אימון אישי לאסרטיביות: את נחמדה או משפיעה? 

היום שבו התחלתי להשפיע


את נחמדה או משפיעה?
היום שבו הפסקתי לרצות למצוא חן בעיני העולם, היה היום שבו התחלתי להשפיע. אמת, זה היה לפני כעשור ומחצה, ובכל זאת, אני זוכרת את אותו רגע, כאילו היה זה הרגע הזה.

כילדה בבית אוסטרי- צ'כי חונכתי להיות נחמדה בכל מצב; שקטה, מדברת בנימוס, יושבת ברגליים סגורות, זקופה, לא להתחצף, לא לבוא בתלונות אל סמכות גבוהה ממני, מה שבאותן שנים היה כמעט כל העולם. כמובן, שהורים ומורות היו מחוץ לתחום השיפוט. למה? כי "הורים אף פעם לא טועים", וכי מורות היו "ערך עליון" בעיני אימי.


רציתי להיות שחקנית בהוליווד ואמרו לי ש "משחק זה לופט גישפעט" (עסקי אוויר), אז לקחתי את החלום, ארזתי הרמטית ודחסתי לתיבת פנדורה האישית שלי. דחסתי כל כך טוב, עד שממש שכחתי. פרויד היה גאה בי. הוא שהביא לעולמנו את מנגנוני ההגנה, לא שיער שהדחקה גם תצליח וגם לא תתפרץ בעוצמות חזקות לעבר המדחיקה.

ההחלטה על השינוי
בנקודה מסויימת באמצע החיים, בזאת בהנחה שאחיה לפחות עד גיל 84, בהיותי בת 42 החלטתי לייצא את השינוי. החלטתי להפוך מ"נחמדה" ל"משפיעה".

מתכנון לביצוע
בחרתי, בשנת 2000 בהיותי בת 42 ללמוד תואר ראשון במנהל עסקים. חשבתי, שלמידת תכני מנהל עסקים תקמ=נה לי "שפה" חדשה, שפה כלכלית, עסקית, משימתית. קיוויתי, ששפה זו תאפשר לי לעבור מהתייחסות "סוציאלית"- מטפלת, מטפחת את כל העולם, להתייחסות- עסקית, משימתית ממוקדת מטרות. התקווה הפכ