תגמול הוגן של עובדים על-ידי מעסיקיהם בעבור רווחי המעסיק הנובעים מתרומה יוצאת-דופן של העובד 

בית המשפט העליון באנגליה החליט לאחרונה לתגמל עובדי מחקר בחברת GE בסכום גדול של כ- 1.5 מיליון ליש"ט, עבור תרומתם היוצאת דופן במסחור חומר ההדמיה הרפואי MyoviewTM . פסיקה תקדימית זו נשענת על תיקון חוק הפטנטים האנגלי משנת 2005, המתגמל עובדים בחלקם ההוגן עבור תרומם יוצאת הדופן למסחור המצאותיהם. המצב בישראל שונה, והאמצאה וכל רווחיה שייכים בלעדית למעסיק. לדעתנו, יש לשקול לאמץ את רוח החוק האנגלי לתגמול עובד בעבור תרומתו לא רק משיקולים שבצדק, אלא אף מטעמי מדיניות נבונה, אשר מיסודה בחוק יעודד ממציאים ויגביר את תפוקת האמצאות. חוק הפטנטים האנגלי המתוקן קובע כי על מעסיקים לפצות עובדים בגין אמצאות מוגנות בפטנט, המקנות למעסיק תועלת יוצאת דופן. הפיצוי לעובד יהיה "בחלק הוגן" מרווח יוצא דופן של המעסיק, הנובע, או המצופה לנבוע, מפטנטים המבוססים על אמצאת העובד ובתנאי שזו הומצאה ופותחה על-ידו בזמן ועקב שירותו אצל המעסיק. כבר בדיון בבית הלורדים אודות הצעת התיקון לחוק, העיר הלורד נלסון מסטפורד בציניות: "בחיי לא ראיתי גיבוב כזה של מונחים סתומים: מהו פיצוי? מהי אחריות? מהי תרומה יוצאת דופן? מה הוא התגמול שלו זכאי עובד בעבור תרומה זו או אחרת?" לורד נלסון המשיך וקבע: "אני מהסס מלתאר לעצמי מי יהא 'המלך שלמה' שיברור בסוף היום מוץ מן התבן בעניין הפיצוי האמור". ואכן, פרשנות מרכיבי התיקון בחוק האנגלי אינה פשוטה כלל ועיקר ונראה כי תעסיק ערכאות רבות בעתיד. לאחרונה, נדרש בית המשפט העליון באנגליה לתיקון זה וקבע, כי שני עובדי מחקר, דר' קלי ודר' צ'וי, זכאים לפיצוי בסך מצטבר של כ- 1.5 מיליון ליש"ט ממעסיקם, חברת GE, בגין רווח יוצא דופן, הנובע מאמצאות אשר עוגנו בפטנטים, העוסקים בחומר הדמיה רדיואקטיבי P53. החומר, הנסחר תחת השם המסחרי MyoviewTM, משמש לאבחון ומיקום אזורים של חוסר הספקת חמצן בשריר הלב ואוטם שריר הלב, וזיכה עד כה את חברת GE בפדיון של 1.3 מיליארד ליש"ט. בפסק הדין, התייחס השופט פלויד למרכיבי הסעיף בחוק, כפי שיפורט להלן. מהי תרומה "יוצאת דופן"? השופט פלויד פסק, כי המונח 'תרומה יוצאת דופן' משמעו תרומה יוצאת מן הכלל, מיוחדת בטיבה, הנבחנת בהסתכלות רחבה, תוך בחינת פעילותו המחקרית של העובד, ביחס לסך כל פעולותיו העסקיות והמחקריות של המעסיק. מידת היותה של פעילותו המחקרית של העובד שגרתית, כלומר היותה מצופה מן העובד במסגרת פעילותו ותנאי העסקתו הקבועים, תשפיע באופן מכריע על מידת היותה של תרומתו לחברה "יוצאת דופן". כך, לדוגמא, יש לבחון האם הטכנולוגיה המפותחת היא במרכז המו"פ של המעסיק, או נמצאת בשוליו; האם האמצאה היא חולייה הכרחית במסחור הטכנולוגיה או רק שיפור של מה בכך; מהו נתח השוק והיקף המכירות הנגזרים מהפטנט בטווח הזמן הבינוני והארוך וכדומה. מבחינה איכותית, שימור הבלעדיות או היקף המכירות של מוצר ה- MyoviewTM המוגן בפטנט, מול התחרות מצד היצרנים הגנריים, יחשבו ל'תרומה מובנת מאליה'. 'תרומה יוצאת דופן', לעומת זאת, היא הגדלת המכירות, כך ש- GE הפכה למעשה לשחקן מוביל בשוק הרלוונטי. מבחינה כמותית, בית המשפט העריך כי שיפור של פרומיל ברווח, או במחזור המכירות, לא יכול להיחשב כ'תרומה יוצאת דופן'. מהו "החלק ההוגן" לו זכאי העובד? בית המשפט העריך כי "חלק הוגן" לו זכאי העובד כפרי עבור התרומה יוצאת הדופן, תלוי מחד בהוצאות המו"פ של המעסיק (ככל שעלויות הפיתוח של המעסיק נמוכות יותר, כך גדל, באופן יחסי, חלקו ההוגן של העובד באמצאה). ככל שהגדרת התפקיד הרגיל של העובד אצל המעסיק מצומצמת יותר (כלומר, הוא נדרש ברגיל למידה מועטה של מחשבה ויצירתיות), כך, תיחשב תרומתו "יוצאת הדופן" לגדולה יותר ותזכה אותו בפיצוי גדול יותר עבור רווחי המעסיק. כמובן, שככל שהעובד הקדיש מאמצים ומיומנות גדולים יותר בפיתוח האמצאה, כך יגדל חלקו ההוגן. מאידך, ככול שחלקו של המעסיק גדול יותר ביצירת ההזדמנות העסקית, ככל שהפיתוח הינו רב תחומי, שביקושי השוק הניעו הצלחה מסחרית ושהמעסיק נטל על עצמו סיכונים מסחריים בפיתוח האמצאה, כך קטן חלקו ההוגן של העובד. בנסיבות הספציפיות לשני החוקרים, פסק השופט פלויד, כי 3% מהכנסות GE מן המוצר, מהווים חלק הוגן עבור התרומה יוצאת הדופן אשר הוערכה, כאמור, בכ- 50 מיליון ליש"ט. המצב בישראל: אמצאות-שירות ותגמול עובדים בגינן חוק הפטנטים הישראלי קובע קטגורית, כי אמצאה (כל "אמצאה", לאו דווקא אמצאה כשירת פטנט) של עובד, אשר העובד הגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו אצל המעסיק, שייכת למעסיק, אלא אם קיים בין העובד למעסיק הסכם הקובע אחרת, או אם המעסיק ויתר על האמצאה בתוך ששה חודשים מהיום בו הודיע לו עליה העובד (סעיפים 131-132 לחוק). לגבי עובדי מדינה קיים הסדר מיוחד (סעיפים 137-138 לחוק), לפיו עליהם להודיע על אמצאתם לנציב שירות המדינה, אף כאשר מדובר באמצאה אשר הומצאה בתוך שנה מיום סיום העסקתם על-ידי המדינה, אם האמצאה הינה בתחום תפקידם בשירות המדינה. במגזר הפרטי, הולך וגובר השימוש בהסכמי העסקה בכתב, הכוללים התייחסות מפורשת לזכויותיו של המעסיק באמצאות של העובד בעת שירותו אצל המעסיק. חשוב לציין, כי הוראות חוק הפטנטים בקשר לאמצאות בשירות יחולו על העובד והמעסיק אף אם לא חתמו על הסכם כאמור ואולם ההסכמים הנהוגים למטרה זו הינם מפורטים וברורים ויוצרים הן ודאות והן מודעות בקרב העובדים והמעסיקים באשר לבעלות באמצאות ולשיתוף הפעולה הנדרש מן העובד. ואולם, מניסיוננו, המודל האנגלי אינו מוסדר ברוב ההסכמים הנהוגים במגזר הפרטי, הכוללים התייחסות מפורשת לפיצוי של העובד בגין האמצאה. הנחת העבודה בישראל היא כי העובד מקבל שכר בעבור עבודתו לרבות עבור אמצאותיו. בחברות מסחריות מסוימות המעודדות מו"פ ואשר הטמיעו ערכים של עידוד היצירה באמצעות ניהול משאבי אנוש, הונהגו שיטות לתגמול נפרד של עובדים בגין המצאות כשירות-פטנט. מדובר בדרך כלל במענקים חד-פעמיים, הניתנים עבור אמצאות אשר אושרו בוועדה פנימית מיוחדת בחברה ואשר החברה החליטה להגיש בגינן בקשת פטנט. לעתים, אף מתלווה למענק טקס חגיגי בו מוענקים לממציאים אותות הצטיינות על פיתוח, המצאתיות, יצירתיות וכיו"ב ובכך מבקש הארגון לעודד את עובדיו למצוינות. בישראל מופנה העובד לוועדת פיצויים לקביעת שיעור תגמולו באמצאה לדעתנו, על פי רוב, אין בהסדרים ובמענקים הנהוגים כיום בישראל כדי לפצות את העובדים באופן בו נעשה הדבר על-פי תיקון החוק האנגלי, כלומר ב"חלק הוגן" עבור אמצאה "יוצאת דופן" שהמציא העובד ואשר הבעלות בה שייכת למעסיק. סעיף 134 לחוק הפטנטים קובע, כי "באין הסכם הקובע אם זכאי העובד לתמורה בעד המצאת שירות, ובאיזו מידה ובאילו תנאים, ייקבע הדבר על ידי הועדה לענייני פיצויים ותמלוגים". במגזר הציבורי הוענקה, בהתאם לתקשי"ר,סמכות ל-'ועדת ההמצאות בשירות המדינה', להחליט האם לתגמל עובד מדינה אשר המציא אמצאה והזכויות בה נותרו בידי המדינה. בין היתר תשקול הועדה, האם ניתן פטנט על האמצאה, האם האמצאה זכתה להצלחה מסחרית בהיקף ניכר, האם הוחלט שלא לבקש פטנט בחו"ל משיקולים ביטחוניים והאם הוחלט להעמיד את האמצאה לרשות הציבור לאחר שנקבע כי למדינה זכויות באמצאה. הצעת חוק הוגשה לאחרונה ע"י ח"כ מיכאל איתן ולא התקבלה בקריאה שנייה ושלישית והיא ביקשה לקבוע מועדים לדיוני ועדה קבועה זו, קרי שהועדה תקום בתוך שישה חודשים מיום הוצאת הצו, והחלטתה בנדון תינתן בתוך 18 חודשים מיום מינויה. התמלוגים אשר נקבעו בעבר לחוקרים במגזר זה (רובם ככולם לעובדי מינהל המחקר החקלאי) על-ידי ועדת ההמצאות היו בשיעור הנע בין 25% ל- 33%. במגזר האוניברסיטאות ובתי החולים, שיעור תגמול החוקרים הנהוג בארץ ובעולם הוא דומה, והוא מהווה כ- 40% מן ההכנסות הנובעות מניצול האמצאה. במגזר הפרטי רשאי כאמור עובד לפנות לועדת התמלוגים, כאשר לא קיים הסכם הקובע את הפיצוי המגיע לו. ואולם, משתמע, כי כאשר קיים הסכם כאמור (למשל, בחברות בהן ניתן מענק לממציאים), אין העובד רשאי לפנות לועדת התמלוגים ועליו להסתפק בפיצוי עליו הוסכם מראש עם מעסיקו. על-פי הידוע לנו, הועדה כמעט שאינה פעילה בעשר השנים האחרונות והפניות אליה מטעם עובדים במגזר הפרטי היו ספורות. לחוסר-פעילות הועדה יכולות להיות מספר סיבות, לרבות חוסר מודעות של עובדים במגזר הפרטי. הלכה למעשה, פיצוי עובדים בגין אמצאתם בשוק הפרטי בישראל, הינו בסדר גודל ממוצע של אלפי שקלים בודדים ועל-פי-רוב לא "החלק ההוגן", כפי שקובע החוק האנגלי בקשר לאמצאות עובדים באנגליה. לדעתנו, יש לשקול את תיקון חוק הפטנטים הישראלי ולתגמל באופן הוגן, כהוראת חוק, עובדים אשר תרמו באמצאותיהם תרומה משמעותית למעסיקיהם, ובמקביל לשקול את ביטול סמכותה של ועדת הפיצויים, לפחות בכל האמור לעובדים במגזר הפרטי. יש גם לקבוע, כי עובד אשר לא קיבל פיצוי הוגן ממעסיקו, יוכל להגיש תביעה אזרחית בבית המשפט המוסמך, אשר יוכל לדון בתביעה ולא להעבירה לדיון בוועדה, אשר על-פי הדין הקיים מוסמכת לדון בעניינים אלה. לסיכום, לדעתנו, תגמול עובד ב"חלק הוגן" בעבור תרומתו "יוצאת הדופן", כפי שקובע החוק האנגלי, הוא לא רק עניין שבצדק, אלא אף מדיניות נבונה, אשר מיסודה בחוק יעודד ממציאים ויגביר את תפוקת האמצאות של כלל העובדים והארגונים בישראל. ראוי וכדאי, אפוא, כי חוק הפטנטים הישראלי ישקול לאמץ את רוח החוק האנגלי בעניין זה.

* המאמר נכתב במשותף עם דר' אייל ברסלר, עורך פטנטים.