פרשת מטות-מסעי: דיבור ואחריות
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

פרשת מטות-מסעי: דיבור ואחריות 

מאת    [ 13/07/2009 ]
מילים במאמר: 1534   [ נצפה 3770 פעמים ]

 
 
פרשת "מטות-מסעי": דיבור ואחריות / מוטי לקסמן, תשס"ט
"מזלזל באינטליגנציה של הציבור וסבור כי הזיכרון הקולקטיווי בישראל אינו אורך יותר מ-24 שעות. אחרת אי אפשר להבין כיצד יכול היה לפרסם ביום חמישי האחרון, במצח נחושה, הודעה רצופת סתירות שאינה אמת. [...] הזיגזגים שלו מעידים על סתירות שזועקות לשמים.
התנהלותו והודעותיו אפופות באי אמירת אמת ובהצגת מצג שווא לציבור. [...] אם היו לו מעט יושרה וכבוד עצמי, כמצופה מלוחם אמיץ ועתיר הישגים כמוהו, הוא היה לכל הפחות מודה בטעויותיו, מתנצל ומנער את חוצנו מכל הפרשה. במקום זה הוא מעדיף להתחפר ולהסתבך במערכת סתירות על גבול השקר. [...] אבל זאת אינה הבעיה הפרטית שלו. זו בעיה ציבורית" [1].
במקרה התפרסמו דברים אלה השבוע (12/07/09), אבל לער לנעשה בתחום הציבורי אין בכך גילוי מרעיש. נשוא המאמר אינו איש הציבור הראשון, וודאי גם לא האחרון, שהקשר בין חלק מהאמירות והקביעות שלו לאמת, הוא מקרי בלבד.
ייתכן מאוד שההנחיה: "הולך תמים ופעל צדק ודבר אמת בלבבו. לא רגל על לשנו" [2], אינה מוכרת לחלק מאנשי הציבור או שפשוט נשתכחה בגלל עומס העבודה והאחריות הציבורית...
צמד פרשיות השבוע, מטות-מסעי, אינו שוכח ומשתדל להבהיר זאת באופן מלא.
הכתוב בפרשת מטות נפתח בדיון בנודרי נדרים שונים: "איש כי ידר נדר."
את המושג 'נדר' ניתן להבין כ"התחייבות חמורה כלפי האלוהים לקים דבר-מה מתוך רצונו החופשי" [3].
הכתוב בפרשה אינו ממליץ לנדור נדר או להימנע מכך אלא, כאמור, מפרט נודרים שונים ומחויבותם למלא אחר הנדר: "איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה" [4]. סופר קהלת מתייחס לכך וטוען: "כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר תדר שלם: טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם" [5]. סופר קהלת חוזר על קביעת התורה שהנודר חייב לקיים את נדרו, אבל מוסיף שעדיף לא לנדור אם אין כוונה לקיים את הנדר. חכמינו חלוקים לגבי הנדר: "ר' מאיר אומר טוב אשר לא תדר, וטוב משניהם מי שהוא נודר ומשלם [...] ר' יהודה אומר טוב אשר לא תדר, וטוב משניהם מי שאינו נודר כל עיקר" [6].
הכתוב בפרשת "מטות" עוסק בנודרים נדר במשמעות, כפי שראינו לעיל, נדר לה', נדר לאלוהים.
נתון זה מעלה בי שתי תמיהות.
הראשונה, האם נדר לה', שאיננו דבר יומיומי, מצדיק דיון מיוחד וכל כך מפורט בתורה? אחת המשמעויות של נדר לה' היא בהתחייבות להעלות קרבן. האם לא היה מתאים יותר לשלב את הדיון בנדר תוך כדי דיון בכללי תהליך העלאת קורבנות בבית המקדש, בנסיבות ובתנאים לכך?
תמיהה שנייה, אדם שאינו נודר נדר, מה טעם יעסוק בדיון בו? ואכן, בדיקת סיפורי המקרא מעלה, שפרט לאזכורי נדר בהקשר לקורבנות הזבח אין סיפורים רבים על נדרים [7].
אם-כך, איך ניתן להבין מקומו של דיון מפורט כזה בנדרים בפרשת "מטות"? לטעמי, הכתוב בפרשת "מטות" מכוון להיקף רחב יותר. אנו נמצאים בעולם ההבטחות. האם אנשים מקיימים הבטחות, הבטחות בין אדם לאדם?
הכתוב המקראי מתאר הבטחות שונות. סיפור לבן, יעקב ורחל הוא סיפור קלסי של הבטחה שאינה מקוימת והעולם אינו מתמוטט [8]. לעומת-זאת, מסופר שההבטחות ליעקב וליוסף לקברם בכנען מקוימות [9]. אולי גם את המלכת שלמה אפשר לראות כמילוי הבטחה, למרות שאין במקרא תיאור של הבטחה כזו [10]. אלה אזכורים מועטים, כלומר, המקרא אינו משופע בסיפורים רבים על הבטחות בין בני-אדם.
אם-כך, מה מניע אותנו לטעון שהכתוב בפרשת "מטות" מכוון גם להבטחות בין בני אדם ולא רק לנדרים לה'?
נחזור לפסוק הראשון בפרשת מטות: "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'" [11]. תוכן פסוק זה מעורר תמיהה. התמיהה היא במושא הפנייה, "ראשי המטות". ביטוי שאין לו אח ורע בכל התורה כמציין מושא פנייה של משה והוא שונה מרוב מושאי הפנייה של משה שהם העם כולו [12]. פסוק זה מעורר תמיהה נוספת: הכתוב מתחיל בפנייה ישירה של משה אל "ראשי המטות" ללא הטרמה של הנחיית אלוהים לגבי הנאמר [13].
אין קושי מיוחד לגבי מובנו של הביטוי עצמו "ראשי המטות", מקובל שהכוונה היא למנהיגות במובן רחב [14]. אשר לגבי השימוש בביטוי כאן, בפרשת "מטות", יש דעות שונות.
יש המקשרים זאת למסופר בהמשך, דיני נדרים. רש"י מקשר זאת לטענה שרק יחיד מומחה, מן ההנהגה יכול להפר נדר [15]. רשב"ם מקשר זאת לנאמר בפרשה השבוע הקודמת בעניין תרומות לבית המקדש בשלושת הרגלים [16]. אחרים מציעים הכנה לתהליך ההתנחלות העתידה בארץ כנען לפי מטות [17].
ציינו תמיהות אחדות: הדיון בנודרים נדרים בהקשר הנוכחי; הפנייה ל"ראשי המטות" ולא לעם וללא הנחיה של אלוהים. מה אנו מציעים כפתרון?
אמירה בהמשך הפרשה הנדונה מתווה לנו נתיב הסבר: "ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה" [18]. קרתה הסתבכות, משה אינו פונה אל הש"ג, אלא אל המנהיגות הבכירה ודורש מממנה הסבר ונשיאה באחריות.
דרישה בהירה זו של משה מחזירה אותנו אל מושא הפנייה "ראשי המטות". לטעמנו, אין זה מקרה שמשה פונה אל המנהיגות. משה יודע שמנהיגות היא קנה מידה ומקור חיקוי להתנהגות העם הפשוט, להתנהלות כל הש"גימלים.
העם לא ילך בדרך הנאותה שמשה מתווה בשם ה' אם המנהיגות לא תהווה דוגמא ולא תישא באחריות.
ואחד הדברים המרכזיים והחשובים למנהיגות וגם לכל אדם, לקיים את אשר הובטח, וודאי את אשר הוצהר כמדיניות מחייבת, כמעט כמו נדר...
דיבור נכוחה ואחריות מלאה למעשים הם בסיס למנהיגות ראויה, ולא כמו האדם שמסופר עליו בפתיח. כך גם לכל אישה ואיש
כמו שכתוב, מושר וגם מורקד: "מי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב. נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה" [19].
.

מאטעלע אומר:
לעיתים תנועה בדרך של
ארבעים שנה
במסעי
חושפת, אולי, את המטות
המכוונים לכוון הראוי
אבל הגילוי לא תמיד
מביא לאימוצם
להתנהגות ממש...


הארות ומראה מקום
[1] במובאה הושמטו פרטים מזהים, המעוניין לקרוא את כל המאמר יפנה ל: יוסי מלמן, "נדבק לכיסאו", הארץ חלק ב 12/07/09, עמ' 1.
[2] תהלים טו, ב-ג.
[3] יעקב כנעני, אוצר הלשון העברית כרך יא, ירושלים-רמת-גן תש"ל, 1990, עמ' 3556.
[4] במדבר ל, ג.
[5] קהלת ה, ג-ד.
[6] ויקרא רבה, פרשה לז.
[7] הסיפור הראשון בו מוזכר נדר הוא כאשר יעקב בורח מפני עשו אחיו: "ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו" (בראשית כח, יב). לאחר הבטחות אלוהים יעקב נודר: "וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש: ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים: והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח, כ-כב). בהמשך מסופר שיעקב מתכוון למלא אחר הנדר (בראשית לא, יג).
בחומש ויקרא מוזכר הנדר פעמים אחדות בהקשר להעלאת קורבנות לה', למשל: "ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל: והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף, (ויקרא ז, טז-יז). ובסיכום בדברים נאמר: "מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך" (דברים כג, כד).
דיני הנזיר מעלות שוב את הנדר: "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לה'" (במדבר ו, ב).
המלחמה עם מלך ערד מביא נדר נוסף: "וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם: וישמע ה' בקול ישראל ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם ויקרא שם המקום חרמה" (במדבר כא, ב-ג).
סיפור בת יפתח הוא תיאור נוסף של נדר לה': שופטים יא, ל-לט.
נדרה של חנה אם שמואל מבטא את הבטחתה למסור בנה לעבודת ה' (שמואל א א).
שימוש ערמומי בנדר נעשה על יד אבשלום שמורד באביו דוד (שמואל ב טו, ז-י).
גם ספר יונה מעלה תיאור של נדר לה' (יונה א, טז; ב, י).
[8] בראשית כט, יח-ל.
[9] בראשית מז, כח-לא; נ, ד-יד, כד-כו; שמות יג, יט.
[10] "כי כאשר נשבעתי לך בה' אלהי ישראל לאמר כי שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על כסאי תחתי כי כן אעשה היום הזה" (מלכים א א, ל).
[11] במדבר ל, ב.
[12] הביטויים הנפוצים שמציינים את מושא הפנייה של משה הם "אל כל ישראל", "אל בני ישראל", "אל העם". בנוסף לביטויים נפוצים אלה מצויים ביטויים יחידאים נוספים לציון מושא הפנייה של משה כמו "כל בני ישראל", "כל עדת בני ישראל", "העדה".
[13] "והיאך מתחלת הפרשה בדבורו של משה שאין מפורש לו מפי הגבורה? (רשב"ם על אתר); "לא הקדים הכתוב לאמר בכאן, וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל ראשי המטות ואמרת אליהם זה הדבר אשר צוה ה', כמו שאמר [...] בשאר פרשיות" (רמב"ן על אתר).
[14] "מנהיגי השבטים" (יונתן על אתר); "הנשיאים" (רש"י על אתר); "שופטים" (רשב"ם על אתר): "נשיאי הדגלים שהעמידו אותם המטות על דגליהם" (הרמב"ן על אתר).
[15] "חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה ואחר כך לכל בני ישראל [...] ומה ראה לאומרה כאן, למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה ואם אין יחיד מומחה מפר בשלשה הדיוטות (רש"י על אתר) כך גם רבנו בחיי. כך גם הרמב"ן שמוסיף גם : "ואולי צריך להעלים אלה החוקים מהם שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, אבל לחכמי ישראל ראשי שבטיהם לימד המשפט" (רמב"ן על אתר).
[16] "למעלה כתוב אלה תעשו לי"י במועדיכם לבד מנדריכם ונדבתיכם, שאתם צריכין להביא באחד משלש רגלים [...] הלך משה ודבר אל ראשי המטות, [...] כלומר לא יאחר את נדרו עד לאחר הרגלים (רשב"ם על אתר).
[17] וראשי המטות לבני ישראל, הם נשיאי הדגלים שהעמידו אותם המטות על דגליהם [...], ואפשר שהיו הנזכרים בפרשת הנחלה אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ (להלן לד יז), או שהיו אחרים, כי שם ידבר הכתוב על העתיד כי בעת חלוק הארץ יהיו הנזכרים חיים ויעמדו עליהם" (רמב"ן על אתר).
[18] במדבר לא, יד. ההקשר בו מופיעה אמירה זו נושא עמו בעייתיות רבה. כוונתי למלחמת החומרה בבני מדין, ובהסתבכות החמורה מבחינה ערכית שם, סיפור זה מחייב דיון אחר ומיוחד ולא כאן המקום להתייחס לכך (במדבר לא, א-נד).
[19] תהלים לד, יג-יד.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב