קואצ´ינג לנפש - כיצד ניתן לעזור לילד למצוא את כוחות הנפש שיסייעו לו לממש את רצונו ויכולתו 

קואצ´ינג לנפש

כיצד ניתן לעזור לילד למצוא את כוחות הנפש שיסייעו לו לממש את רצונו ויכולתו
ואיך לסגל לו תכונות טובות? - עיצוב חזון (חלק א')

"קל יותר ללמוד את כל התלמוד (הגמרא) מאשר לשנות מידה אחת!" אמר הגאון רבי ישראל סלנטר אבי תנועת המוסר ביהדות אירופה. לכאורה היינו מצפים שמי שהוא תלמיד חכם ובקיא בתורה יהיה גם בעל מידות טובות, אולם אנו עדים לצערנו שאין בהכרח קשר בין הדברים. אדם יכול להיות ידען עצום אולם קטן מידות.

העיתוי המתאים לעבוד על המידות הוא דווקא בגיל הילדות. תקופה זו הינה הזמן המתאים לעיצוב וטיפוח אישיות בעלת מידות, כוחות ורגישות לזולת. ילדים עדיין גמישים וניתנים לשינוי בקלות יחסית למבוגר.

ברצוני להציע כאן גישה כיצד לעבוד עם הילד ולסגל לו תכונות טובות ולעצב לו אישיות קורנת הנשענת על כוחות נפש בריאים ומעוצבים. הגישה נשענת על גישה אימונית קלאסית יחד עם השענות על ספרי המקורות היהודיים - ספרי החסידות והמוסר.

הגישה האימונית (בקואצ'ינג) מציבה למתאמן חזון - יעד שאליו הוא שואף ורוצה להגיע. לאחר הבהרת החזון בונים תכנית מעשית ומפורטת על מנת להגשימו. החזון צריך להיות מעורר השראה, גורם להנעה מלהיב ומדרבן, אחרת לא יתממש. אף כאן כאשר מנסים להקנות כלים לילד איך להתקדם מבחינה רוחניות ולפתח אצלו תכונות טובות, יש להציב לו יעד שימריץ אותו ולא יתיש או ייאש.

איך אם כן בונים חזון אטרקטיבי בנושא שעשוי להתקבל בעיני הילד כמאיים, שיפוטי ומקטין הנוגע לחולשותיו ויש בו נימה של ביקורת ונזיפה (למה אתה כעסן, גאותן, לא ישר, עצלן)? ואיך מניעים ילד לעשות עבודה פנימית הדורשת מודעות עצמית, בשלות ורצון להשתנות?

ראשית, כמובן נשתמש בשפה חיובית, מעצימה ולא שלילית - מה כן להיות ולא מה לא להיות. להיות רגוע (במקום לא כעסן), צנוע (במקום לא שויצר), ישר, אדיב, חרוץ וכדו'. שנית, נשכיל לנצל מצבי תסכול ושבר בהם הילד מכונס, עצוב ומרוקן מאנרגיה, כדי להמירם למצב משאבי מלא חיוניות ואמונה בעצמו.

בחיי ילד ישנם הרבה אירועים העשויים להוות נקודת מפנה והזדמנות לצמיחה. בעיקר אירועים שיש בהם מריבות קולניות, כעסים, תסכולים, קשיים וכישלונות. הללו הינם הזדמנויות פז לעבוד עימו על פיתוח כישורי חיים והקניית כלים להתמודדות. יחסו לתקרית וניהול רגשותיו הינם רגעי הבשלות והבגרות שעיבודם מקנה תחושת עוצמה ורוגע גם יחד.

בעקבות אירוע מסעיר ניתן להציע לילד לשוחח עימו ביחידות ובאווירה אינטימית, תומכת ואוהבת. בל נשכח לציין כי אנו - ההורים אוהבים אותו עד אין קץ ונעשה הכל בכדי לעזור לו. בשיחה נתעניין בפרטי המקרה ונחשוב עימו על פתרון אפשרי. וכאן זו ההזדמנות לצאת מהמקרה הספציפי אליו נקלע הילד, לדון ולשאול אותו - לאן הוא רוצה להגיע? מה הוא רוצה לשנות? "בוא נעשה תכנית ונחשוב מה אתה רוצה להשיג או להיות, ומה זה יאפשר לך"? סביר להניח שילד קטן יענה תשובות מעין "אני רוצה להיות אסטרונאוט, שחקן כדור, לוחם ג'ודו"! וילדה תשיב "אני רוצה להיות רקדנית, רופאה, בעצם גם וגם!". "יופי" נציין, "אז בואו נתמקד ונתחיל לתכנן את הדרך אל היעד. אלו תכונות דרושות למשל לשחקן כדורגל"? "עליו להיות מהיר, אלוף בתרגילים, מרוכז, מתוחכם, אחראי, משתף, מוותר, יודע למסור, לא אגואיסט" ואילו רקדנית "צריכה משמעת, להתמיד להתאמן, להקשיב, להתרכז, לחפות על טעויות של בת הזוג" ומכאן פנויה הדרך לעבד את התכונות ולחדד אותן לכיוון 'איזה ילד אתה רוצה להיות'? איזו מידות, תכונות ואופן התנהגות נחוצים כדי להגיע למטרה המיוחלת - נחוצה משמעת עצמית, אחריות, עמידה בזמנים, עמידה במילה שלך, יושר, שיתוף פעולה, ויתור, ענוה, סבלנות וכו'.

היעד אם כן הפך למוחשי. את התסכול מחליף האתגר והילד נמצא כעת במצב משאבי נכון לפעולה. הוא מרגיש שהוא מסוגל, חזק, יכול, אהוב ונתמך. ואם ההורה ישכיל להציע תמורה למאמץ ולהישגים ויבטיח מתנה (כדורגל, נעלי בלט) הרי שההנעה תגדל והשמחה.

הרמח"ל ב"דרך ה'" כותב כי לכל אדם הכלים והידע לנהל את עצמו (בעניין תפילה, חלק ד, פרק ה, ב). לכל ילד כוחות רוחניים ומשאבים המבקשים לבוא לידי ביטוי. עלינו המחנכים לגלות את הרצון הפנימי שבונה את הילד ולתת לו לבחור ולהיבנות, עצה מבחוץ אינה בונה כוחות, להיפך היא אף מחלישה. עלינו להעביר את האחריות לילד וליצור אצלו כוחות נפש שיסייעו לו לגלות את רצונו ויכולתו.

תפילה עוזרת להבחין ברצון פנימי ומסייעת להתגבר בזמן אמת. על כך במאמר נפרד.