גנטיקה והתקרחות
ההתקרחות השכיחה ביותר בקרב גברים נקראת התקרחות אנדרוגנטית
(Androgenetic Alopecia) , ובה איבוד השיער נגרם בשל רקע תורשתי-הורמונלי.
במי שיש לו נטייה גנטית להקרחה, משפיעים ההורמונים הגבריים (האנדרוגנים) על זקיקי שיער.
ההורמון האחראי על איבוד השיער בקרקפת הוא ה-'די הידרו טסטוסטרון'- DHT. הוא נקשר לקולטנים בזקיק השערה, וגורם להרס והזדקנות מוקדמת של הזקיק.
מכיוון שהשינויים הם מקומיים בשיער, הרי שרוב המקריחים יהיו בעלי פרופיל דם הורמונלי תקין.
התופעה קיימת גם בנשים, אם כי ההופעה הקלינית בהן שונה ופחות בולטת.
השכיחות באכלוסיה:
גברים: נטייה זו קיימת בקרב כ-60% מכלל הגברים. התחלת התהליך היא בכל שלב אחרי גיל ההתבגרות, בישראל הממוצע הוא בגילאי 18-25 שנה. מכיוון שאיבוד השיער הדרגתי מאוד, הקרחת תגיע לביטוי מלא רק בשנות ה-40 לחיי הגבר הישראלי.
נשים: בין 30% ל-40% מהנשים נושאות את הנטייה. ההופעה תחל בד"כ מאוחר מאשר בגברים- בגיל מעבר (הבלות), בעקבות השינוי ההורמונלי המאפיין גיל זה.
לא כל מי שנושא את הגן להתקרחות יאבד את שיערו, גם קצב וגיל ההתקרחות יהיו שונים מאדם לאדם. השוני נובע מההשפעות השליליות האחרות הפועלות על השיער, ודרגת החומרה שלהן.
בכ-80% ממקרי ההתקרחות הגנטית יש גם עלייה משמעותית בשומניות עור הקרקפת, המחמירה מאוד את הבעיה.
צורת ההתקרחות:
רוב האנשים יתלוננו על שיער שבהדרגה מאבד מנפחו והופך לדק עד לקרחת. זהו תהליך איטי בד"כ, שעשוי לקחת שנים.
לרוב רק לאחר פגיעה ב- 30%-35% מהשיער תורגש הירידה בנפח השיער.
המראה בגברים: בתחילה יש נסיגה של קו השיער הקדמי, בעיקר באזור המפרצים. בשלב מאוחר יותר נראה אזור עגול מקריח בקודקוד האחורי של הקרקפת הגברית. התקרחות זו עלולה להתרחב, והיא תמשך בהתחברות האזורים הקרחים מקדימה ומאחורה, ולאחר מכן אף הרחבתם לצדדים.
המראה בנשים: התופעה מאופיינת בשיער דליל ודק בכל הקרקפת, עם שימור של קו השיער הקדמי. זו הידלדלות שיער מפושטת, שתראה במהלך הזמן כ"שביל מתרחב".
מניעת התקרחות:
הרקע הגנטי הוא רק גורם אחד בתהליך השלם של ההתקרחות.
ניתן להתנגד לגנטיקה ולבלום את השפעתה: בדומה לנטייה תורשתית להשמנה, שניתן להתנגד לה ע"י תזונה נכונה, פעילות גופנית וכו'.
אדם בעל נטייה לאיבוד שיער (רקע גנטי להתקרחות), אשר דואג לבטל השפעות שליליות מקומיות על שיערו, יצליח להשאיר את התכונה הזו רדומה, וכך לשמור על שיערו לשנים רבות.
בכל מקרה של התקרחות, יש בעיה מקומית המשפיעה לרעה על תנאי המחייה של השיער, לכן יש להפנות את הטיפול אל הקרקפת ואל תנאי המחייה של השיער.
ההתקרחות השכיחה ביותר בקרב גברים נקראת התקרחות אנדרוגנטית
(Androgenetic Alopecia) , ובה איבוד השיער נגרם בשל רקע תורשתי-הורמונלי.
במי שיש לו נטייה גנטית להקרחה, משפיעים ההורמונים הגבריים (האנדרוגנים) על זקיקי שיער.
ההורמון האחראי על איבוד השיער בקרקפת הוא ה-'די הידרו טסטוסטרון'- DHT. הוא נקשר לקולטנים בזקיק השערה, וגורם להרס והזדקנות מוקדמת של הזקיק.
מכיוון שהשינויים הם מקומיים בשיער, הרי שרוב המקריחים יהיו בעלי פרופיל דם הורמונלי תקין.
התופעה קיימת גם בנשים, אם כי ההופעה הקלינית בהן שונה ופחות בולטת.
השכיחות באכלוסיה:
גברים: נטייה זו קיימת בקרב כ-60% מכלל הגברים. התחלת התהליך היא בכל שלב אחרי גיל ההתבגרות, בישראל הממוצע הוא בגילאי 18-25 שנה. מכיוון שאיבוד השיער הדרגתי מאוד, הקרחת תגיע לביטוי מלא רק בשנות ה-40 לחיי הגבר הישראלי.
נשים: בין 30% ל-40% מהנשים נושאות את הנטייה. ההופעה תחל בד"כ מאוחר מאשר בגברים- בגיל מעבר (הבלות), בעקבות השינוי ההורמונלי המאפיין גיל זה.
לא כל מי שנושא את הגן להתקרחות יאבד את שיערו, גם קצב וגיל ההתקרחות יהיו שונים מאדם לאדם. השוני נובע מההשפעות השליליות האחרות הפועלות על השיער, ודרגת החומרה שלהן.
בכ-80% ממקרי ההתקרחות הגנטית יש גם עלייה משמעותית בשומניות עור הקרקפת, המחמירה מאוד את הבעיה.
צורת ההתקרחות:
רוב האנשים יתלוננו על שיער שבהדרגה מאבד מנפחו והופך לדק עד לקרחת. זהו תהליך איטי בד"כ, שעשוי לקחת שנים.
לרוב רק לאחר פגיעה ב- 30%-35% מהשיער תורגש הירידה בנפח השיער.
המראה בגברים: בתחילה יש נסיגה של קו השיער הקדמי, בעיקר באזור המפרצים. בשלב מאוחר יותר נראה אזור עגול מקריח בקודקוד האחורי של הקרקפת הגברית. התקרחות זו עלולה להתרחב, והיא תמשך בהתחברות האזורים הקרחים מקדימה ומאחורה, ולאחר מכן אף הרחבתם לצדדים.
המראה בנשים: התופעה מאופיינת בשיער דליל ודק בכל הקרקפת, עם שימור של קו השיער הקדמי. זו הידלדלות שיער מפושטת, שתראה במהלך הזמן כ"שביל מתרחב".
מניעת התקרחות:
הרקע הגנטי הוא רק גורם אחד בתהליך השלם של ההתקרחות.
ניתן להתנגד לגנטיקה ולבלום את השפעתה: בדומה לנטייה תורשתית להשמנה, שניתן להתנגד לה ע"י תזונה נכונה, פעילות גופנית וכו'.
אדם בעל נטייה לאיבוד שיער (רקע גנטי להתקרחות), אשר דואג לבטל השפעות שליליות מקומיות על שיערו, יצליח להשאיר את התכונה הזו רדומה, וכך לשמור על שיערו לשנים רבות.
בכל מקרה של התקרחות, יש בעיה מקומית המשפיעה לרעה על תנאי המחייה של השיער, לכן יש להפנות את הטיפול אל הקרקפת ואל תנאי המחייה של השיער.
