על העידוד 

על העידוד / מנחם גדות


כל ילד משול לשתיל רך,
שזקוק לטיפוח למען יפרח.

הטיפוח הוא העידוד- שהוא החמצן,
בעזרתו יתפתח פרח מניצן.

עידוד- כמוהו כסם החיים,
איתו מרגיש כל אחד כה נעים.

העידוד הוא הרבה יותר משבח,
מעידוד יש לאדם רק רווח.

העידוד הוא היפוכה של הביקורת,
שבה אנו מאומנים כמיטב המסורת.

את הביקורת משמיעים כלאחר יד,
איך לעודד לומדים לאט לאט.

ללא רגישות- לעודד לא יתכן,
כדי לעודד, על האדם להיות כן.
ולכך נחוץ הרבה רוחב לב,
להאמין ולהיות אופטימי ושליו.

יש להעניק עידוד על השקעה,
כי שם הוא נחוץ ולא רק בתוצאה.

יש להעריך ולשבח את המעשה,
ולא כפי שנהוג -את העושה.

ומעל הכל- כבוד הדדי הוא אבן הפינה,
אותו מלווים שיתוף והבנה.

יש לקבל כל אחד כמכלול אחד שלם,
ומביצועיו הטובים לא להתעלם.

העידוד נותן תקוה ל-" לא מושלמים",
שיהפכו כשלון - להצלחה ברבות הימים.

לסיכום-
העידוד מעלה את הערך
ואם יש מכשולים-

האור בקצה הדרך...