עצים מתים זקופים ''אודים'' נופלים שדופים.
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

עצים מתים זקופים ''אודים'' נופלים שדופים. 

מאת    [ 09/08/2009 ]
מילים במאמר: 2174   [ נצפה 2328 פעמים ]

 
 

 


עצים מתים זקופים."אודים" נופלים שדופים.


 


מאת: צבי גיל. המאמר מתפרסם באתר המחבר ,זרקור" www.notes.co.il/zvi


סוגיית תוחלת החיים מול תועלת החיים מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בניצוליי שואה,


( "אודים מוצלים") אנשים שלעת זקנה נשכחים וככלות כוחם משוועים לעזרה כדי למות


בכבוד.


לא ברור לי מדוע המילה רווחה מתקשרת לניצולי שואה. רווחה- ע"פ אבן שושן פרושה " חיים נוחים וטובים, ללא דוחק וללא צמצום". אם ככה ,שאלתי את יו"ר "הקרן לרווחת ניצולי השואה", זאב פקטור, באיזו רווחה מדובר?. גם הוא תהה כמוני למשמע השם הזה. אני הייתי קורא לקרן " קרן למצוקת ניצולי השואה". "זאת אכן מצוקה. אנחנו מדברים על בעיות אקוטיות בתחום הגריאטרי ,הבריאותי והסיעודי. אנחנו מטפלים ב- אלפי מקרים מדי יום. מדובר במקרים ולא באנשים, כדי לאפשר סיעוד מעבר לתמיכה שמקבל ישיש מן הביטוח הלאומי. הכוונה לניצול שזקוק לסוגים שונים של סעד ועזרה.מדובר בצרכים בסיסיים כמו ראייה,שמיעה, ערעור המערכת החיסונית, עזרה סיעודית פיזית,מכשור וכיו"ב בעיות ואביזרים אשר ללא תמיכה פעילה שלנו , אנשים אלה,חלק גדול מהם ערירים , פשוט יגוועו". - אומר יו"ר הקרן, זאב פקטור. ה"קרן לרווחי ניצולי השואה בישראל" , שבראשה עומד זאב פקטור,שריד שואה, נוסדה על ידי " מרכז הארגונים של ניצולי השואה בארץ" בשנת 1994. בראש אלה עמדו משה זנבר,מי שהיה נגיד בנק ישראל שפעל אז כיו"ר המרכז ונוח פלוג היו"ר הנוכחי שהיה אז מזכ"ל הארגון. היו"ר הראשון של הקרן היה יצחק ארצי מראשי המפלגה הפרוגרסיבית בארץ. המרכז הסתייע ב"וועידת התביעות של הארגונים היהודיים" - ה - Claims Conference . מטרת הקרן הייתה, והנה, לסייע לניצולי השואה ושרידיה(ובהמשך אעמוד על ההבחנה) לגבי אלה שלא הצליחו להשתקם, ולאלה שכן הצליחו אך בשל הגיל, הן מחמת התדרדרות המשאבים והן מחמת התדרדרות הבריאות, לא מסוגלים לנהל אורח חיים תקין פחות או יותר בכוחות עצמם. במקרים רבים אין להם גם האמצעים המינימאליים שדרושים לרכישת מוצרי צריכה בסיסיים או תרופות ועזרה רפואית או סיעוד. מדובר באוכלוסיה שהיא לא רק קשישה( רובם המכריע של ניצולי השואה עברו את גיל ה- 80) אלא כזאת הסובלת מבעיות קשות וייחודיות שהן תוצאה ישירה של השואה. טראומות, מצוקות נפשיות, חרדות, בדידות, העדר טבעת תמיכה חברתית, או אפילו משפחתית. כול תופעה כזאת לחוד וכולן יחד הן מן האפיונים הבולטים של מצוקה שצריך להתמודד איתה.


ולא לשכוח שמדובר באזרחי מדינת ישראל. מדובר בציבור אשר שותף מלא בהקמת המדינה ובביסוסה, ציבור שלמענו, במישרין ובעקיפין, בשילומים ובפיצויים הוזרמו למדינת ישראל כמויות כספים אדירות, ועל כך עוד נעמוד בהמשך.


לפי הערכת זאב פקטור, התמותה בקרב ניצולי שואה בגיל המתקדם שלהם, היא עכשיו גבוהה מאוד. מדובר ב-6-8 אחוזים,כלומר כ- 18,000 אנשים. אך לעומת זאת אלה שעדיין בחיים זקוקים לעזרה מוגברת. " מצבנו כיום טוב יותר מכפי שהיה לפני שנה כאשר ממשלת ישראל סוף, סוף הכירה בצורך לשאת באחריות למצוקת אזרחיה ניצולי השואה. אנחנו לא היינו לפני פשיטת רגל. עמדנו בפני התמוטטות. ואלמלא ועידת התביעות, ואני חייב להדגיש נקודה זאת, נוכח ההשמצות נגדה של הפוליטיקאים והתקשורתא היינו קיימים. פשוטו כמשמעו. יתרה מזאת, אלמלא אנחנו, הרי טיפול מסיבי כזה מצד גורמים מוסדיים ישראליים, בריאות, סעד,דיור ותמיכה אחרת, מוסדות אלה לא יכלו לעמוד בעומס והיו כורעים מרוב הנטל.אנו פועלים ביחד עם הביטוח הלאומי, עם משרדי הסעד והבריאות, עם "עמך" ועוד מוסדות ,אבל המעמסה התפעולית, כלומר הזרוע הביצועית מדי שעה ומדי יום,היא עלינו."


מן הראוי לציין עובדה שרבים לא מודעים לה. בטרם קמה קרן הרווחה, שרידי השואה, כלומר אלה שחוו בעצמם את מדורי השואה, בגטאות, במחנות הריכוז ובמחנות המוות ושרדו, רובם לא נזקקו לעזרה. בבואם לארץ, הם לא נקלטו- הם קלטו את עצמם. בעיקר אלה שלא הצטרפו למשקים חקלאיים, קיבוצים או מושבים( המגזר ה"פרודוקטיבי"). בכול מקום אחר הם באו אל הכפור,פשוטו כמשמעו, והיו צריכים להסתדר בעצמם. במלחמת השחרור הסידור היחידי שהמדינה סידרה להם היה להביאם מן האוניות ישר לשדה המערכה. או לאחר מכן לאכלוס הערים הנטושות. מי שיבקר ב"יד לגח"ל- ניצולי השואה במלחמת העצמאות" לכשייפתח בסתיו ,במתחם בית הפלמ"ח, ילמד משהו בנושא. מי שמחפש נתונים מתוחקרים ימצא אותם בין היתר בספרו של תום שגב: "המיליון השביעי- הישראלים והשואה". הוצאת כתר 1991 .כמו"כ, התייחסות לסוגיה ב-"מדינת ישראל- העשור הראשון" בעריכת פרופסור משה ליסק- הוצאת ביאליק והאקדמיה הישראלית למדעים 2009 .ודברים על הספר מאת תום שגב (ספרים- הארץ 5.8 ) שבו מובא תיאורו של דוד בן גוריון את העולים(ניצולי השואה- צ.ג) כ"אבק אדם".


ניצולי השואה הצליחו להתגבר גם על הניכור במולדת החדשה. במרוצת הזמן הם קבלו פיצויים מממשלת גרמניה,(היו גם כאלה שסירבו) הצליחו להשתקם, ואף לסייע לילדיהם בחינוך בדיור וכיו"ב, ואף לחסוך ל"ימי שלכת" שלאחר יציאה לגמלאות. יחד עם זאת, גם פנסיה או קופות גמל הם גורם מוגבל, הן בכול הקשור לתוחלת החיים והן בכול אותם מדווים ומחלות כתוצאה מן הגיל,והשלכות מאוחרות-מן השואה.אלה תופעות בלתי חזויות. כלומר עד אז הם לא נזקקו כלל לגוף כמו קרן הרווחה.


מלבד זאת, בשנות ה-90 עם הגעתה של העלייה הגדולה מברה"מ לשעבר, 170,000 מתוך העולים היו מעל לגיל הפרישה ללא כול זכאות לגמלאות, לא משם ולא מכאן בישראל. הם, ניצולי השואה שנמלטו לברה"מ, הם אלה שגרמו את הלחץ על קרן הרווחה. לימים, כאמור, נוספו שרידי השואה, גם אלה שעד ערוב חייהם יכלו להסתדר בעצמם, אך הגיל תבע את שלו- בכול. זה יכול לנוע ממשקפי ראייה או מכשיר שמע עד לטיפולים חודרניים,כמו ניתוחים מסובכים בארץ ובחו"ל, כאשר העזרה הכספית עשויה להגיע לשליש מן ההוצאה." אף שמדובר במספר קטן יותר של אנשים, הרי מספר המקרים של אותם אנשים, שעלינו לטפל בהם מגיע לרבבות . כלומר, אותו ניצול זקוק לגורמים שונים שיעזרו לו, ומאחורי הגורמים הללו אנחנו בקרן-עומדים."- מדגיש זאב פקטור. "אתן לך דוגמה,לא שגרתית.אש פרצה בביתה של ניצלת שואה בעפולה,וכילתה כמעט הכול. המבנה נשאר. אנחנו שלחנו מייד עובדת סוציאלית כדי לסעוד אותה נפשית ולדאוג לצרכיה המידיים, והענקנו לה סכום של 30,000 שקל כדי שתוכל לרכוש ציוד ואביזרים בסיסיים לבית..תקציב הקרן השנתי הוא 300 מיליון דולר, חלקו בתמיכה ממשלתית, חלקו בהקצאות של "וועידת התביעות" וחלקו של תורמים פרטיים.


צרכים פשוטים שווים הרבה כסף.- little things cost a lot


שיחה עם אישה בפרוזדור הקרן, שמחכה שהמספר המואר יגיע ותתקבל אצל נציג הקרן ,מספרת משהו על הצרכים של נזקקת מסוג זה.היא לבושה יפה, בגדי שבת כנראה. הייתי אומר אישה אלגנטית שמקפידה על הופעתה. אילו אני פוגש אותה בחוץ הייתי משוכנע שזאת אישה מן המעמד הבינוני, מסודרת, ובדרך לערוך קניות בחנות אופנתית. אבל לא. היא ערירית. הכנסתה דלה.היא אינה מגלה לי מה ההכנסה שלה."מסתדרת".מדברת עברית טובה, במבטא קצת זר,אולי פולני, או יוגוסלבי. לא רוסי. היא כבר נעזרה בקרן. היא שוב זקוקה למשקפיים. גם לראייה מרחוק וגם לקריאה. היא לא יכולה לוותר על קריאה. זה כמעט הבילוי היחיד שלה. יש לה צורך גם במכשיר למדידת לחץ הדם. הוא לא עולה הרבה. במרפאה של קופת חולים שלה מכשיר כזה עולה פחות מ-200 שקלים.זה סכום גדול בשבילה אבל היא זקוקה בעיקר למשקפיים. בלעדיהם היא כמעט עיוורת. יש לה בעיות עם שיניים. היא מודעת שהיא חייבת לתת עדיפות לשורה של צרכים בסיסיים וחשוב לה ביותר הם משקפיים.אלה עולים הרבה כסף. היא מקווה שהקרן תאפשר לה לרכוש אותם. "הם כאן בסדר, בסדר גמור ". פה ושם מופיע גם זוג מבוגר,אפשר בעל ואישה,אפשר ידיד וידידה או בן משפחה.הכול מתנהל על בהונות. שקט של ספרייה. הדלת למשרד הקבלה אמנם פתוחה אך כלום לא מסתנן החוצה.כאילו האדם יושב מול כומר מוודה. מבחינה מסוימת האישה או האיש חייבים לחשוף את מצבם.


ההחלטה על סיוע לניצולי השואה שפונים לקרן נעשית עפ"י אמות מידה קפדניות. כל בקשה נבדקת ומובאת לדיון ולאישור בפני  ועדות ציבוריות אשר מורכבות מניצולי שואה שהם אשר מחליטים אם הבקשה תאושר. "אני יכול לומר לך בוודאות, כמעט אקסיומטית.אדם משווע לעזרה ובא לכאן לא יצא בידיים ריקות.....לעולם לא. לומר לך, שזה מספיק- לא." ואילו בנק לאומי היה נענה לתביעה להחזיר את הכספים של נכסי הנספים בארץ- האם זה יכול היה להקל: אני שואל את פקטור." כמובן, שאילו בנק לאומי היה משיב את מאות המיליונים שווי הרכוש של נספים בשואה, אנו היינו מקבלים איזה חלק. כיחידים זה מגיע ליורשי הנספים, כקהילה זה אמור לשרת את ניצולי השואה. זה על פי המנדט של החברה להשבת רכוש הנספים. זה היה מקל עלינו מאוד, בעיקר מקל על הנזקקים שרשאים לחיות את שארית חייהם באיזה כבוד מינימאלי. אבל הנה תראה למדינת ישראל לקח 60 שנה כדי להפנות תשומת לבה לצרכים של ניצולי השואה, לאחר שבאותם עשרות שנים ניצולי השואה הם שעזרו למדינה. כיום, לאחר שהמדינה הכירה במציאות הזאת, רוב הניצולים כבר אינם בחיים."


.ניצוליי השואה ותוחלת החיים.


במאמר שפרסמתי באתר זה פברואר 2008 תחת הכותרת תוחלת חיים- התועלת החברתית - בסימן שאלה. התועלת האישית - בסימן שאלה גדול יותר ציינתי בין השאר:


אחת התופעות הפנומנאליות שאנו עדים להן, היא תוחלת החיים של רבים מקרב הניצולים. לדעתי, ודעותיי בעניין זה, כמו בסוגיה כולה ורבות אחרות שאני עוסק בהן, הן דעות של מה שנקרא layman - בעברית צחה: הדיוט. לדעתי אלה ששרדו לאחר הגיהינום, הצליחו בכך כתוצאה מתעצומות נפש, ולא הגוף.והארכת החיים היא המשך. השאלה היא: איזה המשך. "מדובר בתחזוקה- אומר הבן(של שרידי שואה)ן- כלומר להחזיקם כמות שהם בחיים , בלי כול שמץ של תקווה לשיפור כלשהו באיכות חייהם." הוא בן אוהב, וכאמור, לא אצל כולם ההורים נזקקי סעד, מסוגלים לממן מחסכונותיהם ונכסיהם שלהם את השהות במוסד סיעודי-בינתיים. אך כאשר אנו מדברים על תוחלת החיים, האם הארכת החיים היא ברכה, הוא אומר, אינסטינקטיבית:"קללה".


במסגרת המאמצים לגייס את הדור השני לניצולי השואה למימוש ה" פרויקט של תרומת הניצולים למדינה", נפגשנו עם י.ען לשרידים, איש בשנות החמישים, יועץ לענייני כספים ומיסוי שמצבו הכלכלי טוב, אך לא הרבה מעבר לזה. למזלו ולמזלם של הוריו שחיו בצניעות רבה בדירת 2 חדרים קטנה ולא נהנו ממנעמי החיים אף לא ממקצתם, חסכו את כל כספי הפיצויים והכסף ממכירת דירתם, כך שהחסכונות והפנסיה של אביו שהיה אזרח עובד צה"ל כל חייומשמשים מקור עיקרי לא לתוחלת החיים,סבירים פחות או יותר, במרום שנותיהם, אלא לאחזקתם במוסד סיעודי. ההוצאה מסתכמת


ב- 26.000 ש"ח בחודש כתשלום בסיסי בלבד. אימו היא בראשית שנות השמונים ואביו באמצע שנות השמונים. אילו המעמסה הייתה נופלת על הבן, הייתה לו בעיה קשה מאוד. גם לו משפחה וילדים שהוא צריך לתמוך בהם. זה מצב כמעט נסבל, מבחינת כיסוי ההוצאות.אבל הוא יותר חריג מאשר כלל.


מכאן שהסוגיה של ניצולי השואה היא מאוד מורכבת, במידה רבה שובל ארוך מאוד מתקופת השאול, צלקת שנפתחה מחדש עם הגיל. כול יום אתה מגלה לא מה שהמדינה עשתה למען הניצולים, אלא מה היא לא עשתה, והמאזן הוא שהיא כמעט לא עשתה כלום עד לשנת 2008 עת העבירה את החוק שבא לה בלידה קשה כתוצאה מלחץ ציבורי, שכלל הפגנות גם של בני נוער כהזדהות עם הניצולים. זאת אות קין על מצחה של המדינה שיישאר חרות לנצח. והאות הזאת טבועה במצחה של המדינה החל מממשלת בן גוריון ועד לממשלת נתניהו 2 .רק במונחים חומריים נעמיד מה ישראל קבלה במישרין ובעקיפין כשילומים וכפיצויים בעבור הניצולים ומה היא נתנה. הנה הנתונים שמסר לי עמיתי העיתונאי וחוקר השואה , ראול טייטלבאום.


"לפי נתונים אחרונים של משרד האוצר הגרמני ל-31 בדצמבר 2008 (הם מפרסמים מדי שנה דו"ח מסכם כזה) תשלומי ה- WIEDERGUMACHUNG לסוגיהם מן התקציבים הציבוריים הסתכמו ב- 66 מיליארד אורו (שהם כ- 92 מיליארד $), במחירים של היום. ניתוח מפורט יותר של הנתון הכולל הזה הוא כדלקמן: במסגרת הסכם השילומים קיבלה ישראל - 1.8 מיליארד אורו.במסגרת הסכמים גלובאליים עם מדינות אחרות - 1.5 מיליארד יורו.על פי חוק החזרת הרכוש היהודי בגרמניה - 2 מיליארד אורו


לניצולי השואה ישירות שילמה גרמניה:על פי BEG - (רנטות מגרמניה) 46 מיליארד אורו


מקרנות מצוקה לרבות קרן סעיף 2 - 3.5 מיליארד אורו לעובדי הכפייה (כולם) - 2.6 מיליארד אורו


במלים אחרות, לניצולי שואה שילמה גרמניה לאורך כל התקופה (1953-2008), בצורה של תשלומים חודשיים או כפיצוי חד-פעמי סכום כולל של 52.2 מיליארד אורו. מזה לניצולי השואה בישראל כ- 40 אחוזים או סכום כולל של 20.8 מיליארד אורו"".


צאו וחישבו. מדינת ישראל באמצעות הבנקים ,כולל בל"ל, קבלה מגרמניה בלבד קרוב למאה ועשרים מיליארד שקלים. זה אמנם לא בא במישרין לכיס של המדינה, אבל בעקיפין מדובר בהון עתק במטבע חוץ. כספים אלה כפי שידוע שימשו לא רק את ניצולי השואה אלא גם לעולים שבאו מחוץ לאירופה לאחר מלחמת העצמאות, ובהסכמתם המלאה של שרידי השואה. הם שימשו במישרין את כלכלת המדינה שהייתה לפני הסכם השילומים על סף פשיטת רגל כלכלית


כיום, כפי שמתבטא זאב פקטור, גם אם המדינה, או בל"ל שבעצם שייך למדינה( הוא טרם הופרט) ישנה כבר איזו מדיניות, אך עוד מעט לא יהיה למי לתת. להערכת טייטבלאום חיים היום בארץ כ- 200 אלף ניצולי השואה לפי ההגדרה הרחבה,לרבות אלה שהצליחו להימלט משטחי הכיבוש (מזרח פולין ארצות בלטיות, אוקראינה וביילורוסיה). מספרם של אלה ששרדו את השואה מן הסתם הוא פחות מחצי.אבל הבעיות, כאמור, הכפילו,השלישו הרביעו את עצמם.וכאן מתפרצת הסוגיה של בנק לאומי לישראל.


פרשת בנק לאומי לישראל.


סוגיה זאת של החוב שחב בנק לאומי לישראל לאנשים שרכשו נכסים בארץ ישראל והם נספו בשואה,היא אחד הנושאים הציבוריים והתקשורתיים בעת האחרונה, ואין לי כוונה להוסיף על כך. אדגיש רק שבנק לאומי לישראל איננו בנק פרטי. הוא בנק ציבורי שמרבית המניות הן בידי המדינה והציבור ומי שמופקד עליו היא רשות החברות הממשלתיות.החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה הוא גוף סטאטוטורי שהוקם בעקבות חקירה פרלמנטארית בראשותה של ח"כ קולט אביטל.הוועדה בדקה,בין היתר, את כול היבטים הקשורים בחשבונות הבנק הרדומים המוחזקים בבנקים ישראליים. בנק לאומי לישראל שהיה בשעתו, בתקופת המנדט, בנק-אנגלו-פלסטיין, הוא גדול הבנקים שבידיהם כספי הנספים.אין בנק באירופה המערבית שלא החזיר מזמן את כספי הנספים או את רכושם.אין.המצב שונה במזרח אירופה, שעברה את הקומוניזם אשר הלאים הכול. אך כיום, גם כאשר מדינות אלה ובייחוד פולין שולבו באיחוד האירופי, בעיית רכוש הנספים טרם נפתרה, בין היתר בשל העדר משווע של פעולה תקיפה מצד ממשלת ישראל והארגונים היהודיים. מאידך, מי זה אומר שישראל שייכת למערב הנאור. אם בנק לאומי לישראל אמור לשמש דוגמה- היא עדיין ב"מזרח".


 


 

צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב