חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, מעגן את המסגרת הנורמטיבית של דיני לשון הרע בחוק הישראלי לצד פסיקות ענפות חשובות בתחום זה.
בשנים האחרונות התפתחות האינטרנט, זמינות המידע, נגישותו ותפוצתו יצרו אתגר לדיני לשון הרע הואיל ופגיעה בשמו של אדם הפכה עם התפתחות הרשת לדבר ממשי.
האינטרנט כאמור יצר את האפשרות של העברת מידע ושיתוף מידע הן במסגרת של אתרים אינפורמטיביים, כגון אתרי חדשות, והן במסגרת בלוגים אישיים, ובאתרים של רשתות חברתיות כגון "פייסבוק".
כך, הוצאת דיבה כנגד אדם במסגרת רשת האינטרנט במסגרתם של אתרים הפתוחים לקהל הרחב, במסגרת ידיעה, כתבה או בלוג יכולה עתה להפוך קלה מאי פעם. אך, חמור מכך, לעיתים הוצאת הדיבה נעשית על ידי פלוני במסגרת תגובת הגולשים לידיעה שאז השליטה על התוכן קשה עוד יותר.
בעיה זו נפוצה ביותר במסגרת ה"טוקבקים" של גולשים אשר יכולים להגיב לכתבה מסוימת.
אמנם על בעלי האתר להימנע מפרסומים של דברי לשון הרע, דברי נאצה ופרסומים המנוגדים לחוק. יחד עם זאת, הפיקוח על אלפי טוקבקים ואף יותר מכך, לעיתים, קשה ובלתי אפשרית.
בעיה נוספת מתרחשת במסגרת אותן הרשתות החברתיות, כמו "פייסבוק". אותן הרשתות נועדו לקבץ חברים בפלטפורמה וירטואלית. אותם גולשים ברשתות חברתיות יכולים להיות "חברים" של גולש אחר, במידה והגולש מאשר או מזמין אותם להיות חלק ממעגל חבריו.
חבריו של אותו הגולש, הופכים למעשה להיות לו לקהל. בנוסף, החברים יכולים בינם ובין עצמם לדון ולדבר וכך מעגל החברים הולך ונהיה רחב יותר ויותר.
ביקורת רבה נשמעה על אותן הרשתות החברתיות בשל החשש לחשיפת מידע אישי שעלול לזלוג מעבר לאותם "החברים" הרצויים.
יחד עם זאת, לדיני לשון הרע אתגר רציני בקשר עם הרשתות החברתיות. החשש מפני הפגיעה בשמו של אדם, מקבל משנה תוקף לאור העובדה כי מידע כזה יכול להישלח בתפוצה גדולה ביותר כך שדברי לשון הרע כעת יחשפו לעיני ציבור גדול יותר.
החשש מפני הפגיעה בלשון הרע ברשתות חברתיות נובע מכמה סיבות: החברים חשים פחות "פורמאליים" ומשוחררים בכתיבתם בשל היותם "חברים", דבר שעלול להקצין ביטויים כלפי פלוני; פרסום דיבה על פלוני ללא בדיקה סבירה בשל אווירת "האינטימיות" הוירטואלית בין החברים; המחשבה כי הפרסום נשאר בין החברים עצמם בלבד, וכדומה. כמובן שהנחות אלה יוצרות חשש גדול מפני פגיעה בשמו של אדם, אף יותר מן החשש הקיים גם כך ברשת האינטרנט.
למי שנפגע מפרסומי דיבה באינטרנט, החוק מעניק האפשרות לבקש מבית המשפט ליתן צו אשר יאפשר חשיפת כתובת ה- IP, ובכך לחשוף את זהות הגולש אשר ממחשבו פורסמו דברי לשון הרע, במידה ופרטיו אינם מזוהים.
יחד עם זאת, מדובר בהליך שסופו ויעילותו כלל לא ברורים, הואיל ופעמים רבות חשיפת כתובת ה-IP איננה מביאה לחשיפת זהותו של מפרסם דברי לשון הרע בשל האנונימיות הקיימת ברשת, ובשל העובדה כי פעמים רבות נמסרים פרטי זיהוי לא נכונים של אותו הגולש.
חוק איסור לשון הרע קובע הסדרים ראויים לצורך פיקוח אמצעי התקשורת על דברי לשון הרע כאשר החוק רואה בגורמים רבים אחראים לפרסום הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי.
כך, החוק רואה בעורך; במי שהחליט בפועל על הפרסום; באחראי על אותו אמצעי התקשורת ואף במחזיק בית הדפוס; במוכר ובמפיץ, במקרים מסוימים, כאחראים על פי חוק איסור לשון הרע.
ברם, מקריאת החוק עולה כי המחוקק ראה לנגד עיניו את אמצעי התקשורת ה"קלאסיים" שהיו נפוצים בעת חקיקת החוק, דהיינו עיתונות משודרת וכתובה.
בחוק אין התייחסות ספציפית לאחד מאמצעי התקשורת הנפוצים בעולם המערבי - רשת האינטרנט.
כמו במקרים אחרים בחקיקה, הטכנולוגיה צועדת בצעדי ענק לעומת ההסדרים החוקיים אשר מנסים ללכת בעקבותיה. רשת האינטרנט היא דוגמה טובה לכך.
אמנם החוק במתכונתו הנוכחית יכול ליתן מענה למקרים אלה במסגרת הקיימת, בצירוף פסיקה שתשלים החסר.
מרוח החוק ניתן להבין כי המחוקק רואה לנגד עיניו את מנהלי אמצעי התקשורת למיניהם כאחראים לדברי לשון הרע. על פי אותו הרציונאל יש לשאול מה מקומם של מנהלי אתר האינטרנט? מה אחריותם של ספקי האינטרנט? ושאלות נוספות. אין ספק כי רשת האינטרנט יוצרת אתגר של ממש לסוגיית דיני לשון הרע.
הפסיקה התמודדה לא פעם עם מקרים כגון אלה, והיריעה קצרה מלהכיל הכול. יחד עם זאת סבורני כי ראוי להזכיר את פסק דינה החשוב של כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן ב-הפ(ת"א) 541/07 עו"ד יעקב סבו נ' ידיעות אינטרנט, שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בפסק דין זה סוקר בית המשפט את המדיניות הראויה והשיקולים בהחלת המדיניות הן ביחס לחשיפת גולש באתר והן בהקשר לשיקולים הכלליים ברשת האינטרנט, בעיקר סוגיית חופש הביטוי על כל מעלותיו.
איש אינו חולק על חשיבותו של חופש הביטוי, בפרט במעמדו המיוחד שקיים לרשת האינטרנט בהקשר זה. עם זאת, דיני לשון הרע בהקשרים אלו יוצרים אתגר של ממש, הואיל והחשש של פגיעה בשמו הטוב של אדם במסגרת רשת האינטרנט הופך מוחשי ופוגעני עוד יותר ממה שהיה שידענו בעבר.
חופש הביטוי חשוב ביותר ברשת האינטרנט, אך ראוי שידע מי שנפגע מדברי לשון הרע במסגרתו- כי החוק והפסיקה יכולים ליתן מענה למקרים אלה.
בשנים האחרונות התפתחות האינטרנט, זמינות המידע, נגישותו ותפוצתו יצרו אתגר לדיני לשון הרע הואיל ופגיעה בשמו של אדם הפכה עם התפתחות הרשת לדבר ממשי.
האינטרנט כאמור יצר את האפשרות של העברת מידע ושיתוף מידע הן במסגרת של אתרים אינפורמטיביים, כגון אתרי חדשות, והן במסגרת בלוגים אישיים, ובאתרים של רשתות חברתיות כגון "פייסבוק".
כך, הוצאת דיבה כנגד אדם במסגרת רשת האינטרנט במסגרתם של אתרים הפתוחים לקהל הרחב, במסגרת ידיעה, כתבה או בלוג יכולה עתה להפוך קלה מאי פעם. אך, חמור מכך, לעיתים הוצאת הדיבה נעשית על ידי פלוני במסגרת תגובת הגולשים לידיעה שאז השליטה על התוכן קשה עוד יותר.
בעיה זו נפוצה ביותר במסגרת ה"טוקבקים" של גולשים אשר יכולים להגיב לכתבה מסוימת.
אמנם על בעלי האתר להימנע מפרסומים של דברי לשון הרע, דברי נאצה ופרסומים המנוגדים לחוק. יחד עם זאת, הפיקוח על אלפי טוקבקים ואף יותר מכך, לעיתים, קשה ובלתי אפשרית.
בעיה נוספת מתרחשת במסגרת אותן הרשתות החברתיות, כמו "פייסבוק". אותן הרשתות נועדו לקבץ חברים בפלטפורמה וירטואלית. אותם גולשים ברשתות חברתיות יכולים להיות "חברים" של גולש אחר, במידה והגולש מאשר או מזמין אותם להיות חלק ממעגל חבריו.
חבריו של אותו הגולש, הופכים למעשה להיות לו לקהל. בנוסף, החברים יכולים בינם ובין עצמם לדון ולדבר וכך מעגל החברים הולך ונהיה רחב יותר ויותר.
ביקורת רבה נשמעה על אותן הרשתות החברתיות בשל החשש לחשיפת מידע אישי שעלול לזלוג מעבר לאותם "החברים" הרצויים.
יחד עם זאת, לדיני לשון הרע אתגר רציני בקשר עם הרשתות החברתיות. החשש מפני הפגיעה בשמו של אדם, מקבל משנה תוקף לאור העובדה כי מידע כזה יכול להישלח בתפוצה גדולה ביותר כך שדברי לשון הרע כעת יחשפו לעיני ציבור גדול יותר.
החשש מפני הפגיעה בלשון הרע ברשתות חברתיות נובע מכמה סיבות: החברים חשים פחות "פורמאליים" ומשוחררים בכתיבתם בשל היותם "חברים", דבר שעלול להקצין ביטויים כלפי פלוני; פרסום דיבה על פלוני ללא בדיקה סבירה בשל אווירת "האינטימיות" הוירטואלית בין החברים; המחשבה כי הפרסום נשאר בין החברים עצמם בלבד, וכדומה. כמובן שהנחות אלה יוצרות חשש גדול מפני פגיעה בשמו של אדם, אף יותר מן החשש הקיים גם כך ברשת האינטרנט.
למי שנפגע מפרסומי דיבה באינטרנט, החוק מעניק האפשרות לבקש מבית המשפט ליתן צו אשר יאפשר חשיפת כתובת ה- IP, ובכך לחשוף את זהות הגולש אשר ממחשבו פורסמו דברי לשון הרע, במידה ופרטיו אינם מזוהים.
יחד עם זאת, מדובר בהליך שסופו ויעילותו כלל לא ברורים, הואיל ופעמים רבות חשיפת כתובת ה-IP איננה מביאה לחשיפת זהותו של מפרסם דברי לשון הרע בשל האנונימיות הקיימת ברשת, ובשל העובדה כי פעמים רבות נמסרים פרטי זיהוי לא נכונים של אותו הגולש.
חוק איסור לשון הרע קובע הסדרים ראויים לצורך פיקוח אמצעי התקשורת על דברי לשון הרע כאשר החוק רואה בגורמים רבים אחראים לפרסום הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי.
כך, החוק רואה בעורך; במי שהחליט בפועל על הפרסום; באחראי על אותו אמצעי התקשורת ואף במחזיק בית הדפוס; במוכר ובמפיץ, במקרים מסוימים, כאחראים על פי חוק איסור לשון הרע.
ברם, מקריאת החוק עולה כי המחוקק ראה לנגד עיניו את אמצעי התקשורת ה"קלאסיים" שהיו נפוצים בעת חקיקת החוק, דהיינו עיתונות משודרת וכתובה.
בחוק אין התייחסות ספציפית לאחד מאמצעי התקשורת הנפוצים בעולם המערבי - רשת האינטרנט.
כמו במקרים אחרים בחקיקה, הטכנולוגיה צועדת בצעדי ענק לעומת ההסדרים החוקיים אשר מנסים ללכת בעקבותיה. רשת האינטרנט היא דוגמה טובה לכך.
אמנם החוק במתכונתו הנוכחית יכול ליתן מענה למקרים אלה במסגרת הקיימת, בצירוף פסיקה שתשלים החסר.
מרוח החוק ניתן להבין כי המחוקק רואה לנגד עיניו את מנהלי אמצעי התקשורת למיניהם כאחראים לדברי לשון הרע. על פי אותו הרציונאל יש לשאול מה מקומם של מנהלי אתר האינטרנט? מה אחריותם של ספקי האינטרנט? ושאלות נוספות. אין ספק כי רשת האינטרנט יוצרת אתגר של ממש לסוגיית דיני לשון הרע.
הפסיקה התמודדה לא פעם עם מקרים כגון אלה, והיריעה קצרה מלהכיל הכול. יחד עם זאת סבורני כי ראוי להזכיר את פסק דינה החשוב של כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן ב-הפ(ת"א) 541/07 עו"ד יעקב סבו נ' ידיעות אינטרנט, שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בפסק דין זה סוקר בית המשפט את המדיניות הראויה והשיקולים בהחלת המדיניות הן ביחס לחשיפת גולש באתר והן בהקשר לשיקולים הכלליים ברשת האינטרנט, בעיקר סוגיית חופש הביטוי על כל מעלותיו.
איש אינו חולק על חשיבותו של חופש הביטוי, בפרט במעמדו המיוחד שקיים לרשת האינטרנט בהקשר זה. עם זאת, דיני לשון הרע בהקשרים אלו יוצרים אתגר של ממש, הואיל והחשש של פגיעה בשמו הטוב של אדם במסגרת רשת האינטרנט הופך מוחשי ופוגעני עוד יותר ממה שהיה שידענו בעבר.
חופש הביטוי חשוב ביותר ברשת האינטרנט, אך ראוי שידע מי שנפגע מדברי לשון הרע במסגרתו- כי החוק והפסיקה יכולים ליתן מענה למקרים אלה.
? הכותב הינו עורך דין ומגשר במשרד שרון כהן ושות', העוסק בתחום המשפט האזרחי - מסחרי, וכן בקניין רוחני לרבות דיני לשון הרע וזכויות יוצרים.
? ניתן ליצור קשר עם הכותב באמצעות אתר הבית : www.sc-lawoffice.com
? אין לראות האמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.
? ניתן ליצור קשר עם הכותב באמצעות אתר הבית : www.sc-lawoffice.com
? אין לראות האמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.
