לכולנו יש רשימות של ערכים על פיהם אנו פועלים. בין אם שניסחנו אותן במהלך אימון, והן תלויות אצלנו על המקרר, ובין אם אנחנו לא מודעים לה.
רשימה אחת שלרוב איננו מודעים לה עשויה לכלול חלק מערכים כמו: צדקנות, שיפוטיות, ביקורתיות, הצורך להוכיח, חיפוש אחר ודאות, הפחד לאבד שליטה, אהבה על תנאי, השוואתיות, טריטוריאליות, כניעה לסמכות, דיכוי הנאמנות לעצמי, קורבנות וערכים אחרים.
רשימה זאת לעיתים קרובות מניבה אמונות בסיסיות כמו: "אני יותר צודק", "אני יותר חכם", "מגיע לי", "שלי יותר טוב", "אני בסדר הוא לא", "אני לא מסכים איתו" (ולהיפך: "אני לא ראוי", "אני לא שווה", "שלו טוב יותר" וכ"ו).
אמונות אלו, לרוב יתבטאו בפעולות כמו כעס, תוקפנות, דיכויו של האחר, ציפיות, או לחילופין פחד, הסתגרות והיעדר ביטוי עצמי.
כיוו שרשימת ערכים זו על פיה אנו פועלים, אינה מודעת, התגובות שלנו שנובעות מהן לרוב אוטומטיות ו"בלתי נשלטות".
הרשימה השנייה היא רשימת הערכים שלנו, שאנחנו בוחרים בהם במודע, מתוך תהליך מובנה של חשיפת ה- D.N.A הערכי שלנו. אותה רשימה שאנחנו בוחרים בה, כשאנחנו מדמיינים מיהו אותו "אני" עילאי שאנחנו רוצים להיות.
ברשימה השנייה מופיעים ערכים כמו: נתינה ללא תנאי, אכפתיות, חברות, אהבה, אחריות, שיתופיות, אינטגריטי, כבוד, שוויון, אוטונומיה, אותנטיות, קבלה, הכלה, זרימה, שקיפות, כנות ורבות אחרות. רשימה הכוללת ערכים שמרביתנו היינו רוצים, ומאמינים שמבטאים את מי שאנחנו באמת.
טרם נתקלתי באימון, באדם שבחר ערך מתוך רשימת הערכים הראשונה. רובנו ככולנו, יודעים לזהות אילו ערכים מרכיבים את רשימת הערכים "העילאיים", ואילו את הרשימה האחרת. עצם תהליך הבחירה, יוצר מודעות לערכים אותם אנחנו רוצים שיתממשו בחיינו, וכיוון שכך, מביא אותנו לבחירה מתוך הרשימה השנייה.
ערכי הרשימה הראשונה, אינם דורשים כוח רצון או תהליך אימוני על מנת לממש אותם. פשוט אין צורך בכך. הם מתממשים באופן אוטומטי, כבמעין ברירת המחדל. כמו זרימת המים בנחל. המים תמיד יזרמו ממקום גבוה למקום נמוך. אינך צריך להשקיע אנרגיה או להתאמץ שזה יקרה. זה פשוט קורה.
הרשימה השנייה, אותה רשימת הערכים עילאיים שלנו, היא רשימה שנדרש לה כוח התנגדות, מחויבות יומיומית, משמעת ורצון. רק באמצעות משמעת, עבודה שיטתית ומחויבות, היא עשויה להתממש. כמו במקרה של מים שצריך להעבירם ממקום נמוך למקום גבוה. עליך להשקיע מאמץ, ולהניח במקום משאבה, המונעת מכוח אנרגטי כזה או אחר, על מנת להעלותם למטה.
יהיו שיגידו מה פתאום מאמץ? אני אוהב את כל העולם כפי שהוא כבר עכשיו. ובכן, אם יש כאלה, הם ראויים להערצה. הם ככל הנראה שייכים לקבוצת בני המזל, שאימצו לעצמם פעולה זו בעבר הכל כך רחוק, עד שהפכה מבחינתם לאינרנטית, לחלק מהם, ללא מאמץ ניכר. רובנו, בכללם כותבת שורות אלו, נלחמים בחירוק שיניים על מנת לממש את הערכים מהרשימה השנייה.
כוח ההתנגדות, המשמעת והמחויבות ברשימה השנייה, אגב, נדרשים בכל רגע ורגע. בשנייה שמפסיקים לעבוד את הרשימה הזאת, ומפסיקה השקעת האנרגיה שלך במימוש הרשימה הזאת, מייד נשלף האוטומט. אותו אוטומט שמפעיל את הרשימה הראשונה, זו שמובילה למלחמות, להישרדות, לחיכוכים ולניכור.
בכל יום מחדש עלינו לבחור על איזו רשימה אנחנו רוצים לעבוד היום. אם לא בחרנו, יש ברירת מחדל. ברירת המחדל היא כמובן הרשימה הראשונה, זו הפועלת מתוך האוטומט שלנו.
הדימוי לכך הוא כמו השריר שלנו. ברירת המחדל היא שריר רפוי. בשביל זה לא צריך לעשות כלום. אין צורך להתאמץ או להשקיע אנרגיה. לעומת זאת, אם רוצים שריר מתוח ויפה צריך לעבוד קשה, צריך להתאמץ, והכי חשוב צריך לבחור באופציה של חיזוק השריר מידי יום ביומו. אם חיזקת את שרירך שלושים שנה והפסקת, תוך זמן קצר, לא תעמוד לזכותך עבודתך המאומצת שעשית במשך שלושים שנים. שרירך יהיו מדולדלים כמי, שמעולם לא השקיע דקת מאמץ.
אם בחרת לממש את הרשימה השנייה, זו שדורשת השקעת אנרגיה, אתה יכול לבחור באיזה מינון היא תתממש בחייך. אם תרצה, אתה יכול לבחור באיזה קצב תתאמן בחדר הכושר.
אתה יכול לממש את הרשימה לכדי פעולה יומיומית, בכל תחומי החיים שלך 24 שעות 7 ימים בשבוע, ואתה גם יכול לבחור שהרשימה הזו תתממש רק בחלק מהתחומים, ורק חלק מהזמן. הכול תלוי בך. כמובן שבהתאם לכך, תבוא לידי ביטוי מידת הפעולה שלך, ומידת מימוש ה"אני" העילאי שאתה מעוניין להיות.
זה בהחלט בסדר, אגב, להחליט מתוך מודעות, שבימים מסוימים, זמנים מסוימים, תחומים מסוימים, ועם אנשים מסוימים אתה לא מממש בהם או איתם את רשימת הערכים הנעלה.
היתרון שבהחלטה המודעת הזו, הוא ההימנעות מתחושת חוסר השליטה והמיאוס העצמי, שמופיעים בשנייה שבה אתה קולט שערכיך אינם ממומשים. אותה תחושת חרטה, שמופיעה לאחר הופעת התנהגויות שנובעות מהרשימה האוטומטית, כמו תוקפנות, כעס, איבוד שליטה או אחרות.
לכן, כל מה שנשאר לך לבחור הוא, על איזו רשימה אתה רוצה לעבוד, ומה נדרש ממך על מנת לממש אותה. אם אתה בוחר מבחירה מודעת ורציונאלית, לא לממש את רשימת ערכיך הנעלים (כי "אין לך כוח להשקיע את האנרגיה הנדרשת לכך", או "כי זה לא מגיע לו"), כל מה שנותר לך הוא לוותר על ייסורי המצפון, הנלווים לעשייה, הנובעת מהרשימה האוטומטית, שמופיעה מייד כברירת מחדל, ולקבל את מחיר פעולותיך בהכנעה.
אם אתה בוחר ברשימת ערכיך הנעלים, לך על זה, בידיעה שזו עבודה קשה שאיננה מובנת מאליו, ודורשת תחזוקה והשקעת אנרגיה מתמדת.
זכור, הצלחה במימוש ערכים אלה היום, אינה מבטיחה הצלחה דומה מחר. במהלך התהליך יהיו לך נפילות שבמהלכן תרגיש שאינך יכול/רוצה להמשיך בתהליך, אבל נפילות אלה הן חלק מהתהליך, לקראת מימוש ערכיך הנעלים ביותר.
אותו תהליך שיאפשר לך להיות מי שאתה באמת רוצה להיות.
רשימה אחת שלרוב איננו מודעים לה עשויה לכלול חלק מערכים כמו: צדקנות, שיפוטיות, ביקורתיות, הצורך להוכיח, חיפוש אחר ודאות, הפחד לאבד שליטה, אהבה על תנאי, השוואתיות, טריטוריאליות, כניעה לסמכות, דיכוי הנאמנות לעצמי, קורבנות וערכים אחרים.
רשימה זאת לעיתים קרובות מניבה אמונות בסיסיות כמו: "אני יותר צודק", "אני יותר חכם", "מגיע לי", "שלי יותר טוב", "אני בסדר הוא לא", "אני לא מסכים איתו" (ולהיפך: "אני לא ראוי", "אני לא שווה", "שלו טוב יותר" וכ"ו).
אמונות אלו, לרוב יתבטאו בפעולות כמו כעס, תוקפנות, דיכויו של האחר, ציפיות, או לחילופין פחד, הסתגרות והיעדר ביטוי עצמי.
כיוו שרשימת ערכים זו על פיה אנו פועלים, אינה מודעת, התגובות שלנו שנובעות מהן לרוב אוטומטיות ו"בלתי נשלטות".
הרשימה השנייה היא רשימת הערכים שלנו, שאנחנו בוחרים בהם במודע, מתוך תהליך מובנה של חשיפת ה- D.N.A הערכי שלנו. אותה רשימה שאנחנו בוחרים בה, כשאנחנו מדמיינים מיהו אותו "אני" עילאי שאנחנו רוצים להיות.
ברשימה השנייה מופיעים ערכים כמו: נתינה ללא תנאי, אכפתיות, חברות, אהבה, אחריות, שיתופיות, אינטגריטי, כבוד, שוויון, אוטונומיה, אותנטיות, קבלה, הכלה, זרימה, שקיפות, כנות ורבות אחרות. רשימה הכוללת ערכים שמרביתנו היינו רוצים, ומאמינים שמבטאים את מי שאנחנו באמת.
טרם נתקלתי באימון, באדם שבחר ערך מתוך רשימת הערכים הראשונה. רובנו ככולנו, יודעים לזהות אילו ערכים מרכיבים את רשימת הערכים "העילאיים", ואילו את הרשימה האחרת. עצם תהליך הבחירה, יוצר מודעות לערכים אותם אנחנו רוצים שיתממשו בחיינו, וכיוון שכך, מביא אותנו לבחירה מתוך הרשימה השנייה.
ערכי הרשימה הראשונה, אינם דורשים כוח רצון או תהליך אימוני על מנת לממש אותם. פשוט אין צורך בכך. הם מתממשים באופן אוטומטי, כבמעין ברירת המחדל. כמו זרימת המים בנחל. המים תמיד יזרמו ממקום גבוה למקום נמוך. אינך צריך להשקיע אנרגיה או להתאמץ שזה יקרה. זה פשוט קורה.
הרשימה השנייה, אותה רשימת הערכים עילאיים שלנו, היא רשימה שנדרש לה כוח התנגדות, מחויבות יומיומית, משמעת ורצון. רק באמצעות משמעת, עבודה שיטתית ומחויבות, היא עשויה להתממש. כמו במקרה של מים שצריך להעבירם ממקום נמוך למקום גבוה. עליך להשקיע מאמץ, ולהניח במקום משאבה, המונעת מכוח אנרגטי כזה או אחר, על מנת להעלותם למטה.
יהיו שיגידו מה פתאום מאמץ? אני אוהב את כל העולם כפי שהוא כבר עכשיו. ובכן, אם יש כאלה, הם ראויים להערצה. הם ככל הנראה שייכים לקבוצת בני המזל, שאימצו לעצמם פעולה זו בעבר הכל כך רחוק, עד שהפכה מבחינתם לאינרנטית, לחלק מהם, ללא מאמץ ניכר. רובנו, בכללם כותבת שורות אלו, נלחמים בחירוק שיניים על מנת לממש את הערכים מהרשימה השנייה.
כוח ההתנגדות, המשמעת והמחויבות ברשימה השנייה, אגב, נדרשים בכל רגע ורגע. בשנייה שמפסיקים לעבוד את הרשימה הזאת, ומפסיקה השקעת האנרגיה שלך במימוש הרשימה הזאת, מייד נשלף האוטומט. אותו אוטומט שמפעיל את הרשימה הראשונה, זו שמובילה למלחמות, להישרדות, לחיכוכים ולניכור.
בכל יום מחדש עלינו לבחור על איזו רשימה אנחנו רוצים לעבוד היום. אם לא בחרנו, יש ברירת מחדל. ברירת המחדל היא כמובן הרשימה הראשונה, זו הפועלת מתוך האוטומט שלנו.
הדימוי לכך הוא כמו השריר שלנו. ברירת המחדל היא שריר רפוי. בשביל זה לא צריך לעשות כלום. אין צורך להתאמץ או להשקיע אנרגיה. לעומת זאת, אם רוצים שריר מתוח ויפה צריך לעבוד קשה, צריך להתאמץ, והכי חשוב צריך לבחור באופציה של חיזוק השריר מידי יום ביומו. אם חיזקת את שרירך שלושים שנה והפסקת, תוך זמן קצר, לא תעמוד לזכותך עבודתך המאומצת שעשית במשך שלושים שנים. שרירך יהיו מדולדלים כמי, שמעולם לא השקיע דקת מאמץ.
אם בחרת לממש את הרשימה השנייה, זו שדורשת השקעת אנרגיה, אתה יכול לבחור באיזה מינון היא תתממש בחייך. אם תרצה, אתה יכול לבחור באיזה קצב תתאמן בחדר הכושר.
אתה יכול לממש את הרשימה לכדי פעולה יומיומית, בכל תחומי החיים שלך 24 שעות 7 ימים בשבוע, ואתה גם יכול לבחור שהרשימה הזו תתממש רק בחלק מהתחומים, ורק חלק מהזמן. הכול תלוי בך. כמובן שבהתאם לכך, תבוא לידי ביטוי מידת הפעולה שלך, ומידת מימוש ה"אני" העילאי שאתה מעוניין להיות.
זה בהחלט בסדר, אגב, להחליט מתוך מודעות, שבימים מסוימים, זמנים מסוימים, תחומים מסוימים, ועם אנשים מסוימים אתה לא מממש בהם או איתם את רשימת הערכים הנעלה.
היתרון שבהחלטה המודעת הזו, הוא ההימנעות מתחושת חוסר השליטה והמיאוס העצמי, שמופיעים בשנייה שבה אתה קולט שערכיך אינם ממומשים. אותה תחושת חרטה, שמופיעה לאחר הופעת התנהגויות שנובעות מהרשימה האוטומטית, כמו תוקפנות, כעס, איבוד שליטה או אחרות.
לכן, כל מה שנשאר לך לבחור הוא, על איזו רשימה אתה רוצה לעבוד, ומה נדרש ממך על מנת לממש אותה. אם אתה בוחר מבחירה מודעת ורציונאלית, לא לממש את רשימת ערכיך הנעלים (כי "אין לך כוח להשקיע את האנרגיה הנדרשת לכך", או "כי זה לא מגיע לו"), כל מה שנותר לך הוא לוותר על ייסורי המצפון, הנלווים לעשייה, הנובעת מהרשימה האוטומטית, שמופיעה מייד כברירת מחדל, ולקבל את מחיר פעולותיך בהכנעה.
אם אתה בוחר ברשימת ערכיך הנעלים, לך על זה, בידיעה שזו עבודה קשה שאיננה מובנת מאליו, ודורשת תחזוקה והשקעת אנרגיה מתמדת.
זכור, הצלחה במימוש ערכים אלה היום, אינה מבטיחה הצלחה דומה מחר. במהלך התהליך יהיו לך נפילות שבמהלכן תרגיש שאינך יכול/רוצה להמשיך בתהליך, אבל נפילות אלה הן חלק מהתהליך, לקראת מימוש ערכיך הנעלים ביותר.
אותו תהליך שיאפשר לך להיות מי שאתה באמת רוצה להיות.
