם הנוודים הבדואים אשר נודדים החל ממדבריות ערב ועד לסהל של מדבר סהרה.
השיטה הכלכלית השלישית בסולם מכונה "כלכלת חקלאות שרוף וברוא" - כאן הכוונה לשיטה של הורטי-כולטורה שהיא למעשה חקלאות גינה בה החקלאים חודרים למעבה היער שורפים את העצים ובשטח שנוצר שותלים בדרך כלל תירס . כאן נמצא שבטים באמזונס כגון ה"יניממו" וכן שבטים מסוימים בגינאה החדשה.
מתוך חקלאות הינה צומחת במהלך הזמן "חקלאות בעל" ו"חקלאות שלחין". אלו שני סוגי השקיה המאפיינים שיטות חקלאיות וכמובן גם מוצרים חקלאיים שונים. חקלאות בעל תלויה בגשמים ואילו חקלאות שלחין הינה מפותחת יותר ומשקה את השדות בעזרת מערכות השקיה מסוגים שונים. יש לציין כי מרבית הציביליזציות העולמיות צמחו דווקא מתוך חקלאות שלחין. זה נכון לגבי כמעט כל הציביליזציות החל מהשומרים וכלה ברומאים.
כלכלת חקלאות מהווה את הבסיס לישיבת קבע של האדם וכן מתאפיינת בהתפתחויות טכנולוגיות דבר שמוביל בסופו של דבר לכלכלה הנוכחית של העולם המודרני המאופיינת על חלוקת עבודה מקצועית וירידה באחוז העוסקים בחקלאות מבלי להפחית בכמות המזון המסופקת.
מכל מקום, נוצרת בעיה להשוות בין סוגים שונים של הכלכלה שהוצעו לעיל. ישנם הבדלים מובנים ברמה הטכנולוגית המאפיינת כל אחת מהם. ישנם הבדלים בכמות האנשים וכמובן ישנם הבדלים ברמות הציוד והרכוש שיש לכל סוג של כלכלה. יש לכן למצוא דרך על מנת שנוכל להשוות בין סוגי הכלכלה הללו באורח אובייקטיבי ובלתי תלוי.
על מנת לפתור את הבעיה של ההשוואה, נצביע על משתנה אחר, המשותף לכולם בכל סוגי הכלכלה הללו. משתנה זה עשוי לתרום להעמדת מכנה משותף נתון להשוואה כמותית מבלי ליפול בפח של איכות ושוני תרבותי ביניהם.
למעשה מה שמשותף לכל סוגי הכלכלה הללו הוא הגורן האנושי - האדם. לפיכך ניקח את הגורם הנ"ל וננסה להשוות בין הצורות השונות תוך כימות מערכת הכלכלית לידי מכנה משותף נתון.
כאמור, בכל המערכות הכלכליות פועל אדם בעל צרכים שחלקם צרכים תרבותיים ואחרים הינם צרכים פסיכולוגיים. מה שמשותף לכולם זה דווקא הצורך הקיומי. כולם זקוקים למזון וכולם צורכים מזון ברמות שונות. שוב, לא נתייחס למאכלים אלא אל המזון בכללותו. הרי כאמור ישנם הבדלים ב"טעם וריח" בסוגי המאכלים השונים. ישנם סייגים והגבלים תרבותיים וכן ישנם מאפיינים אחרים היוצרים הבדל בין המאכלים.
מכאן, נצטרך לתרגם את המזון למשתנה כמותי בר השוואה. לפיכך ניקח את המשתנה הבסיסי שלשמו צורכים אנו כבני אדם מזון. אנו זקוקים למזון כדי לספק אנרגיה. הרי אנו יודעים למדוד את כמות האנרגיה המופקת והנצרכת. אנו מכירים את כמות האנרגיה לה זקוק הגוף - למעשה אנו מדברים על קלוריות - קילו-קלוריות לצורך הדיוק, כמכנה המשותף היעיל ביותר להשוואה בין תרבויות ובין סוגי הכלכלה השונים.
כדי למדוד את האנרגיה המופקת נעשה שימוש בנוסחה אותה פיתח האנתרופולוג הכלכלי מרווין הריס. הריס, הציב נוסחה הטוענת כי :
האנרגיה של המזון הנחוצה לחברה נתונה (E), שווה למספר יצרני המזון (M), כפול מספר שעות העבודה המושקעים ביצור המזון (T), כפול מספר הקלויות המופקות ע"י כל אחד מהיצרנים (R) כפול מספר הקלוריות המבוזבזות ע"י יצרני המזון כדי ליצור את המזון (K). הנוסחה הסופית תראה כך
E=M*T*R*K
(להרחבה בנושא ראה Marvin Harris "Culture, People, Nature" Happer International, N.Y 1986 pp. 229-257)
השיטה לחישוב פשוטה ואף קלה. אנו יודעים את כמות האנרגיה הנחוצה ליממה לכל אדם במשק כלכלי נתון. נכפיל את כמות האנרגיה הנחוצה במספר הפרטים החיים באותו משק ונכפיל במספר היממות בשנה. כך נקבל את מספר הקלוריות השנתיות הנחוצות לקיומו של משק כלכלי נתון.
לשם הדוגמא, אצל חבורות הבושמנים (קונג סאן בכלכלת ציידים לקטים), חיים בדרך כלל כ-28 פרטים בחלוקה הבאה 7 גברים, 7 נשים ו-14 ילדים. יש לציין כי הקונג סאן, מולידים תינוק אחת ל-5 שנים בממוצע ומתרבים תוך הקפדה מרבית על גודל האוכלוסייה שלהם. ריצרד ליי, האנתרופולוג הכלכלי שחקר את השבט, העריך כי מספר הקלוריות הנחוצות למחייתם ליממה עומדת על 64,200 קלוריות.
(להרחבה בנושא ראה, Lee Richard "The Kung Bushman of Botswana" Aldin Chicago, 1974)
ממוצע קלוריות הנחוצות לפרט בקרב הבושמנים עומד על כ-2300 קלוריות ליממה. למעשה יש לנו את E אם נכפיל את מספר הקלוריות היומיות לשנה נמצא כי חבורה כזו זקוקה ל-23,433,000 קלוריות לשנה.
כדי לייצר כמות קלוריות יומיות נצטרך למעשה 7.4 עובדים. זאת מוצאים לפי כמות הקלוריות היכול כל עובד לייצר בשעה כפול מספר שעות העבודה. אם נגביל את העבודה ל-6 שעות עבודה האפשריות במדבר קלהרי, כפי שמצא ריצרד ליי, נמצא כי כמות האנרגיה המבוזבזת ליצירת אנרגיה תעמוד על 6,600 קלוריות. שאר המכפלות ברורות ומציגות לפנינו את המשתנים הנחוצים כדי לדעת כמה קלוריות מופקות בחברה של נוודים רואים כמו הקונג סאן.
אם ניקח את K שהוא בקרב הקונג סאן עומד על 6,600 קלוריות ונייחס אותו ל-E שהוא 64,200 קלוריות נמצא יחס של 9.6 זהו היחס האפקטיביות של היצור. במקרה שלנו יחס זה מצביע הן על האפקטיביות של היצור והן על הסביבה הטכנולוגית שמאפיינת את החברה.
מכאן גם נוכל לשרטט הבדל נוסף הקיים בין הטכנולוגיות של היצור אשר צריכות בהכרח להקטין את מספר היצרנים ולהגדיל את מספר הקלוריות המופקות. למעשה, הטענה המרכזית שנובעת כאן תהיה שככל שהאפקטיביות היצור וטכנולוגיית היצור גבוהה יותר, ירד מספר היצרנים ויעלה מספר שעות הפנאי הנותרות. למעשה, על פניו יראה כי בחברה מתועשת כמו שלנו, חברה בה האפקטיביות של היצור ושל טכנולוגיית היצור גבוהה בהרבה מכלכלת הנוודים רועים, אנו מצפים כי מספר שעות הפנאי שלנו יהיו גדולים מאשר שעות הפנאי של הקונג סאן למשל.
לא נלאה את הקורא בפרטים הטכניים ובחישוב שנעשה כדי לשרטט את ההבדלים בשעות העבודה וביצור
אולם, נמצא כי החלוקה של שעות העבודה בפועל של יצרני הקלוריות בסוגי הכלכלה השונים עומד על 6 שעות ביממה בקרב הקונג סאן ובקרב נוודים רועים אחרים, 7 שעות ביממה בקרב חקלאות "שרוף וברוא", 8 שעות ביממה אצל חקלאות בעל, 9 שעות ביממה אצל חקלאות הלחין והפתעה הגדול כמעט 10 (9.6) שעות ביממה בכלכלה המתועשת שלנו.
אצל הקונג סאן, מספר היצרנים עומד על 27% לערך עם אפקטיביות יצור של 9.6 אולם מספר שעות הפנאי המצטבר שלהם עומד על 18 שעות ליממה או 274 ימים בשנה. למעשה עובד מקרב הקונג סא, עובד בפועל רק 91 ימי עבודה בשנה!
לעומתו בקרב החקלאות המתועשת של ימינו, האפקטיביות של היצור עומדת על 53.5 שהם פי כמעט 6 מאפקטיביות היצור של הקונג סאן. אולם מספר ימי העבודה בשנה שעובד האדם המודרני יותר עומד על 146 ימים 160% יותר מאשר הקונג סאן העובד רק 91 ימים בשנה!
למעשה יוצא מכאן כי ישנה אשליה של פנאי אצל האדם המתועש והמודרני. ניתוח של הרכב שעות העבודה של האדם המודרני מציעה על תמונה עוד יותר עגומה:
עבור יצור מזון 4.4 שעות ביממה
עבור הכנת המזון 1.21 שעות
עבור יצור אחר 1.75 שעות
עבור טיפול בילדים 1.1 שעות
עבור היגיינה 0.60 שעות
עבור ביקורים 2.3 שעות
עבור ביטולי זמן 2.5 שעות
סה"כ 13.86 שעות ביממה או 210 ימי עבודה בשנה שהם 58% מהשנה.
למרות שהאדם המודרני עובד לכאורה שעות ביממה מאשר עמיתו ה"פרימיטיבי" משבט הקונג סאן, חושב האדם המודרני כי אורחות חייו משופעי הטכנולוגיה מביאות אותו לידי פנאי רב יותר מאשר אבותיו. אולם, בחישוב קלוריות השגת הטכנולוגיה מביאה לביטול של אנרגיה הנחוצה לאספקת המזון ויוצרת שיעבוד נוסף והתרחקות האדם מהפנאי. במילים אחרות, אם ניקח למשל מכונת כביסה, הרי אין ספק שמטרתה לחסוך את האנרגיה המושקעת על כיבוס הבגדים באורח ידני. אולם ההשקעה שיש לאדם כדי לרכוש ולהפעיל את מכונת הכביסה שברשותו עולה לעין שיעור על כמות האנרגיה שכביכול חוסכת המכונה בכיבוס בגדים.
מכלול ההוצאות של האדם על רכישה של מכונת כביסה כוללת את הרכישה עצמה של המכונה וכן של מייבש הכביסה, את עלות חומרי הניקוי (אבקת כביסה, מרכך, מסיר כתמים, טבליות כלור וכו'), עלות התחזוקה של המכונה (חשמל, מים אגרות, תיקונים ותשלומים קבועים) וכן עלות ה"טעמים" הקשורים לטיב, פרסום חלוקת עבודה וכיוצא בזה. מול מכלול ההוצאות הללו עומדת הכביסה ביד בנחל שגוזלת מלבד סבון רק את אנרגיית הגוף המופעלת בפעולה עצמה.
אולם, יחד אם האמור לעיל, ידוע כי האדם המודרני משיג בכל זאת יותר קלוריות מאשר האדם בסוגי הכלכלה האחרים. מהו אפוא ה"סוד" הגדול של האדם המודרני? מבדיקה של הדברים עולה כי ההבדל הגדול בין צריכת הקלוריות של האדם המודרני לשאר סוגי הכלכלה הוא בצריכת הסוכר! האדם המודרני מכניס את מרבית הקלוריות שלו מהסוכר המוסף בכמעט כל מאכל. החל מתקופת יצור משקה המשכר "רום", שנוצר מעודפי קני הסוכר שנטחנו למולסה וממנו הפיקו את הסוכר המזוקק, החלה תקופה חדשה שלוותה בתהליכי שינוי טכנולוגי בד בבד עם חדירת הסוכר לחיינו. הסוכר תופס מקום של "כבוד" בסל ה"מזונות" שלנו.
אם בהרזיה עסקינן, הרי ברור שהאדם המודרני היה אמור להיות רזה יותר מאבותיו. לא בגלל טרנד אופנתי אלא משום שהוא מוציא קלוריות רבות כדי להשיג ולהפעיל טכנולוגיה שמקלה על חייו. אולם כידוע אנו יותר שמנים מאבותינו. יתרה מזה, בקרב אבותינו אדם שמן נחשב לעשיר יותר. זאת מאחר ויש לו פנאי רב יותר אשר מביא עימו את הפריבילגיה שלא לעבוד לצורך אספקת קלוריות. כאמור אנו יותר שמנים מאבותינו משום שהסוכר הממלא את מקורות האנרגיה שלנו בקלוריות נוספות, במקום אלו המבוטלות לצורך רכישה והפעלה של טכנולוגיה המקלה על חיינו.






אתרופולוג כלכלי מתמחה בתחום של התנהגות כלכלית של פרטים ואגונים. משמש כיועץ לארגון וניהול יעוץ ארגוני וליווי עסקי,יעוץ ותכנון תיירותי, הכנת תוכניות עסקיות, תכנון ואסטרטגיות עסקיות, תכנון וליווי של תוכניות הבראה ושיקום פיננסי, מערכות מידע שיווקי ומערכות ניהול איזו 9000, שיווק תיירותי, תכנון הדרכה, ימי עיון וקורסים במבחר ארגונים מגדלים שונים ובענפי פעילות מגוון. ייעוץ אסטרטגי, ארגוני וניהולי למפלגות ולגופים פוליטיים.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב