ספורי זוגיות משולחן המטפל - אין לי בעיה איתה, יש לי בעיה עם החברה שלה. - אוריה זמיר.
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

ספורי זוגיות משולחן המטפל - אין לי בעיה איתה, יש לי בעיה עם החברה שלה. - אוריה זמיר. 

מאת    [ 25/06/2009 ]
מילים במאמר: 1228   [ נצפה 2371 פעמים ]

 
 
אין לי בעיה איתה, יש לי בעיה עם החברה שלה.
(כל השמות המוזכרים בסיפור בדויים).

בני איש עסוק, איש עסקים, מנהל גדול וחשוב. מלאכת קביעת מועד הפגישה בינינו היתה קשה כקריעת ים סוף (הקושי הדליק לי נורה אדומה, עוד טרם ידעתי במה דברים אמורים). לבסוף לאחר מאמצים רבים הצלחנו לתאם זמן שיהיה נוח באופן יחסי לשניינו. הוא עמד על כך שיגיע בגפו, ללא אשתו "אני מעדיף להפגש איתך לבד ולספר לך על הקשיים שאני חווה, ולא על אלה של אשתי" פסק ולא הוסיף.

כשהופיע בקליניקה, הופתעתי מעט ממראהו, שלא ממש תאם את קולו ואת האינטנסיביות בה דיבר. בני בשנות החמישים המוקדמות לחייו, גבר נאה, שחרחר ומטופח, לבוש באופן "מרובע" משהו (אך בטוב טעם ומחיר).

לאחר שהכנתי לנו קפה, התיישבתי מולו ממתין למוצא פיו. "אין לי בעיה עם אשתי, יש לי בעיה עם חברה שלה".
"ומה הבעיה ?" שאלתי, משתף פעולה. "אני מודה כי הרבה זמן לחיי חברה אין לי, ואין לי בעיה עם הצורך של אשתי בחברה, אני מבין אותו ומקבל אותו. יש לה כמה חברות, כולן למעט אחת הינן נשים נורמליות, נשואות ומקיימות אורח חיים דומה לשלה. אבל ישנה אחת סמדר שמה שמוציאה אותי מדעתי ואשתי דווקא אותה אוהבת מכולן . אל תטרח לשאול מדוע היא משגעת אותי, אני כבר מגיע לזה.

ובכן סמדר זאת, נשואה בפעם השניה. בעלה איש נחמד מאוד, אך כמו כולנו אינו מושלם ומחזיק בחסרון או שניים. לסמדר ולבעלה כמעט ואין נושאי שיחה משותפים וכמעט שאינם יכולים לשבת יחד, ללא טלביזיה וללא חברים, הם פשוט משתעממים יחד. כך שאת כל חיי החברה שלה היא "מפילה" על אשתי. כבר ניבאתי את גרושיה השניים, אם כי עדיין לא יצאו לפועל, אבל בטוח שזה יקרה".

"סליחה על איטיות המחשבה שלי, אך עדיין לא ממש הבנתי את הבעיה" אמרתי מיתמם משהו.
בני נאנח קלות, התרווח בכיסאו והמשיך "אורח חייה של סמדר הוא כזה, שאינה טורחת בזוגיות, ממעטת להיות בביתה, מרבה ללמוד בקורסים וחוגים ומקיימת מערכת חברויות עם גברים, שהיא מכנה ידידים. לטענתה הידידות רק על רקע אינטלקטואלי וללא שום רומנטיקה או אינטימיות. אך כשנכחתי פעם במפגש חברתי שכזה, ראיתי את הנגיעות, הצחוקים, המבטים המוגנבים ואת עיניה ועיניהם המזוגגות משהו.

כשחזרנו הביתה אמרתי לה כי אני לעולם לא היתי מקבל מערכות יחסים שכאלה אצל בת זוגי וממילא לא היתי מקיים כאלה בעצמי. ומה היא משיבה לי - 'אתה לא בעלה'. התפרצתי אופן שהפתיע גם אותי, באמירה 'מעניין מתי זה יגיע גם אליך. מתי את תתחילי לאסוף לך ידידים לסיפוק האינטלקט שלך', מי שהולך לישון עם כלבים, שלא יתפלא אם ימצא בבוקר פשפשים על גופו, אמרתי וכוונתי לסמדר.

תדעי שבגלל היותה גרושה, היא חושבת כגרושה והאפשרות לגרושין נוספים לא ממש מפחידים אותה. כמה זמן יחלוף לדעתך עד שהיא תבקש להתגרש מהפרייר התורן - כמה פעמים היא הציעה לך לבלות בערב שבת ובמוצ"ש 'לבד רק הנשים'. אצלה הלבד נמצא בנשמה. גם שמתי לב לכך שכשדחית את הרעיון היא לא ויתרה בקלות, וכל זה בנוכחותי. ממש לא הפריע לה שאני חוזה בזוועה". הוא עשה אתנחתא קלה בדבריו והוסיף "כאן אני מבקש לעשות הפסקה קצרה ולשמוע את דעתך עד כאן" אמר והתרווח שוב בכיסאו.

"לפני שאומר את דעתי החלקית והלא מבוססת, יש לי שאלה קטנה. מה בעצם הציפיות שלך ממני, במה לדעתך אני יכול לעזור" שאלתי, על מנת "לשמור אותו חם" ובאמת לבדוק ציפיות.

"אני רוצה לדעת מה לעשות כדי "להוריד את סמדר ממנה".
המתנתי רגע ארוך ושאלתי "שמת לב כי עדיין איני יודע את שמה של אשתך, תהיתי מתי תמצא לנכון לציין זאת, אם בכלל.

ארשת של מבוכה קלה צצה ועלתה על פניו. "מצטער" התנצל בני, "לא שמתי לב לכך, שמה אתי".
"ואולי יש כאן איזה סממן שדורש התייחסות עמוקה ורצינית יותר, בדיוק כמו הציפיות המופרכות שלך ממני סליחה על הביטוי, מופרכות לא מפני שאיני מסוגל, אלא מפני שסמדר כפי שהתרשמתי עד כה, היא החלק הפשוט של הבעיה.
ספר לי מעט על עצמך אמרתי. בעצם, אכפת לך שאתבונן מעט בידיך ולאחר מכן תספר לי ?"

אף אני שכחתי לספר משהו. בני הופנה אלי ע"י חבר. החברות ארוכת שנים שביניהם, יצרה מערכת של אינטימיות ואמון (שלא אטריח אתכם בפרטיה) שאפשרה לבני לשתף את חברו בקשיים שהוא חווה.
למעשה בני לא ידע עד לרגע זה, כי לבד מהיותי יועץ נישואין וזוגיות, אני גם כירולוג הוליסטי, פסיכודיאגנוסטי וקבלי, משמע מאבחן אישיות על-פי קריאת כפות הידיים. בגלל פן ההגינות המקצועי, אני חש כי אם אדם לא מגיש לי את ידיו מרצונו או לבקשתו, אם אתבונן בידיו תהיה מצידי פלישה לפרטיותו. כך אני יכול לשבת עם אנשים שעות מבלי להפנות את עיני לידיהם.

בני הגיש לי את ידיו ברצון, מיששתי, לחצתי, הפכתי והגעתי למסקנות אותן שמרתי לעצמי בינתיים.
"עכשיו אשמח לשמוע" אמרתי ממתין לדבריו.
"כפי שכבר הבנת אני מנהל את חברת יעד , תפקיד שדורש ממני שעות עבודה רבות, היום שלי מתחיל בחמש וחצי בבוקר ומסתיים בין שש בערב לעשר בלילה". "אם כך גם בבוקר היא בקושי רואה אותך" סיננתי בין שפתי.

"סליחה לא שמעתי את דבריך" אמר. "לא נורא, שום דבר חשוב, עדיף שתמשיך" עניתי תוך שאני מסמן בידי.
בני המשיך בסיפורו, מתאר את חייו ואת תרומתו הרבה לכלכלת הבית ולאפשרויות העתידיות שהוא פותח לילדיו.

כך חלפו הלכו להם שעתיים תמימות. הבטתי שוב בשעוני ונפניתי לסכם את מסקנותיי הזמניות בהחלט .

"אני רואה כאן שני גורמים משמעותיים, הדורשים התייחסות והתמודדות. האחד שהוא הבעיה הבסיסית, המולידה את הגורם השני.
למרות שכיום יש לשתי הבעיות משקל מכריע.

גורם האחד, אינכם מבינים את משמעות ומהות הזוגיות ומדוע עליכם "לסבול" הדדית את נוכחות וקיום בן/בת הזוג.
אתה מחד, מקבל סיפוקים במקום העבודה ומשכנע את עצמך כי זה לטובת הבית. היא מצידה, מקבלת את הסיפוק לצורך בבן זוג (תוך שאני שם דגש בנימת קולי על -בן זוג) מחברותיה בכלל ומסמדר בפרט.

הגורם השני, מתוך הנחה שהתאור שלך את סמדר והתנהגותה לא חוטא למציאות ולא עושה לה עוול.
אכן יש זכות לבן זוג לבקר את חבריו בל בן זוגו. ובודאי אם התנהגותו השלילית אינה שנויה במחלוקת. במקרה שלנו, לדבריך אתי אינה חלוקה עליך בנוגע להתנהגותה של סמדר.

צר לי, אך גם אם היתי קוסם היכול לגרום לפרוד מלאכותי בין שתי החברות, לא היתה נפתרת הבעיה, שכן אתי היתה מוצאת מחליפה לסמדר, משהו חריג ופרוע אחר. הצורך קיים אצלה, רק מציאת סיפוק אחר לצורך, "יעלים" את סמדר והדומות לה, ויסב את תשומת-לבך אליה.

אם מתאים לך, נקבע עתה מסלול של פגישות, שבהן תופיעו אצלי שניכם. נתחיל בעבודה על מודעות והבנה רוחנית את תפקיד ומהות הזוגיות ואת חלקו של כל אחד במערכת הזוגית. במקביל נעשה משחקי תפקידים ונמציא ארועים הדורשים ניתוח, הבנה, למידה ותיקון".

בני נאות לתוכניתי, אתי התלהבה מעצם העבודה על הזוגיות (היא לא ידעה מראש על המפגש הראשון של בני ושלי. רק לאחר המפגש וההסכמה כי יגיעו יחד, סיפר לה הוא על המפגש שהיה ועל תכניו).

בסה"כ נפגשנו עוד שנים עשר מפגשים.
גם כיום בני מקדים לשלוף עצמו מהמיטה בבוקר, אך לעבודה הוא מגיע יחד עם שאר בעלי התפקידים בחברה ולא שעה קודם כפי שהיה בעבר. בבוקר אתי והוא שותים את הקפה יחד ומחליפים כמה מילים (ולא רק של נימוס). יום העבודה שלו מסתיים כמו כולם בחמש אחה"צ ובשעה שש בערב הוא כבר בבית (עם היתר לחריג אחד בחודש). הם נפגשים עם חברים משותפים לפחות פעם בשבוע ופעמיים לכל היותר. "מותר" להם לצפות הטלביזיה עד שעתיים בערב, תוך שהם מוצאים תוכניות החביבות על שניהם (שהרי עליהם להיות יחד, ומול הטלביזיה זה לא ממש יחד).

הקשר עם סמדר מותן, בתחילה באופן מלאכותי לצורך העבודה על הזוגיות. בחלוף הזמן הצורך בחברות עם סמדר הלך ודעך. כיום רוב הקשר ביניהן הינו קשר טלפוני והמפגשים מועטים (נכון ללפני ארבעה חודשים).

השבוע, באחר הפורומים שאני מנהל באינטרנט, נשאלתי שאלה בנושא כירולוגיה, השואל היה אנונימי. בסוף השאלה ששאל, הוסיף את המשפט הבא "תודה, הגפנים כבר לא נותנים ריח סמדר". חייכתי לעצמי בסיפוק כשעניתי "זה מפני שניצנים נראו בארץ"
על אורי"ה :
יועץ נישואין ומשפחה בכיר M.f.c
יועץ נישואין ומשפחה רבני.
נומרולוג וכירולוג קבלי.
כירולוג פסיכודיאגנוסטי.
מנחה קבוצות ומורה קבלה ומדרש.
מגשר מוסמך.
http://kabala-oria.net
03-5033875 050-4846136
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב