איך להתבגר מבלי להזדקן? 

איך להתבגר מבלי להזדקן?

או

מדוע הזיקנה באמת נעלמת?



מתי בעצם התחילו הזקנים המסורתיים להיעלם מהנוף החברתי שלנו?

האם דווקא כאשר עלתה תוחלת החיים ושיעורם של הזקנים באוכלוסיה גדל משמעותית?

או אולי בעת שרבבות נשים מזדקנות הניפו את נס המרד והניחו למעצבי שיער לשוות להן מראה כמעט "נערי"?

ואולי דווקא כאשר השפה המדוברת חשה בצורך לייצר תבניות לשון חדשות שדחקו את "הזיקנה" לפינה שאין ממנה חזרה?



אתה מתבונן סביבך ורואה גברים ונשים עם שמות תואר מגוונים: גימלאים, "מתבגרים", "מבוגרים", "בכירים", "קשישים", "בני הגיל השלישי", "בני גיל הזהב", ועוד כהנה וכהנה. עובדתית - הם זקנים יותר מהוריהם או מבני הדור הקודם. עניינית - הם מנפצים יום יום את המיתוסים שעוד שרדו לגבי הזיקנה, כפי שיפורטו להלן.



וכך בהדרגה קילפו את הזיקנה מהדרה, מחוכמתה, מכבודה, מפקחותה, מניסיון החיים שלה, והותירוה כשם גנאי, ככלי אין חפץ בו, כסרח עודף כמעט מיותר, כמשהו המדיף ניחוחות של "עובר ובטל מן העולם".



אל תוך הקליפה הריקה של הזיקנה יצקו את "המחצית השנייה של החיים", את "החיים המאוחרים", את "הקשישות" הלא מוגדרת בעליל, את "האזרחים הותיקים", וכיוצא באלה הגדרות מפלט אליהן בורחים כל המתייראים מן הזיקנה.



ההיגד "אתה נראה זקן" ייחשב עלבון חמור ואילו "את נראית זקנה" הוא ביטוי שדינו עונש מוות.

כולם מעוניינים ללבוש חזות צעירה ולסגל לעצמם גינונים של בני הדור הצעיר, בלבוש, בהתנהגות, בדרכי הבילוי, ואפילו ברטוריקה העגתית המשתנה חדשות לבקרים.



המתקרבים אלי זיקנתם נערכים לקרב מבעוד מועד:

הם צובעים את שערם, הם מעבים את בלוריתם או רעמתם, הם מותחים את קמטי פניהם, הם מאמנים את שרירי גופם, הם נוטלים גלולות מרץ ונעורים, הם מקפידים על העשרת מזונם בתוספים ובויטמינים לעשרותיהם, הם גומאים מרחקים מדי בוקר, או משכשכים במימיה הקרים של בריכת השחייה.

באחת- הם משועבדים, לעתים בעל כורחם, לקודקס החדש של תחילת המילניום: הזיקנה והזקנים - יוק!.



ואכן, בהתבוננות מקרוב ניתן לראות את הדיוקן החדש של "הזקן המעודכן":



הוא בעל אמצעים רבים יותר, כיון ששקד על צבירתם לעת זיקנה. הוא מודע לחשיבות מראהו החיצוני, ולפיכך שוקד על טיפוחו. הוא חרד מתחושת הזמן האוזל, ולכן מפנק את עצמו ככל שיוכל. הוא בריא יותר, כיון שסיגל לעצמו אורחות חיים קפדניות, נמנע מעישון, נבדק תקופתית בשורה של בדיקות רפואיות ושומר על דיאטה.



הוא משכיל יותר ועדכני יותר ולכן יודע כיצד לשמור על תקינותם של גופו, שכלו ויכולתו הגופנית והמנטאלית.



הוא מיומן בניצול זמנו, עקב הסתגלותו הממושכת לתרבות הפנאי המפותחת.



הוא מתלבש על-פי צווי האופנה האחרונה, מרבה לטייל בארץ ובחו"ל, מבקר תדיר בקולנוע, בתיאטרון, בקונצרטים ובאופרה.



שורה ארוכה של בעלי מקצוע נהנים מ"פזרנותו" החל מרופאי השינים המתמחים בהשתלות, המנתחים הפלסטיים, מעצבי השער, המתמחים ברפואה אלטרנטיבית, "כהני " האנטי-אייג'ינג, מארגני הטיולים המיוחדים, וכלה במתכנני הקורסים המעשיים, הלימודים העיוניים ולימודי המחשב.



וכך, מתוך הערפל השוקע של "הזקן המסורתי" מתגלפת ומתעצבת דמותו של "הזקן העדכני", המחפש בקדחתנות שם תואר הולם שיצליח להמית בנשיקה את כל הנטיות המוכרות של השורש ז-ק-ן.



אמנם, עדיין נותרו "שמורות טבע" אחדות של "זקנים מסורתיים". חלקם דלי אמצעים, שיכולת הבריחה שלהם אל "הזקן העדכני" מוגבלת מטבעה. חלקם חולים גופנית או נפשית ואין דעתם נתונה לתהליכים הללו, וחלקם חיים בחברות שטרם אימצו את הנורמות החדשות.



אלה נשרכים לדאבון הלב מאחור, שעונים על מקלותיהם או מהלכים כפופי גו באיטיות, ומהווים תמרור חי לכל האחרים הרואים בהם את הגורם, הסיבה והמניע לריצתם המבוהלת שלהם עצמם אל עבר "הזקן העדכני".



אולם, חרף השינויים המפליגים הללו אנו רק בתחילתו של תהליך מהפכני, שישנה דרמטית את פניה של החברה האנושית בעתיד. בעוד עשרים שנה, כאשר תוחלת החיים תתארך עוד יותר, יהוו בני השישים ומעלה קרוב לעשרים אחוזים מן האוכלוסייה במרבית המדינות המפותחות. במילים אחרות, ברבות מן המדינות הללו, כל אזרח חמישי יהיה בקבוצת הגיל המבוגרת. בארה"ב של אמריקה פירושו קרוב ל - 50 מליוני אנשים.

באיים הבריטיים למעלה מ - 10 מליון, בגרמניה סביב 16 מליון, וכיוצא באלה דוגמאות מדהימות. אפילו בישראל הקטנה יתקרב מספרם למיליון איש.



אילו "רעידות אדמה" חברתיות צופנות בחובן ההתפתחויות הללו?



כיצד תישא הכלכלה המערבית על גבה שיעור כה גבוה של גימלאים?



האם צפויים שינויים נוספים בדפוסי ההתנהגות של הגילאים המבוגרים?



כיצד ייראה "הזקן העדכני" בתום הרבע הראשון של המאה ה - 21?



אלה שאלות מרתקות, מעוררות דמיון, מאתגרות חברתית, כלכלית ונורמטיבית.



בעצם העלאתן יש מעין סימפטום והכרה בדעיכתו והיעלמותו של "הזקן המסורתי".



מי עתיד לרשת את מקומו?





הכותב, אברהם אלון, יועץ בכיר בחברת בובה, בעל תואר שני במינהל עסקים במגמת אסטרטגיה ושיווק, צבר ניסיון רב ומגוון בייעוץ לשיווק ולתפעול בתי דיור מוגן. חוקר ומומחה בסוגיות איכות החיים בגיל המבוגר