תאונת עבודה 

נקודת המוצא הינה בהוראות סעיף 92(א) ו- 79 לחוק. ההוראה הראשונה קובעת כי:
"מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה".

ואילו הוראת סעיף 79 לחוק, מגדירה תאונת עבודה מהי. וכה לשון ההגדרה:
" 'תאונת עבודה' - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

פרשנות תכליתית של החוק תקבע כי "תאונת עבודה" - כל תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו, בין במישרין ובין בעקיפין, בין כתוצאה מאירוע במשרדו ובין כתוצאה מאירוע בביתו.

ברי כי בפרשנות זו תומכת גם תכליתו של החוק וההסדר לתשלום דמי פגיעה. התכלית החקיקתית בענייננו זה הינה לקבוע הסדר סוציאלי שישמור על זכותם של מבוטחים להתקיים בזמן אי כושר התפקוד לאחר התאונה.

זאת ועוד, כל פרשנות אחרת תעמוד בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ואף חוק יסוד: חופש העיסוק.

התופעה של "עבודה מהבית" (homework), בין כשלעצמה ובין כסוג של "עבודה מרחוק" (telework), בין שהיא מבוצעת על-ידי עובדים שכירים ובין שהיא מבוצעת על-ידי עובדים עצמאיים המנהלים עסק מלא או חלקי בביתם, היא תופעה נפוצה בחיי העבודה ומוכרת, על השלכותיה, במשפט העבודה ובתחומי הביטחון הסוציאלי.

בתי הדין לעבודה נטו לפרש את המונח "תאונת עבודה" בצורה מרחיבה, על מנת להתאימו למציאות המגוונת של פגיעות בעבודה. בהתאם לכך נפסק כי הבית עצמו עשוי לשמש למטרה דו-תכליתית: למגורים ולעבודה ומשכך בחינת התאונה כ"תאונת עבודה" תיעשה לא על-פי זירת התרחשותה של התאונה או מיקומה, כי אם לנוכח נסיבותיו הספציפיות של המקרה הקונקרטי וקביעת קיומו - או אי-קיומו - של הקשר הסיבתי בין אירוע התאונה לבין עיסוקו של המבוטח (עב"ל 104/99 ברדה נגד המוסד לביטוח לאומי מתוך הנבו).

לגבי "עובד עצמאי" - "תאונת עבודה" היא כל מקרה בו נפגע אותו מבוטח עת עסק בדבר שסביר היה שיעשה תוך כדי עסוקו במשלח ידו (תב"ע ב"ש לא/58-0 רעיה מרקוביץ - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ג' כב; דב"ע מה/128-0 זאב קליפר - המוסד לביטוח לאומי פדע יח 29;דב"ע נז/42-0 יהודה שטרן - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם))

כדי להוכיח כי התאונה ארעה עקב העיסוק במשלח היד על התובע, העובד העצמאי, להראות כי הפעולה בה נפגע,"נעשתה לצורך עיסוקו במשלח ידו ("עקב") בין שתראה בה פעולה השייכת מהותית לעיסוק עצמו ובין שתראה בה פעולה הנלווית לעיסוק". (דב"ע שם/117-0 אברהם ישראל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע יב 130; דב"ע מה/128-0 זאב קליפר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח 29; עב"ל 0507/99 יצחק בן ישי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)).

מתוקף הוראתו של סעיף 79 לחוק, בקרות תאונה צריך שיתקיימו בה שני יסודות הטעונים הוכחה והם: שהפעולה נעשתה לצורך עיסוקו במשלח ידו ('עקב'), בין שתראה בה פעולה השייכת מהותית לעיסוק עצמו ובין שתראה בה פעולה הנלווית לעיסוק, והתאונה ארעה במהלך העיסוק ('תוך כדי').

שיעור ההוכחה

נפסק כי על התובע להביא ראשית ראיה "שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה" (דב"ע מד/ 90- 0 צבי שפיר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 93).