כל שהיה עלינו לעשות הוא להקשיב להורינו ול"מערכת החינוך" ותהיה זו מורכבת מ"זקני הכפר"
חוקי הממלכה או הלימוד בבית הספר. המושג "לחיות חיים נכונים" היה בעבר שווה למושג
"לחיות בהתאם למוסכמות ולחוק". הסטייה מהחיים המוסכמים באותה התקופה/מקום עלתה יותר מדי ביוקר (במקרים רבים בחיי אדם) ויותר מזאת, החשיפה לאלטרנטיבה לחיים המוסכמים, לא הייתה זמינה.
מחד, האדם הממוצע היה עסוק מדי בהישרדותו והישרדות משפחתו ומאידך החוסר בהיצע של "דרך"
אחרת (ללא נגישות לספרים, יועצים רוחניים וכדומה) למעשה כבלו את האדם להסתפקות ב"מה שהיה"
כיום המצב שונה בתכלית. זמינות ההיצע של "עצות רוחניות" והתוויות "דרך חיים" שונות ומשונות,
עולה מדי יום, הן ברשת האינטרנט והן בספרות המודפסת. כתות שונות, תת-זרמים דתיים, מורים רוחניים, "מאמנים אישיים", קדושים, מוארים, יועצים ומומחים פורשים אץ תורתם ומציעים את עצמם ודרכם בכל מקום, בין אם שהתבקשו לכך ובין שלא, בין בדרישה בתשלום ובין בחינם.
כיצד אם כן ניתן לבחור בין עצה מועילה לעצה הרסנית? כיצד נדע אם אימוץ התנהגות ואופן מחשבה
מתאים לנו? מועיל לנו? ניתן אולי נוכל להתחיל במניע. כאשר נתקלים בייעוץ כלשהו, כדאי קודם כל לבדוק מדוע מציע לנו? האם לשם טובת הנאה כלשהי? האם למטרה מוסווית? הרבה מחוקי הדת בעולם נועדו בעיקר לשליטה בהמון. להרחקתו מאפשרות בחירה במשהו אחר ולאו דווקא לטובתו של הפרט.
דבר נוסף שניתן לברר הוא האם המציע פועל בעצמו בהתאם להצעתו ומה הוא הרוויח מכך?
אין הכוונה לרווח כלכלי גרידא (שאינו פסול אך אינו העיקר) אלא לרווח במובן שחייו נהיו מאוזנים, שלווים ומאושרים יותר עקב יישום עצה זו. אדם המייעץ עצות אותן לא יישם בחייו והוא בגדר
"מורה של תיאוריה" מגביל את עצמו לתחום הוראת הידע ולא ראוי לייעץ או להורות את "הדרך"
במידה ותחום הייעוץ הוא רווחה כלכלית, אמור היועץ להיות מצליח כלכלית, במידה ותחום הייעוץ הוא יחסי זוגיות או גידול ילדים יעזור לנו לוודא כי היועץ בעצמו מנהל את מערכת הזוגיות שלו או מגדל את ילדיו בהצלחה בהתאם לתורה אותה הוא מבקש להפיץ. לצערנו, כמובן שלא תמיד ניתן לברר ולדעת
את כל מידע הרקע הנחוץ. גם "קבלת ייעוץ" מטכסטים עתיקים כמו התנ"ך או ה"אי צ'ינג" שנכתבו
לפני אלפי שנים ולא ברור לנו בוודאות על ידי מי הנו רלוונטי לצרוך שלנו בבדיקת ההתאמה לנו כפרט.
למזלנו ניתן תמיד ליישם את עצתו של אחד היועצים המפורסמים ביותר בהיסטוריה. סידהרתא גאוטמה,
או הידוע יותר בכינוי "הבודהא" (מסנסקריט: "זה שהתעורר") חילק הרבה עצות באשר למהות החיים וכיצד רצוי להתמודד עימם ולחיות חיים מאוזנים או "ערים" אבל בצד עצותיו הוסיף עצה לאופן קבלת הייעוץ: פעל בהתאם לעצה רק כאשר יישום העצה עצמו מוביל אותך לשיפור עצמי וגורם לך טוב,
ויישומה אינו פוגע באחרים.
כלומר, על פי בודהא, גם תורת ה"בודהיזם" שלו עצמו יש ליישם רק כאשר היא בפועל מובילה אותנו למקומות טובים יותר ומאושרים יותר (ללא פגיעה באושרו של אחר)
הבעייתיות בעצה זו כמובן נתונה בעובדה שעלינו ליישם את הייעוץ שאנו מקבלים לפני שנדע עם הוא מתאים לנו. עדיין ובכל זאת, לפי בודהא עדיפה נקיטת העמדה, עשיית הצעד והניסיון ליישם שינוי מעשי/גופני/רוחני על הקפיאה במקום (שלפי בודהא הנו המשך הסבל והייסורים הכרוכים בחיים ללא מודעות) בודהא מציע להיות סקפטי כלפי כל עצה ומייעץ, גם אם הוא מגיע ב"אריזה" של קודש, ציווי או מסורת אבל גם לא לפסול עצה הנראית לנו נכונה מעצם הניסיון ליישם אותה בחיינו.
הבדל נוסף בחיים במאה ה 21, בה אנו נחשפים לתורות שונות המבטיחות לנו "שיפור בחיינו"
היא האפשרות למיזוג תורות שונות ב"דרך" חיים אחת שתתאים רק לנו. אם בעבר היה על האדם לחיות
בהתאם לחוקי והרגלי החיים בכפרו/עירו ולעבוד את אלוהיו במסגרת הדתית הנתונה לו בזמנו,
כיום ניתן לבחור למשל לחיות בהתאם לציווי "עשרת הדיברות" של הדת היהודית ובמקביל ליישם קטעים מתורות אחרות כגון בודהיזם, "זן-בוהיזם", "טאו" או "הנזיר שמכר את הפרארי שלו"
כל אדם חיי למעשה בהתאם ל"פילוסופיית חיים" משלו. יישום עצות מתורות אחרות יכול להשתלב
או לשנות פילוסופיית חיים זו באופן שיהווה שיפור או הרעה של חייו ורצוי לזכור כי גם להחלטה
שלא לקחת עצה או ייעוץ, תשפיע באופן כלשהו על חיינו לטוב או לרע.
"דע עצמך, דע לאן אתה הולך ואז, לך"
בועז בש-מרץ'
בועז בש-מרץ'
