על"ע 7009/09 , עו"ד מור גרטי נ' פרקליט המדינה
כב' השופט משה סובל
17.07.2009
העובדות:
1. המערער הגיש ערעור זה על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין מיום 17.3.09, בו התקבל באופן חלקי ערעור של המערער על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי אשר הרשיע אותו בעבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין וגזר עליו 3 שנות השעיה מלשכת עורכי הדין, מתוכן שנה בפועל ושנתיים על-תנאי.
2. המערער, בן 34, הנו עורך דין מאז שנת 2001. בכתב הקובלנה שהגיש פרקליט המדינה לבית הדין המשמעתי המחוזי, ובו הודה המערער, נטען כי במועד לא ידוע בשנת 2002 זייף המערער תו חניה לרכב נכה על ידי כך שהדפיס במחשבו טופס הנחזה להיות אישור מטעם משרד התחבורה לחניית רכב נכה. לאחר הדפסת האישור השתמש המערער בתו הנכה המזויף מספר פעמים באזור תל-אביב בסמוך למשרדו.
החלטה:
1. המערער ביצע עבירה חמורה של זיוף מסמך הנועד להגנתם של נכים, ולאחריה עבירה נוספת של שימוש באותו מסמך מזויף לצורך הימנעות מתשלום אגרת חניה בה היה חייב על פי דין. זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר הנו עבירה פלילית שעונשה המרבי שלוש שנות מאסר. בדומה לכך עונשו של מי שמשתמש במסמך מזויף תוך ידיעה שהוא מזויף. המערער גם זייף את תו הנכה, וגם עשה בו שימוש מספר פעמים על מנת להיפטר במרמה מתשלום בו היה מחויב (דבר המהווה כשלעצמו עבירת קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין). כאשר עבירות מעין אלו מבוצעות על ידי עורך דין, האמור לשמש סמל ודוגמה לטוהר המידות ולכיבוד החוק, חומרתן כפולה ומכופלת ומחייבת תגובה עונשית הולמת וממשית.
2. בנסיבות כאלו, הטלת עונש הכולל בתוכו רכיב של השעיה בפועל, אינה חורגת ממדיניות הענישה הראויה אף אם המרמה והכזב לא בוצעו כלפי לקוחותיו של עורך הדין או כלפי בית המשפט. מעשים דוגמת אלה פוגעים בשמו הטוב של מקצוע עריכת הדין ובאמון שרוחש הציבור לעורכי הדין, גם כשאין הם מתבצעים במסגרת מילוי תפקידיו המקצועיים של עוה"ד.
3. מטרותיה הייחודיות של הענישה המשמעתית, שלהבדיל מהענישה הפלילית שמה במוקד את השמירה על כבודו ומעמדו של מקצוע עריכת הדין בעיני הציבור, מקפלות בתוכן מגמת החמרה בענישה, בודאי במקרים של זיוף ואין זה משנה מהו המסמך שזויף. לא כל שכן שעה שהזיוף הוא של תעודה רשמית שנועדה על פי החוק להקל על מצוקתה של אוכלוסיית הנכים, שהיא אוכלוסיה חלשה ומוגבלת הזקוקה לתמיכה מוגברת. התחזות לנכה מצד עורך דין בריא ושלם, תוך כדי זיוף תעודה רשמית ושימוש בה, גם אם לצורך הפקת טובת הנאה כלכלית לא גדולה, הנה מעשה מביש ומכוער, הראוי להוקעה באמצעות ענישה מכבידה וממשית. שיעורו הנמוך של הרווח הכספי שהופק, לפי טענת המערער, ממעשיו אלו, לא זו בלבד שאינו מקטין את חומרתם אלא מלמד עד היכן הגיע הזלזול של המערער בחוק, בחובת ניקיון הכפיים המוגברת שלו כעורך דין, ובמעמד הרגיש והמיוחד של ציבור הנכים.
4. אין למצוא חריגה מהתוויית מדיניות הענישה הראויה, במתן משקל מוגבל לשיקולי ההקלה בעונש הנוגעים למצב האישי, המשפחתי והכלכלי של המערער.
כב' השופט משה סובל
17.07.2009
העובדות:
1. המערער הגיש ערעור זה על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין מיום 17.3.09, בו התקבל באופן חלקי ערעור של המערער על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי אשר הרשיע אותו בעבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין וגזר עליו 3 שנות השעיה מלשכת עורכי הדין, מתוכן שנה בפועל ושנתיים על-תנאי.
2. המערער, בן 34, הנו עורך דין מאז שנת 2001. בכתב הקובלנה שהגיש פרקליט המדינה לבית הדין המשמעתי המחוזי, ובו הודה המערער, נטען כי במועד לא ידוע בשנת 2002 זייף המערער תו חניה לרכב נכה על ידי כך שהדפיס במחשבו טופס הנחזה להיות אישור מטעם משרד התחבורה לחניית רכב נכה. לאחר הדפסת האישור השתמש המערער בתו הנכה המזויף מספר פעמים באזור תל-אביב בסמוך למשרדו.
החלטה:
1. המערער ביצע עבירה חמורה של זיוף מסמך הנועד להגנתם של נכים, ולאחריה עבירה נוספת של שימוש באותו מסמך מזויף לצורך הימנעות מתשלום אגרת חניה בה היה חייב על פי דין. זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר הנו עבירה פלילית שעונשה המרבי שלוש שנות מאסר. בדומה לכך עונשו של מי שמשתמש במסמך מזויף תוך ידיעה שהוא מזויף. המערער גם זייף את תו הנכה, וגם עשה בו שימוש מספר פעמים על מנת להיפטר במרמה מתשלום בו היה מחויב (דבר המהווה כשלעצמו עבירת קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין). כאשר עבירות מעין אלו מבוצעות על ידי עורך דין, האמור לשמש סמל ודוגמה לטוהר המידות ולכיבוד החוק, חומרתן כפולה ומכופלת ומחייבת תגובה עונשית הולמת וממשית.
2. בנסיבות כאלו, הטלת עונש הכולל בתוכו רכיב של השעיה בפועל, אינה חורגת ממדיניות הענישה הראויה אף אם המרמה והכזב לא בוצעו כלפי לקוחותיו של עורך הדין או כלפי בית המשפט. מעשים דוגמת אלה פוגעים בשמו הטוב של מקצוע עריכת הדין ובאמון שרוחש הציבור לעורכי הדין, גם כשאין הם מתבצעים במסגרת מילוי תפקידיו המקצועיים של עוה"ד.
3. מטרותיה הייחודיות של הענישה המשמעתית, שלהבדיל מהענישה הפלילית שמה במוקד את השמירה על כבודו ומעמדו של מקצוע עריכת הדין בעיני הציבור, מקפלות בתוכן מגמת החמרה בענישה, בודאי במקרים של זיוף ואין זה משנה מהו המסמך שזויף. לא כל שכן שעה שהזיוף הוא של תעודה רשמית שנועדה על פי החוק להקל על מצוקתה של אוכלוסיית הנכים, שהיא אוכלוסיה חלשה ומוגבלת הזקוקה לתמיכה מוגברת. התחזות לנכה מצד עורך דין בריא ושלם, תוך כדי זיוף תעודה רשמית ושימוש בה, גם אם לצורך הפקת טובת הנאה כלכלית לא גדולה, הנה מעשה מביש ומכוער, הראוי להוקעה באמצעות ענישה מכבידה וממשית. שיעורו הנמוך של הרווח הכספי שהופק, לפי טענת המערער, ממעשיו אלו, לא זו בלבד שאינו מקטין את חומרתם אלא מלמד עד היכן הגיע הזלזול של המערער בחוק, בחובת ניקיון הכפיים המוגברת שלו כעורך דין, ובמעמד הרגיש והמיוחד של ציבור הנכים.
4. אין למצוא חריגה מהתוויית מדיניות הענישה הראויה, במתן משקל מוגבל לשיקולי ההקלה בעונש הנוגעים למצב האישי, המשפחתי והכלכלי של המערער.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
