הצלחה זאת תנועה מכישלון לכישלון בלי אובדן ההתלהבות. ווינסטון צ'רצ'יל
רוצים לעשות משהו בחיים שלכם? רוצים להצליח בקריירה? חיי משפחה? הגשמה עצמית? דבר אחד אני יכולה להבטיח לכל אחד מכם: תתכוננו להרבה כישלונות בדרך. זה לא אומר שלא תצליחו לעשות את מה שרציתם. (אולי כן ואולי לא). זה לא אומר שלא כדאי להתחיל. זה לא אומר שאתם לא מוצלחים. זה רק אומר שכדאי לכם להתחיל להתיידד עם הכישלונות שלכם. נשמע קצת מוזר. לא? אז תנו לי להסביר.
הידעתם שעבודת הדוקטורט הראשונה של אלברט איינשטיין לא אושרה? שהנרי פורד פעמיים פשט רגל לפני שהפך לטייקון? שוואלט דיסני פותר מעבודתו בעיתון בגלל היעדר דמיון ומקוריות? שחברת התקליטים לא חתמה עם הביטלס בגלל הסגנון המיושן והסאונד הלא טוב שלהם? שמייקל ג'ורדן בהיותו נער בכה ימים בחדרו אחרי שסולק מנבחרת בית הספר בכדורסל? שאברהם לינקולן הפסיד שבע מערכות בחירות לפני שנבחר לנשיא ארה"ב?
רוצים עוד דוגמאות? תעשו משאל של כל החברים והמכרים בנושא הצלחה וכישלון והם יספקו לכם הרבה מאוד דוגמאות נוספות.
כישלון זה לא חוסר הצלחה
קודם כל, מה זה כישלון? אנשים רואים בכישלון פגיעה כי הם מפרשים אותו כחוסר הצלחה. אך, למעשה, כישלון זה אי עמידה בציפייה או מטרה כלשהי. הרבה פעמים זאת אפילו לא ציפייה או מטרה שאתם החלטתם עליה. זאת יכולה להיות הציפייה של ההורה או המטרה של הארגון. לא עמדתם בה? זה עוד לא אומר שלא הצלחתם.
כולנו יודעים שבלי כישלונות אי אפשר ללמוד. יחד עם זאת, יותר מידי פעמים הכישלון פוגע בהערכה העצמית שלנו וגם לעיתים גורם לנו לשנות את שאיפותינו.
אז כיצד בכל זאת אפשר להפוך את הכישלון לחווייה מלמדת?
1. תלמדו לנהל רגשות לא נעימים.
אין ספק שכישלון זאת חוויה קשה שמעוררת רגשות לא נעימים. יחד עם זאת, אנחנו חווים רגשות לא נעימים בהרבה נסיבות שונות: עצב, גועל, פחד, קנאה, תסכול, חוסר אונים כד'. הרגשות הלא נעימים האלה הם חלק בלתי נפרד מחיינו. מאז שהאדם הראשון אכל מעץ הדעת וגורש מגן עדן, נכנסה לחיינו החלוקה לטוב ורע. כך גם הרגשות שלנו: חלקם טובים לנו וחלקם לא. אבל אלו ואלו מהווים חלק בלתי נפרד מקיומנו ונמצאים ביסוד האישיות שלנו. היכולת שלנו לחוש אותם, להבין אותם ולעבד אותם מגדירה בהרבה את מי שאנחנו. לכן, ככל תדעו יותר טוב להכיל את הרגשות הלא נעימים בכלל, כך תדעו להתמודד עם הרגשות האלה שיציפו אתכם בעקבות הכישלון. איך אתם מתייחסים לאכזבות, נפילות ועצבים באופן כללי? איך הם משפיעים עליכם? האם הם משתקים או מדרבנים אתכם? כמה זמן לוקח לכם "להתאושש" כאשר רגש לא נעים כלשהו מבקר את ליבכם? כל פעם שאת חווים משהו לא נעים (קיבלתם דו"ח חניה, למשל) תנסו לעקוב אחרי התגובות שלכם ולראות האם יש לכם שליטה על התגובות.
2. שימו לב כיצד אתם מפרשים את הכישלונות שלכם.
האם אחרי הכישלון באה המחשבה: אני לא מתאימה, לא מספיק חכמה/יפה/חדה וכו'? האם הכישלון מערער את רצונך את מה שרצית לעשות? אם כן, הפרשנות שלך מוטעית! אם הכישלון זה לא ההיפך מהצלחה, אז מה זה כן? כישלון זהו סימן. סימן לכך שיכול להיות ש:
• צריך להתכונן טוב יותר.
• עדיין חסרות לך כל המיומנויות הנדרשות.
• השגת המטרה הזאת לוקחת יותר זמן ממה שחשבת.
• אתה עדיין לא בשל בשביל הדבר הזה.
• את לא מושלמת...
• זאת לא הדרך להשיג את זה.
• זה לא באמת מה שרצית בחיים. אולי עמוק בליבך רצית משהו אחר בעצם?
• צריך להשקיע יותר מאמץ/ידע/משאבים.
3. אל תשוו את עצמכם לאחרים.
הרבה פעמים אנחנו נוטים לראות בהישגים של אחרים אתגרים משלנו. אם הוא בגיל 35 קיבל את התפקיד הזה, אז אני חייב גם להתקדם בקצב יותר מהיר. כי אם לא אתקדם כמוהו אז מה זה אומר עליי?...
התשובה נכונה (שימו לב): עליך זה לא אומר כלום, שום דבר, נדה. זה מעיד עליו, על רמת ההתאמה של הכישורים/ הרצונות/ האופי שלו לתפקיד, לארגון, למשימה. ההישג שלו לא מעיד עליך שום דבר. תן לכישורים שלך ביטוי הולם, תבין מה הרצונות שלך, תמצא מקום שהכי מתאים לך ואל תשווה את עצמך אליו ולא לאף אחד אחר.
4. אל תתנו לציפיות של אחרים להנחות אתכם יותר מהציפיות של עצמכם מעצמכם.
ההורים, המורים, החברים, העמיתים, הבוס, בן הזוג וכל אחד אחר שהוא חלק מחיינו משפיעים מאוד על עיצוב הציפיות העצמיות שלנו. לעיתים זה יכול להיות הכוח המניע והתומך אבל לעיתים זה משפיע הפוך: חוסם, מתסכל, לא מאפשר. למה זה קורה? כי מקור הציפיות שלהם איננו אתם אלא הם עצמם. הם מעתיקים מעצמם ושמים עליכם את הרצונות שלהם, את הפחדים שלהם, את הכישרונות שלהם וכו'.
ההורים סבורים שאי אפשר להצליח בחיים בלי תואר שני? הילד מרגיש שהוא חייב לקבל את התואר. החבר מפחד לעזוב מקום עבודה בטוח? הוא ממליץ לך שלא כדאי לך לעזוב את המשרה שלך. וכך הלאה. אבל אם תנסו לענות על כל הציפיות שיש לסביבה מכם תהיו עסוקים רק בלרצות את כולם. לא יהיה לכם זמן לחיות את החיים שלכם וגם תיכשלו בכל זאת, כי אי אפשר לרצות את כולם בכל מקרה.
5. קצת הומור עצמי: על תיקחו את עצמכם יותר מידי ברצינות.
תקראו על חשיבותו של חוש הומור כאן.
טעיתם ואנשים צחקו עליכם? תצחקו יחד איתם. לא כל כישלון הוא כל כך נורא. חלקם מציגים אותנו מצחיקים ולא כל יכולים. אז מה?! רק אם את באמת מאמינה שאת אלוהים אז... טוב, במקרה כזה תצטרכי לא קצת, הרבה חוש הומור.
6. תלמדו מכישלונות.
תלמדו על עצכם:
• מה עשיתם? מה לא עשיתם?
• מה נדרש מכם?
• איך תשלימו את החסר?
• מה/מי יעזור לכם?
• כמה זמן לקוח לכם דברים שחייבים להיעשות?
• מה ממריץ אתכם?
• מה מדכא אתכם?
תלמדו על אותו הדבר שבו נכשלתם:
• מה חשוב לדעת?
• איך עושים את זה?
• איזה מיומנויות זה מצריך?
• כמה זמן נדרש?
• איזה קשיים זה מייצר?
• איזה תנאים חשובים?
• מי צריך להיות מעורב?
7. תאהבו את עצמכם על מה שאתם, ותפסיקו כל הזמן לבקר את עצמכם על מה שאתם לא. 8. תעבדו קשה קצת. אין מה לעשות.
