הבטחתי שאתקשר אליך ב – 8 . בסופו של דבר לא התקשרתי ב 8, אלא ב 10, פשוט לא יצא לי. לא עמדתי במילה שלי כלפיך וכלפי עצמי. אכזבתי אותך מכיוון שלא כיבדתי את זמנך, וגם לא כיבדתי את מילתי. מה תהיה תגובתך ומה יהיו מעשיך בפעם הבאה שאבטיח להתקשר בשעה מסוימת?
היכן חוסר הכבוד למילה בא לידי ביטוי בחיינו?
למען האמת בתחומים רבים:
הבטחתי לעצמי ולסובבים שאני מפסיק לעשן, יורד במשקל, מתחיל בפעילות ספורטיבית, מבלה יותר זמן עם בני ביתי...
הצבנו בפני ילדינו גבולות מסוימים, אבל לא מימשנו את הגבול, כלומר "איימנו" ולא ביצענו. איזה הורים אנו? מה הערך של המילה שלנו? מה ילדינו יכולים להסיק מכך?
"נכון שהבטחתי אך לא הבטחתי לקיים...". נשמע לכם מוכר?
מהו המחיר של חוסר העמידה במילה שלנו?
כאשר אנו לא עומדים במילה שלנו לאורך זמן, אנו מתחילים להתרגל לכך והסביבה מתחילה להתרגל לכך.
אנו מפסיקים להתחייב כלפי הסביבה וכלפי עצמנו על הגשמת מטרות,
לאחר מכן אנו נמנעים להציב מטרות כדי לא להתאכזב, ואז אין לנו מטרות מכיוון שממילא לא נעמוד בכך. ואז, חיינו דהויים ובינוניים יותר, מפח נפש.
יום אחד אנו לא מבינים מה קרה, מה השתבש בדרך, היכן הלכנו לאיבוד, מדוע לא הגענו למה שחלמנו?
יש המקנים משקל רב יותר למחויבותם כלפי אחרים לעומת גמישות בקיום התחייבויות לעצמם, אני מציע גישה שבה הדבר זהה ובעייתי באותה מידה.
כיצד אפשר לצאת מזה?
טיפים
- המפתח טמון בכך שנהיה מודעים לנזק שאי עמידה במילה גורם לנו.
- כדאי גם לנתח לעצמנו ולהבין מדוע אנו מבטיחים דברים אותם ברור לנו שלא נוכל לקיים.
- כדאי לבדוק למה אנו כן יכולים להתחייב, על כך להתחייב ולהתעקש לקיים, החל מהדברים הוודאיים והפשוטים ביותר..
- לרכוש כבוד למילה שלנו, עד כדי "מילה בסלע".
השאר כבר יבוא מאליו...
ואתם, עד כמה אתם מכבדים את מילתכם?
אם היינו עושים את מה שאמרנו שנעשה מתי שאמרנו שנעשה זאת, היינו נמצאים כיום במקום בו רצינו להיות.
