בשנת 1998 נסעתי לטייל בהודו. טיול כזה של אחרי צבא, חצי שנה בלי דאגות - רק כיף מוחלט, הרפתקאות ופגישות עם אנשים מרתקים. אבל לי לא היה כל כך כיף.... כששאלתי את עצמי למה לא כיף לי, הבנתי שאני מאוד ביקורתי כלפי כל מי שאני פוגש, שאני רוצה שכולם יחשבו שאני מיוחד, ושיש לי מחשבות כל הזמן המונעות ממני להיות בשקט.
יום אחד, בבית מלון בפושקאר, פגשתי בחור שסיפר לי שחזר זה עתה מאשראם בעיר פונה, שם הוא למד מה זאת מדיטציה, ועוד כל מיני דברים רוחניים שהוא אמר ולא כל כך הבנתי. מכיוון שכבר נמאס לי מהאנשים שאני מטייל איתם, קמתי בבוקר ועליתי על אוטובוס לעיר פונה. יותר גרוע ממה שעכשיו כבר לא יכול להיות, אמרתי לעצמי....
יום אחר כך עמדתי בפתח האשראם. אנשים מכל העולם הסתובבו שם לבושים גלימות אדומות. בהתחלה חשבתי שהולכים לגייס אותי לכת מסוכנת. אולם בגלל שבכל זאת נסעתי 14 שעות באוטובוס בכדי להגיע לשם, החלטתי להיכנס.
ישראלית נחמדה, שראתה שאני יושב לבד, הזמינה אותי לסעוד צהריים ביחד איתה ועם עוד חברים מישראל. התיישבתי איתם וכדרכי- התחלתי לשאול שאלות חשדניות. אחד מהם הגיב בחוסר סבלנות: לא נמאס לך מעצמך? שאל אותי, מהחוסר שקט? מהביקורת? כאן יש לך אפשרות להשתנות.
הוא סיפר לי על מדיטציה, ועל האפשרות לשלוט במחשבות, לעשות סדר ברעש שבתוך המוח, ולחיות חיים של שלווה.
הוא סיפר על אנשים שמתרגלים יוגה או מדיטציה במשך שנים ומצליחים להרגיש טוב, ולחיות חיים מאוזנים יותר, ללא פחד.
זה הדליק אותי! החלטתי שאני אשאר באשראם חודש שלם, ואתחיל לתרגל מדיטציה או יוגה -עד שאחווה ולו ניצוץ קטן מאותה שלווה מיוחלת.
מאז עברו כבר 11 שנים, ואני עדיין מתרגל מדיטציות ואף תרגילי יוגה. ליבי מלא תודה לאנשים שפתחו בפני דרך מופלאה זו.
יום אחד, בבית מלון בפושקאר, פגשתי בחור שסיפר לי שחזר זה עתה מאשראם בעיר פונה, שם הוא למד מה זאת מדיטציה, ועוד כל מיני דברים רוחניים שהוא אמר ולא כל כך הבנתי. מכיוון שכבר נמאס לי מהאנשים שאני מטייל איתם, קמתי בבוקר ועליתי על אוטובוס לעיר פונה. יותר גרוע ממה שעכשיו כבר לא יכול להיות, אמרתי לעצמי....
יום אחר כך עמדתי בפתח האשראם. אנשים מכל העולם הסתובבו שם לבושים גלימות אדומות. בהתחלה חשבתי שהולכים לגייס אותי לכת מסוכנת. אולם בגלל שבכל זאת נסעתי 14 שעות באוטובוס בכדי להגיע לשם, החלטתי להיכנס.
ישראלית נחמדה, שראתה שאני יושב לבד, הזמינה אותי לסעוד צהריים ביחד איתה ועם עוד חברים מישראל. התיישבתי איתם וכדרכי- התחלתי לשאול שאלות חשדניות. אחד מהם הגיב בחוסר סבלנות: לא נמאס לך מעצמך? שאל אותי, מהחוסר שקט? מהביקורת? כאן יש לך אפשרות להשתנות.
הוא סיפר לי על מדיטציה, ועל האפשרות לשלוט במחשבות, לעשות סדר ברעש שבתוך המוח, ולחיות חיים של שלווה.
הוא סיפר על אנשים שמתרגלים יוגה או מדיטציה במשך שנים ומצליחים להרגיש טוב, ולחיות חיים מאוזנים יותר, ללא פחד.
זה הדליק אותי! החלטתי שאני אשאר באשראם חודש שלם, ואתחיל לתרגל מדיטציה או יוגה -עד שאחווה ולו ניצוץ קטן מאותה שלווה מיוחלת.
מאז עברו כבר 11 שנים, ואני עדיין מתרגל מדיטציות ואף תרגילי יוגה. ליבי מלא תודה לאנשים שפתחו בפני דרך מופלאה זו.
