פיצול תפקיד היועץ המשפטי - מחויב המציאות משיקולי של ממשל תקין 

היועץ המשפטי לממשלה אמור לייעץ לממשלה וכן להנחות משפטית את ההתנהלות של כלל השירות הממשלתי.הכישורים הנדרשים מנושא המשרה הזאת הם להיות אדם בעל סמכות משפטית מובהקת ( אפילו ראוי לכהן כשופט בבית המשפט העליון ). היועץ המשפטי לממשלה אמור להיות אדם חושב ועצמאי ובלתי תלוי כדי שינתן המשקל הראוי לעמדותיו.
לעומת זאת ראש מערכת אכיפת הדין הפלילי ( בשפת העם מנכל המערכת ) הוא אדם העומד בראש מערכת מבצעת. הוא צריך לדאוג שהמערכת שהוא מופקד עליה תעבוד בצורה איכותית, והכישורים הנדרשים מאדם כזה הם בעיקר כישורי ניהול של מערכת גדולה רבת עובדים. הוא צריך להפעיל אותם במקצועיות וביעילות על בסיס יום יומי. כמובן נדרש מנושא המשרה הזאת גם רקע משפטי. כמפעיל מערכת מבצעת כדאי שיהיה כפוף לשר המשפטים המייצג את הרשות המבצעת ואחראי על תפקודן של המערכות הכפופות לו.
אנו רואים שאפיון הדרישות לשני התפקידים הנ"ל שונה בצורה מהותית, ומכאן ברור שקשה מאוד ואולי בלתי אפשרי בכלל למצוא אדם שימלא בצורה טובה את שתי הדרישות.
כיום המוניטין הצבורי של הפרקליטות נמצא בשפל. מצד אחד הרוב הגדול של הצבור אינו שבע רצון מתפקוד הפרקליטות, ואפילו סבור שהיא גורמת בדרך פעולתה לפגיעה בשלטון החוק ( כפי שנמצא בסקר שפרסם מכון גיאוקרטוגרפיה ביולי 2008 - קישור לסקר:
http://www.geocartography.com/?CategoryID=179&ArticleID=198&Page=2 ).
מצד שני גם בתי המשפט מותחים בקורת מקצועית על התנהלות הפרקליטות.
הפרקליטות אמורה לתת שירות טוב ויעיל אבל אינה מצליחה לעשות זאת.
במתכונת הנוכחית של תפקיד היועץ המשפטי הסיכוי לשיפור תפקוד התנהלות הפרקליטות הינו אפסי, כי קשה למצוא סופרמן שיתאים לדרישות התפקיד המאוחד.
כדי להבין מה כן ראוי לעשות בענין נסתכל למשל על ניהול השירות הרפואי בבית חולים. בית חולים נותן שירותים רפואיים מקצועיים לקהל הרחב, אבל מנהל בית החולים אינו רופא מומחה ככל הרופאים. הוא רופא אשר התמחה בניהול בית חולים ( יש התמחות של מינהל רפואי ). לימודי רפואה אינם מספיקים כדי לנהל בית חולים.
בצורה דומה לימודי משפטים והתמחות משפטית אינם מספיקים כדי להפעיל בצורה טובה שירותים משפטיים, המופעלים ע"י מערכת גדולה של אנשים. האדם אשר אמור לעמוד בראש מערכת אכיפת החוק צריך להיות בעל כישורים בניהול מערכת רבת עובדים, ובכך הוא צריך להתעמק ולהשתלם, ולא להתעמק בסוגיות משפטיות. אנחנו האזרחים רוצים שירותים טובים ממערכת אכיפת החוק, והמודל הקיים של היועץ המשפטי אינו מספק לנו אותם, ולכן אנו דורשים שינוי.

מדוע הנושא של מהות תפקיד היועץ המשפטי עולה רק עכשיו ואיך הסתדרנו עד כה במודל הקיים? בסוף המאה העשרים התחוללה מהפכת "הפנים אל הלקוח". על פי המושגים החדשים ייעודו של המנגנון הממשלתי הוא לתת ללקוח שירותים איכותיים כי זה מגיע לו, כאשר הלקוח הוא זה שיקבע אם השירות הניתן לו עונה לציפיותיו. לפני המהפכה הזאת המומחים שלטו בכיפה. הם קבעו מה נכון לעשות ואם השירות טוב או לא. המהפכה הזאת יושמה בסקטור העסקי בעולם ובישראל על כל בעלי המקצוע החפשיים והיא משמשת בסיס לתפקוד הסקטור העסקי. בארצות מתקדמות היא אפילו מיושמת במידה רבה בסקטור הממשלתי, אבל בישראל הסקטור הממשלתי עדיין לא הטמיע את הגישה שמהות קיומו היא לתת שירותים לשביעות רצון הלקוח, ורובו עדיין חושב כי הוא יודע יותר טוב מהלקוח מה טוב לו ולמדינה.
הענין התעורר עכשיו כי בשנים האחרונות הצבור מנסה לעמוד על זכויותיו לקבל שירות טוב, כאשר בעבר הוא השלים עם שירות לא טוב.
הגיע הזמן לנער את השירות הצבורי בישראל מקפאונו המחשבתי, והרפורמה צריכה להתחיל מלמעלה ככל שאפשר. לפיכך תפקיד של מנכל מערכת אכיפת החוק בנפרד מתפקיד היועץ המשפטי תואם את המושגים המודרניים של מימשל תקין.
הקריטריון להצלחת מנכל מערכת אכיפת החוק יהיה שביעות הרצון של צבור הלקוחות של המערכת מביצועי המערכת שהוא מנהל, וכדי שהוא יצליח בתפקידו עליו להתמקד בשיפור תפקוד המערכת ולמלא אחר ציפיות הלקוחות לשירות טוב ( ובכלל הלקוחות נכללים גם מערכת בתי המשפט, המשטרה ושאר הגופים הנעזרים במערכת אכיפת החוק הפלילי וגם הצבור הרחב ). לעומת זאת הקריטריון להצלחת היועץ המשפטי לממשלה בתפקידו יהיה באיזו מידה הנחיותיו עומדות במבחן בתי המשפט.

לסיום נערוך השוואה בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה כפי שהוא היום לבין תפקיד נשיא בית המשפט העליון כפי שהוא היום כאשר מנתחים את המצב על פי אותם העקרונות:
מצד אחד נשיא בית המשפט העליון אמור לנהל את דיוני בית המשפט העליון, והנוהג הקיים בישראל הוא שבוחרים בשופט הותיק בבית המשפט העליון
( בארצות הברית למשל מונו לבית המשפט העליון נשיאים שלא כיהנו בבית המשפט העליון, ונמצאו ראויים למשרה ע"י ועדות הקונגרס ). לתפקיד הזה נדרש אדם בעל ידע משפטי מעמיק.
מצד שני בישראל נשיא בית המשפט העליון אחראי בנוסף גם על תפקודה של מערכת השפיטה, ובתוקף תפקידו זה הוא ממונה על מערכת גדולה ( למעלה מ- 500 שופטים ). כיום המערכת הזאת מלאה בכשלים ניהוליים כאשר המפורסם מביניהם הוא השיהוי במתן פסקי דין שיכול להגיע עד לכדי עשר שנים באלפי תיקים ). כדי להצליח בתפקידו זה על נשיא בית המשפט העליון להיות בעל כישורים ניהוליים טובים. כיום זה אינו המצב.
יש הרבה דמיון בין אי תפקוד היועץ המשפטי לממשלה כיום לבין אי תפקוד נשיא בית המשפט העליון: המערכות שהם מופקדים עליהן אינן מתפקדות כראוי כי אצל שניהם מרכז ההתענינות אינו בתפקוד המערכת המבצעת שהם ממונים עליה. אם במקרה של היועץ המשפטי לממשלה נראה שהפרדה בין הפן המקצועי משפטי לבין הפן הניהולי יהיה הפתרון הנכון, הרי מסקנה זאת אינה תקפה למשרת נשיא בית המשפט העליון. ההבדל המהותי ביניהם הוא שבמשטר דמוקרטי על הרשות השופטת להיות בלתי תלויה ברשות המבצעת. יש הכרח שלרשות השופטת יהיה ראש ( אין זה משנה כלל מה תוארו - והוא יכונה כאן נשיא בית המשפט העליון ) שינהל את כל הרשות השופטת. תפקידי הרשות השופטת בנוסף לשפיטה הם לקיים דיאלוג עם הרשות המבצעת והרשות המחוקקת וגם לתפעל מערכת גדולה שאופיה מימשלי, ולהיות בלתי תלויה ברשות המבצעת וברשות המחוקקת ( כנראה שראוי לפקח עליה באמצעות מועצה צבורית כלשהי ). אין טעם להפריד בין מנהל בית המשפט העליון לבין מנהל מערכת השפיטה כיוון שראש הרשות השופטת חייב להיות אחראי לתפקוד של שניהם, ולכן מספיק ראש אחד. מה שברור הוא שכדי לממש הקמת רשות שופטת על הראש שלה להתמקד יותר בענינים הניהוליים
( מה שלא נעשה היום ) ולהיות בעל כישורי ניהול טובים. כמו במערכות אחרות, הידע המקצועי הספציפי ( במשפטים ) אינו מספיק כדי לנהל בהצלחה את הרשות השופטת. הידע הניהולי חשוב יותר. כדי להצליח במטלות שלו על נשיא בית המשפט העליון להתרכז יותר בבעיות הניהול של הרשות השופטת ולהמעיט בהשתתפות פעילה בשיפוט. בהתאם לכך חשוב למסד בחירה נאותה של נשיא בית המשפט העליון על בסיס כישורים ניהוליים בעיקר ולא כפי שנעשה היום על סמך וותק בשפיטה. רק דמות כזאת תוכל להוביל מהלך שיביא להקמת רשות שופטת בלתי תלויה בישראל ולנהל אותה.