שין הזיקה
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

שין הזיקה 

מאת    [ 24/06/2009 ]
מילים במאמר: 528   [ נצפה 5551 פעמים ]

 
 
שאלת השימוש ב-ש' במשפט זיקה נדונה באריכות ברשימתו של יאיר אור "לדודתי, אצלה אני גר, יש תוכי ושמו התמדה" (הארץ, 25.5.05). הרשימה נפתחת בקטע משעשע מתכנית סאטירה של הבי-בי-סי ששודרה בארץ בשנות ה-80, ובו המנהל נוזף בתלמיד שנוהג לעשות שימוש באותו חיבור במקצועות שונים, תוך התאמה מאולצת שלו לדרישות השונות. למשל, בחיבור (ש)בו התלמיד התבקש לכתוב על הנושא "התמדה", הוא כתב: "לדודתי, אצלה אני גר, יש תוכי ושמו התמדה". בבחינה שלו בהיסטוריה, כאשר נשאל על בועת הים הדרומי והשלכותיה על ההשקעות, הוא כתב: "בועת הים הדרומי הייתה דג זהב גדול... שהייתה תוכי השייך לדודתי, אצלה אני גר".
"תגיד", גער בו המנהל, "אתה חושב שאני מטומטם? אתה חושב שלא שמתי לב? אומרים 'שאני גר אצלה', לא 'אצלה אני גר' - שאני-גר-אצלה!"
מה שהרגיז את המנהל עד כדי כך שלא נתן את דעתו לבעיה האמתית, הפריע גם לאבא בנדויד. בשנת 1965 פרסם בנדויד מדריך קצרצר "לתקנת לשון העיתונים" ובו תיקוני לשון וסגנון בעברית. את השמטת ש' הזיקה במשפטים כגון "הבית בו גרתי", הוא זיהה כהשפעה אנגלית, הואיל ובאנגלית אפשר להשמיט ש' [The house (that) he lived in].
לעומתו, יצחק אבינרי, מחבר היצירה הנרחבת "יד הלשון" שהתפרסמה חודשים ספורים בלבד לפני רשימת התיקונים הראשונה של בנדויד, לא הוטרד כלל ממשפטי זיקה ללא ש', והוא עצמו השתמש בצורה הזאת בספרו.

משפט זיקה מתאפיין במילת הזיקה ש' או אשר. במאמר זה אדון במשפטי זיקה עם לוואי (נותן פרטים נוספים על שם העצם) הכוללים הטיות שונות של מילות יחס כגון:
את - אותו, אותה, אותם, אותן וכו'.
על - עליו, עליהן, עליה וכו'.
אל - אליהן, אלינו וכו'
ב - בו, בה, בהם, בהן וכו'
אחרי - אחריו, אחריהם וכו'
מן - ממנו, מהן וכו'.

לדוגמה: סבתי, אליה אני נוסע בכל שבוע, גרה בחדרה.
סבתי = נושא;
גרה = נשוא (זהו משפט שמני מאחר שאין בו פועל);
1. שאליה אני נוסע בכל שבוע
2. שאני נוסע אליה בכל שבוע
3. שבכל שבוע אני נוסע אליה
פסוקיות אלה (ויש אפשרויות נוספות) הן אפשרויות לסדר שונה של מילים שצירופן הוא "לוואי". ההחלטה לאיזו מילה יש להצמיד את ש' הזיקה תלויה בדגש שהכותב בוחר לתת לאותה מילה ולסדר המילים בפסוקית.

כיצד נחבר בין המילים "העמוד" "עליו" "מתנוסס" "הדגל"?

אפשרות אחת היא בלשון המקרא: העמוד אשר הדגל מתנוסס עליו.
אפשרות שנייה היא בלשון חכמים: העמוד שהדגל מתנוסס עליו.
אפשרות שלישית היא בלשון של ימינו: העמוד שעליו מתנוסס הדגל.
אפשרות רביעית, מודרנית, פופולרית אך לא תקנית, היא: העמוד עליו מתנוסס הדגל. רבים מעדיפים להשתמש בצורה החסכונית הזאת, שאף נשמעת גבוהה יותר, לעומת השי"ן התקנית אך הארכאית והמעצבנת.
התקן הקפדני מחייב לשעבד בשי"ן, ועורכים שמרנים יראו בשימוש הזה שהשתרש שערורייה או ניסיון ליצור רושם של שפה יפה לכאורה, שמקורה בטעות. אבל המציאות היא שרוב הציבור אינו עומד בגזירה. יש הרואים בהשמטת השי"ן עניין סגנוני הנתון לבחירה, יש שאינם מודעים לתקן, ויש גם כאלה שמתרעמים על הוספת השי"ן ורואים בכך הנמכה של השפה, שעם הזמן הצליחה לקבוע לה מעמד של "תקן לא רשמי". לקוחה שלי העיפה לי את השי"נים שהוספתי בטקסט שלה: "מה זה הדבר הזה? אני לא רוצה את זה אצלי!" היא קבעה בנחרצות.

אין זה פלא, אם כן, שאת רשימתו של אלי גיא "המספר אותו חייגת מחובר" (קישור למטה) הוא מסיים במשפט: "כשעליי לערוך טקסט כזה, אני מוסיף את השי"ן, אבל אני עושה זאת ביד רועדת ובמבוכת מה".
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2016
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS
כתיבת מאמרים

מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב