ביום גניבת רכב 

בתום יום העבודה, ירדה אסתר אשור אל מקום חניית רכבה, בשכונת הארגזים בתל אביב.

אשור גילתה כי הרכב, מסוג קאיה ספוטאג', שנת ייצור 1997, נעלם כלא היה.

אשור פנתה לעזרת המשטרה והבינה מייד שזו קצרה ידה מלהושיע.

"כמה טוב שיש מגדל מאחורי", אמרה לעצמה אשור, תוך שהיא גאה בעצמה על כך שדאגה, מבעוד מועד, לרכוש פוליסת ביטוח מקיף לרכב, בחברת הביטוח מגדל.

אולם מגדל לא עמדה מאחוריה. נהפוך הוא: מגדל פתחה במלחמת חורמה נגדה בניסיון להראות כי אשור ביימה את הגניבה.

על מה אתם מבססים טענה כל כך חמורה, התעניינה לדעת שופטת בית משפט השלום בתל אביב, יעל הניג.

על צרור גדול של חשדות, ענו נציגי מגדל, מתוך אמונה יוקדת באשמתה של אשור.

ראשית, לאחר הגניבה, לא היה בידי אשור אלא צרור אחד של מפתחות.

שנית, אשור לא שילמה את אגרת הרישוי השנתי ולא נגשה לטסט.

שלישית, אשור פרסמה מודעה באינטרנט ובה הציעה את הרכב למכירה. משמע היא ניסתה להפטר מהרכב עוד קודם לכן.

רביעית, לרכב היה קילומטרג' גבוה, כמאתים אלף קילומטר.

חמישית, אשור סירבה להיבדק בפוליגרף.

השופטת הניג שמעה את עדותה של אשור והתרשמה כי מדובר דווקא ב"אדם נורמטיבי העובד לפרנסתו. עדותה עשתה רושם אמין".

לעניין חסרונו של צרור מפתחות נוסף, מציינת השופטת, המבוטחת מסרה הסבר משכנע. הצרור הנוסף נשכח על ידי הגרוש שלה בדירה שהייתה משותפת וממנה יצאו שניהם. לאחר הגירושין, היא לא הייתה זקוקה לצרור מפתחות נוסף. איש מלבדה לא נהג ברכב.

אשר לרישוי הרכב, אכן זה לא חודש, הודתה אשור. הימים היו ימי חג והיא השתהתה בהליכי חידוש הרישוי. "אין בכך כדי להוכיח כי ידה של המבוטחת הייתה במעל", קובעת השופטת, "הרי לו חפצה להעלים את הרכב סביר כי הייתה דואגת לחידוש הרישוי על מנת להסיר כל חשד ממנה".

לעניין הניסיון למכור את הרכב, המבוטחת העידה בכנות, כי אכן ביקשה למכור את הרכב משום שעברה דירה והייתה זקוקה לכספים. אלא שלא היו די מתעניינים. לימים הסתדרה ולא נזקקה עוד למכירתו.

טענת הקילומטראג' הגבוה קוממה את השופטת. "טענות מסוג זה מועלות חדשות לבקרים על ידי חברות הביטוח... לא יעלה על הדעת כי חברת ביטוח תקבל לביטוח רכב "ותיק" על הכביש ולימים, עם גניבתו, תעלה עובדה זו כראיה כנגד המבוטח. אם סבורות חברות הביטוח שרכבים אלה "מועדים לביום", אל להן לבטח אותם בביטוח מקיף".

ואחרון חביב, הטענה כי המבוטחת סירבה להיבדק בפוליגרף.

"בשורה התחתונה", קובעת השופטת, "לא מצאתי כי גרסתה העלתה חשד שהצדיק בדיקת פוליגרף". מעבר לכך, הוסיפה השופטת, מבוטח אינו חייב להסכים לעבור בדיקת פוליגרף כדי להוכיח את מהימנותו. שאלת אמינותו של המבוטח צריכה נקבעת על ידי בית המשפט ולא על ידי הפוליגרף. גם המפקח על הביטוח קבע כי המבוטח רשאי לסרב להצעת חברת הביטוח לערוך בדיקת פוליגרף, אפילו חתם על הסכם לבדיקה כזו. סירוב לבדיקה כזו אסור שיוגש כראיה לבית המשפט. על אחת כמה וכמה כאשר המבוטח סירב מראש לעבור בדיקה שכזו.

בסופו של דיון, חייבה השופטת הניג את מגדל לשלם לאשור את מלוא שווי הרכב בתוספת 3,000 ש"ח עבור עוגמת נפש בשל "אופן ניהול ההליך על ידי מגדל" ובצרוף הוצאות משפט בשיעור 30% מהסכומים שנפסקו.