סיפור מקרה מפיו של חוקר פרטי:
באותו יום קבלתי טלפון מיועץ משפטי של עיתון גדול בארץ. "אשמח אם תגיע אלי לפגישה", אמר בטון מודאג. הגעתי לפגישה מסוקרן, אחרי הכול לא כל יום אני מקבל פנייה מעיתון מכובד. לאחר שיחת היכרות קצרה, הגיש לי עורך דין כתב תביעה מטעם משרד שידוכים, שטען כי העיתון הכפיש את שמו ותבע הוצאת לשון הרע. לטענת משרד השידוכים, העיתון ציין בכתבת תחקיר כי המשרד מעסיק נשים מפוקפקות ולמעשה מספק שירותי מין.
המשימה שהתבקשתי לבצע הייתה להמציא ראיות ולהוכיח כי הכתבה של העיתון מבוססת ואמינה. העיתון היה צריך להגיש כתב הגנה על התביעה של אותו משרד שידוכים תוך 30 יום, ומאחר שלא רצה לחשוף מקורות הפנה את הטיפול לפרקליטו.
לאחר בדיקת החומר של הכתב, הצבתי לעצמי את היעדים שאותם יש להשיג. ראשית, בדקתי את הכתובת שבו נמצא משרד השידוכים. בצעתי תצפית לעבר המשרד, ואחרי כשעתיים הבחנתי בשתי נשים צעירות, מחומצנות, לבושות במיני קצר ובעלות מחשוף נדיב נכנסות למשרד. כעבור שעתיים הבנות יצאו מהמבנה והלכו לדרכן, כמובן שלא לפני שצילמתי אותן בסתר.
בהמשך יזמתי קשר עם בעל המשרד, וסיפרתי לו שאני סטודנט שגר מחוץ לבניין ואני מעוניין בשירותי המשרד. כששאלתי על גובה התשלום, השיב לי שהתשלום הוא רק אם באמת אמצא את בחירת ליבי.
כעבור מספר ימים הגעתי למקום, חבוש כיפה לראשי, ובידי תיק גיימס בונד. מייד בכניסה הבחנתי במנהל שהצטייר בעייני כאדם ערמומי וסוחר ממולח. סיפרתי לו שאני בא ממשפחה אמידה ואם ימצא לי השידוך המתאים העלות הכספית לא תהווה בעיה. בהמשך השיחה סיפרתי לבעל המקום במבוכה, כי אני חסר ניסיון עם נשים ומעולם לא חוויתי קשר אינטימי.
המנהל הרגיע אותי ואמר שאין לי ממה לחשוש, והבטיח לי שידוך במהרה.
מלאתי את טפסי ההרשמה וכמובן שרשמתי פרטים מזהים מפוברקים. המנהל שאל אותי איזו בחורה אני מעדיף להכיר, הורדתי את עיניי בביישנות לרצפה ואמרתי לו שהיות שאני חסר ניסיון מיני, אני מעדיף מישהי מנוסה.
בתום הפגישה המנהל נתן לי 2 מספרי טלפונים של נשים צעירות, אשר לדעתו יתאימו לי. "שתיהן עם ניסיון מיני, ושתיהן מחפשות גבר משכיל ובעל אמצעים", אמר. המנהל לא ידע כמובן שכל השיחה תועדה והוקלטה במכשירי הקלטה סמויים.
למחרת התקשרתי לליטל ורווית (שמות בדויים), אמרתי להן שקיבלתי את הטלפון שלהן במשרד השידוכים וביקשתי לקבוע עימן פגישה בבית קפה ידוע בתל אביב.
הקדמתי בכמה דקות לפגישה, כאשר ליטל הופיעה מייד נדלקה אצלי נורה אדומה - ליטל הייתה אחת מאותן 2 נשים שראיתי בכניסה למשרד השידוכים. כעבור שעתיים נפגשתי עם רווית. רווית לא קשה לנחש, הייתה הצעירה השנייה שנכנסה יחד עם ליטל למשרד.
ביקשתי מאחד העובדים שלי, לבצע מעקב אחריהן, ולאחר מעקב קצר דיווח לי העובד כי השתיים עובדות כזונות בחוף תל ברוך.
בסיכומו של דבר, מנהל משרד השידוכים ביטל את התביעה לאחר שהוכח מעל כל ספק כי הכתבה אמינה ומדויקת. כמובן שעל פי ההסכם שנחתם בין הצדדים התחייב מנהל המשרד לשלם את כל הוצאות העיתון בפרשה, לרבות התשלום לי ולעובדי.
כעבור כמה שנים קראתי כתבה בעיתון על נוכל שמכר רכבים "חדשים", שרכש ממגרש גרוטאות ועל אף שעברו תאונות רבות. הנוכל הוא כמובן מיודעינו ממשרד השידוכים, שמאז ועד היום מעביר את ימיו בתא קטן באחד מבתי הכלא בארץ.
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי, שאירע לאחד מהחוקרים הפרטיים, העובדים אצל משרד חקירות אברמסון.
באותו יום קבלתי טלפון מיועץ משפטי של עיתון גדול בארץ. "אשמח אם תגיע אלי לפגישה", אמר בטון מודאג. הגעתי לפגישה מסוקרן, אחרי הכול לא כל יום אני מקבל פנייה מעיתון מכובד. לאחר שיחת היכרות קצרה, הגיש לי עורך דין כתב תביעה מטעם משרד שידוכים, שטען כי העיתון הכפיש את שמו ותבע הוצאת לשון הרע. לטענת משרד השידוכים, העיתון ציין בכתבת תחקיר כי המשרד מעסיק נשים מפוקפקות ולמעשה מספק שירותי מין.
המשימה שהתבקשתי לבצע הייתה להמציא ראיות ולהוכיח כי הכתבה של העיתון מבוססת ואמינה. העיתון היה צריך להגיש כתב הגנה על התביעה של אותו משרד שידוכים תוך 30 יום, ומאחר שלא רצה לחשוף מקורות הפנה את הטיפול לפרקליטו.
לאחר בדיקת החומר של הכתב, הצבתי לעצמי את היעדים שאותם יש להשיג. ראשית, בדקתי את הכתובת שבו נמצא משרד השידוכים. בצעתי תצפית לעבר המשרד, ואחרי כשעתיים הבחנתי בשתי נשים צעירות, מחומצנות, לבושות במיני קצר ובעלות מחשוף נדיב נכנסות למשרד. כעבור שעתיים הבנות יצאו מהמבנה והלכו לדרכן, כמובן שלא לפני שצילמתי אותן בסתר.
בהמשך יזמתי קשר עם בעל המשרד, וסיפרתי לו שאני סטודנט שגר מחוץ לבניין ואני מעוניין בשירותי המשרד. כששאלתי על גובה התשלום, השיב לי שהתשלום הוא רק אם באמת אמצא את בחירת ליבי.
כעבור מספר ימים הגעתי למקום, חבוש כיפה לראשי, ובידי תיק גיימס בונד. מייד בכניסה הבחנתי במנהל שהצטייר בעייני כאדם ערמומי וסוחר ממולח. סיפרתי לו שאני בא ממשפחה אמידה ואם ימצא לי השידוך המתאים העלות הכספית לא תהווה בעיה. בהמשך השיחה סיפרתי לבעל המקום במבוכה, כי אני חסר ניסיון עם נשים ומעולם לא חוויתי קשר אינטימי.
המנהל הרגיע אותי ואמר שאין לי ממה לחשוש, והבטיח לי שידוך במהרה.
מלאתי את טפסי ההרשמה וכמובן שרשמתי פרטים מזהים מפוברקים. המנהל שאל אותי איזו בחורה אני מעדיף להכיר, הורדתי את עיניי בביישנות לרצפה ואמרתי לו שהיות שאני חסר ניסיון מיני, אני מעדיף מישהי מנוסה.
בתום הפגישה המנהל נתן לי 2 מספרי טלפונים של נשים צעירות, אשר לדעתו יתאימו לי. "שתיהן עם ניסיון מיני, ושתיהן מחפשות גבר משכיל ובעל אמצעים", אמר. המנהל לא ידע כמובן שכל השיחה תועדה והוקלטה במכשירי הקלטה סמויים.
למחרת התקשרתי לליטל ורווית (שמות בדויים), אמרתי להן שקיבלתי את הטלפון שלהן במשרד השידוכים וביקשתי לקבוע עימן פגישה בבית קפה ידוע בתל אביב.
הקדמתי בכמה דקות לפגישה, כאשר ליטל הופיעה מייד נדלקה אצלי נורה אדומה - ליטל הייתה אחת מאותן 2 נשים שראיתי בכניסה למשרד השידוכים. כעבור שעתיים נפגשתי עם רווית. רווית לא קשה לנחש, הייתה הצעירה השנייה שנכנסה יחד עם ליטל למשרד.
ביקשתי מאחד העובדים שלי, לבצע מעקב אחריהן, ולאחר מעקב קצר דיווח לי העובד כי השתיים עובדות כזונות בחוף תל ברוך.
בסיכומו של דבר, מנהל משרד השידוכים ביטל את התביעה לאחר שהוכח מעל כל ספק כי הכתבה אמינה ומדויקת. כמובן שעל פי ההסכם שנחתם בין הצדדים התחייב מנהל המשרד לשלם את כל הוצאות העיתון בפרשה, לרבות התשלום לי ולעובדי.
כעבור כמה שנים קראתי כתבה בעיתון על נוכל שמכר רכבים "חדשים", שרכש ממגרש גרוטאות ועל אף שעברו תאונות רבות. הנוכל הוא כמובן מיודעינו ממשרד השידוכים, שמאז ועד היום מעביר את ימיו בתא קטן באחד מבתי הכלא בארץ.
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי, שאירע לאחד מהחוקרים הפרטיים, העובדים אצל משרד חקירות אברמסון.
משרד חקירות אברמסון, הינו משרד חקירות פרטיות וותיק ומנוסה העוסק במתן שירותי מודיעין וחקירות במגוון נושאים: חקירות בגידותגירושין, חקירות כלכליות, ביצוע מעקבים וכן בדיקת פוליגרף. במשרד עובדים חוקרים פרטיים וותיקים בעלי שם בתחום.
