למה להגיד את התשובה, אם אפשר לצעוק אותה? 

נחזור לימי בית הספר... למה זה חשוב לחזור לימי בית הספר? כי שם התקבעו והתגבשו הרגלי הלמידה שלנו. מה שחונכנו שם, או אולי אולפנו, משפיע על הצורה שבה אנחנו ממשיכים ללמוד גם היום. כשעבדתי בזמנו כמוכרת קורסים באחד מבתי הספר המדופלמים לאימון בארץ, אחת מהסיבות, שאנשים נתנו, לכך שהם חוששים להתחיל ללמוד, היתה הקושי שלהם לחזור ללימודים. למה?

מכיוון שלימודים בזיכרון שלהם הוא צבר של חוויות לא נעימות, של משמעת נוקשה, חוסר ביטוי עצמי, ו... מבחנים מעוררי חרדה. זה נשמע מנותק מהמציאות, אולם זה באמת היה חשש חזק מאוד של אנשים מסוימים, שרצו מאוד ללמוד, אבל לא רצו לחזור ללמוד... כמו פעם.

להרבה אנשים לימודים מתחברים עם משהו נוקשה, משמעת, הצורך לשלב ידיים (סגירה של אזורי הרגשות), לחוויה פאסיבית, למאמץ אדיר להתרכז, לבעיות קשב (איך לא - אם לא זזים ולא מתבטאים?) ועוד.

האם אתם חושבים שזה נגמר רק עם הלימודים? הו לא! זה ממשיך לצורות התקשורת שלנו עם אנשים, עם העולם ועם סיטואציות בחיים. למדנו להיות פאסיביים! אנחנו פאסיביים מול החיים. החיים קורים לנו. כל מה שאנחנו צריכים זה רק לשבת ולשתוק וללמוד מהדברים, אבל אסור לנו להשתתף (אלא אם כן אנחנו מקבלים רשות, על ידי הצבעה) - לא ממש מזמין לרדת למגרש המשחקים ולעלות על במת החיים - לא ממש מאפשר להיות שחקן של החיים. מקסימום קהל פאסיבי. האחרים (המעטים) חיים, האחרים פועלים, הרוב - דומם! ככה חונכנו.

לכן, בסדנאות 'במאות תקשורת', אתם מוזמנים להתפרע. בוא נגיד שלהתפרע באופן מסודר ומאורגן. אתם נדרשים לרדת למגרש המשחקים. אתם נדרשים לא להיות פאסיביים, ללמוד להפעיל מחדש את שרירי ה... צעקה. ולכן, אם תשאלו שאלה, תתבקשו לענות עליה. אבל לא רק לענות עליה באופן חלש ורוטן, כמי שעושה טובה (לעצמו) שהוא בכלל מגיב (ככה אתם מגיבים גם לחיים - באופן חלש ורוטן ואם אתם צריכים להגיב, אז זה בלי חשק וכאילו אתם עושים טובה למישהו, לא כן?). אז זהו, שעל במת החיים המוגנת, בסדנאות 'במאות תקשורת' תוכלו סוף סוף לשחרר את העוצמה הפנימית ו... לצעוק (לא לזעוק) ... לצעוק את התשובות.

וזאת נעשה, לא כדי שתהיה לנו קבוצת אנשים חושבי מחשבות חיוביות, שצועקים 'כן', 'כן', על כל דבר שנשאלים. כי הסדנאות הללו אינן מכוונות רק לחשיבה חיובית. העקרונות המבססים את הסדנה מאמינים באינטליגנציה, בראיית הדברים כפי שהם ולא בשקר עצמי. בראיית הדברים כמות שהם - אבל... לא להפוך אותם יותר גרועים ממה שהם. זה מה שרוב האנשים עושים. כך אין להם צורך לנסות. נלמד לראות את הדברים כמות שהינם, אולם לא נשאיר אותם ככה, אלא נמצא ביחד את הדרכים לסגור את הפער בין השניים.

כדי להגיע לכך, אתם צריכים תחילה להפעיל את עצמכם, להשתמש בגוף שלכם, לצעוק תשובות לשאלות. האם אתם מבינים למה? מכיוון שכך אתם משתפים את הגוף שלכם. השיתוף של הגוף שלכם יעלה את רמת האנרגיות שלכם למעלה וכשהאנרגיות שלכם תהיינה למעלה, אתם תכילו את הידע. ואם תמשיכו לעשות זאת, בהתחלה זה מרגיש קצת מוזר, אולם אחרי זמן מה, אתם תרגישו שזה מזין את האנרגיה שלכם וכשיהיה לכם את האנרגיה, אתם תיישמו את מה שלמדתם.

לכמה מכם יש איזור בחייו, שהוא רוצה לשפר ולשנות ולהפוך להיות יותר מוצלח בו? למי אין רצון שכזה? אם זה נכון, אז מה שאנחנו נעשה זה לשנות את המצב של ל'חשוב על כך' למצב של 'לעשות כך'. והדרך לעשות זאת היא על ידי אימון הגוף שלכם להיות יותר אקטיבי.