פרשת פינחס, לא לקנאה גם לא לקנאות
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

פרשת פינחס, לא לקנאה גם לא לקנאות 

מאת    [ 10/07/2009 ]
מילים במאמר: 976   [ נצפה 3429 פעמים ]

 
 
פרשת פינחס, לא לקנאה גם לא לקנאות / מוטי לקסמן, תשס"ט
"אך אם פעם תהיי צוחקת / בלעדי במסיבת מרעייך, /
תעבור קנאתי שותקת / ותשרוף את ביתך עלייך." [1].
שר נתן אלתרמן בזעם מכלה "כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם" [2]?
מאז ימי ראשית הקנאה מכלה את יעדה. אפילו אדם שנוצר בחסד האל "ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה'" [3] אינו מתגבר על קנאתו "ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו: [4]. ולמרות אזהרת האלוהים [5], מממש קין את כליון קנאתו ללא הרהור כלשהו: "ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" [6]. ולמרות תאור מוראותיה של הקנאה באופן שאינו מותיר ספק בסכנות האיומות שנלוות אליה ונובעות ממנה [7] אנו קוראים בפרשת השבוע, פרשת פינחס: "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי." "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל"[8].
קנאה זוכה לשבח ולגמול חיובי?
אכן, יש לא מעט פרשנים שרואים זאת בחיוב.
אחדות העם
"כשפנחס קנא את קנאת ה' ומנע את עצת בלעם מלהתקיים, ושמר בכך על שלמותו ואחדותו של ישראל, הרי מידה כנגד מידה, ניתנה לו הברכה של שלום ואחדות.
ואחדות אחרת יש - אחדות הדורות, שמירה על נצח ישראל שלא יפסק. קיום השושלת מאבות האומה עד סוף כל הדורות... ולכן נאמר לו במידה כנגד מידה: והייתה לזרעו" [9].
מניע זך וטהור
"בא הכתוב שלפנינו ומתייחס אל פנחס בהדגשה מופגנת אחרי אהרון הכהן, שנודע בקרב הבריות כ"אוהב שלום ורודף שלום". בכך מעידה תורתנו הקדושה קבל עולם ומלואו, שהתפרצותו הקנאית של פנחס כשרומח בידו לא נבעה, חלילה, ממניעים שליליים של התנכלות לזולת: אלא עלתה ובאה ממקור טהור וזך לקנא קנאת הבורא ולקדש שם שמיים ברבים. ולכן ראוי המעשה המיוחד הזה לשמש אות ומופת לדורות הבאים" [10].
קנאות לשם שמים
"קנאות פסולה, אך אם היא מכוונת לשם שמים - אפשר לתעל אותה לכיוונים חיוביים" [11].
פנחס לא קנאי, פועל כמנהיג על-פי הפקודה
"פינחס לא היה קנאי בכלל. [...] ומה עושה פינחס באותה עת? הוא אינו פועל פעולה של קנאות, אלא הוא ממלא בפשטות את תפקיד המפקד והמנהיג. הוא פועל כפי שנצטווה לפעול וכפי שנצטוו לפעול חבריו המנהיגים האחרים. [...] פינחס וגם זמרי נאבקים לא רק למען החלפת המנהיגים, אלא על שיטת השלטון בכלל. [...] פינחס רוצה במשטר המבצע את רצונו של מקום, משטר שבו המנהיג או המלך הוא זה המופקד על העם, גם אם הוא צריך לפעמים לפעול בניגוד לדעת ההמונים" [12].
האמנם גם הכתוב המקראי רואה זאת בחיוב, ובעצם מטיף לקנאות אלימה?
לצערי אפשר, ואני מניח לצער קוראים רבים, למצוא בכתוב בפרשה זו הצדקה לקנאות תוקפנית.
אם-כך, מהו הגמול המלא בו זוכה פינחס?
"לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום" [13], זו אינה טעות, כך כתוב, "הפרס" על קנאות אלימה היא ברית שלום!
שלום על אלימות שנובעת מקנאות?
לפני שנמשיך בדיון, נעבור לעיון קל בהפטרה לפרשת פינחס, סיפור אליהו ונביאי הבעל [14]. גם אליהו בשם קנאות דתית-לאומית הורג נביאי בעל, והוא עצמו מגדיר זאת כמימוש קנאות: "ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחתיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב" [15]. אליהו אינו זוכה בגמול ישיר ומפורש כמו פינחס אבל הוא זוכה במאכל ובמשקה בהימלטו מזעם המלך אחאב [16].
עם זאת קריאה זהירה מגלה, לא יאומן, שאליהו זוכה בתגובה דומה לתגובה שקיבל פינחס.
לאחר שאליהו "מדווח" לאלוהים על המעשה שעשה כנ"ל, אלוהים מתגלה לפניו. שימו-לב היטב לאופן ההתגלות: "ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה'. ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה" [17].
האם זה ייאמן? לאחר דיווח על אלימות שנובעת מקנאות לה', מצופה שגם ה' יופיע בעצמה ובכוח הורס. לא, ה' טוען שמהותו אינה ברוח שמפרקת הרים וסלעים, לא ברעש ובאש שמכלים כל דבר אלא ב"קול דממה דקה".
"קול דממה דקה" כתגובה לקנאות אלימה, שני המושגים מאותו עולם רוחני?
האין "קול דממה דקה" מתאימה יותר ל"בריתי שלום"?
אכן, לפי הבנה זו, המקרא אינו משבח את הקנאות המולידה אלימות נוראה [18].
אין במקרא עוד סיפור שמתאר קנאות אלימה שנגמלת בהיפוכה.
להיפך מקרי אלימות שונים שנובעים מקנאה מגונים, הזכרנו בפתיחה את האלימות שמתפתחת מקנאת קין בהבל אחיו. יש גם גינוי קנאה, למשל: "וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים" [19].
מכאן, אנו מגיעים למסקנה שמקרא אינו מאמץ את דרך האלימות והרצח של פנחס, גם לא של אליהו, אלא דווקא את ברית השלום ואת קול הדממה הדקה.הם חזקים מכל אמצעי אחר כדי למנוע עוול ומכאוב.
ואכן, קנאה באחר וקנאות לאמונה או לדת תוצאתם תמיד אסון.
בני אדם, כל בני האדם רק בדרך סובלנות ושלום תלכו...

הארות ומראה מקום
[1] נתן אלתרמן, "ניגון עתיק".
[2] משלי ו, לד.
[3] בראשית ד, א2.
[4] שם, ה.
[5] "ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך? הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו" (שם, ו-ז).
[6] שם, ח.
[7] "אכזריות חמה ושטף אף ומי יעמד לפני קנאה" (משלי כז, ד).
[8] במדבר כה, יא, יג.
[9] הרב ש"י זווין, לתורה ולמועדים, בית הלל.
[10] מנחם בקר, מעריב, 17/7/98.
[11] אפרים יצחקי, דף שבועי, אוניברסיטת בר-אילן, פרשת פנחס, תשנ"ו.
[12] דב לנדא, דף שבועי, אוניברסיטת בר אילן, פרשת פנחס, תשס"ג.
[13] במדבר כה, יב.
[14] מל"א יח, יז-מ.
[15] מל"א יט, י, יד.
[16] שם, ד-ח.
[17] מל"א יט, יא-יב.
[18] ג'קי לוי כתב: "פינחס היה הקנאי הדתי הראשון, אבי כל פנאט מאז ומעולם, ככל קנאי דת אחר היה פינחס רגיש מאוד לקודשי הדת ומהיר מאוד בשימוש בנשק [...] אבל ברית השלום היא לאו דווקא טפיחת עידוד [...] כאשר אלוהים מציע לפינחס את ברית השלום שלו, יותר משהוא מבקש לתגמל אותו הוא מבקש לקצץ בקנאות ההיפר-אקטיבית שלו.
להוסיף לו מה שחסר לו - מעט שלום. מכאן שאלוהים לא ממש משתגע אחרי פנאטים. הוא מבין אותם, בדרכו, אבל תובע מהם להירגע" (יעקב [ג'קי] לוי, ידיעות אחרונות 17/07/1998).
[18] ישעיהו יא, יג.


חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב