הימנעות והתנזרות מסוגי מזון מסוימים- תנאי הכרחי לירידה במשקל. האמנם?
אתם בוודאי מכירים את התחושה. הקילוגרם הזה יושב עלי כל כך חזק, עד שאני מוכרחה להוריד אותו כמה שיותר מהר - ועכשיו. הק"ג הזה יכול להיות ק"ג אחד מעל המשקל האידיאלי או אחד שהוא מעל 20 הק"ג שכבר בעודף אבל הוא כל כך מציק שהגיע הזמן לעשות שינוי - לעשות דיאטה, ועכשיו!
והרגע הזה באופן אוטומטי מכניס אותנו להליך של מלחמה - מלחמת אני באוכל. ולדיאלוג פנימי של: באיזו דיאטה מתוך המגוון האינסופי הקיים אתחיל להשתמש? או שמא יש להיט חדש בעיר? אבל בסופו של יום, הכל מתנקז לשאלה על אילו מאכלים עלי לוותר - פירות, מוצרי חלב עתירי שומן, לחמים, פסטות למיניהם, קינוחים? והרשימה ארוכה!
המירוץ אחר הדיאטה
אנחנו נכנסים לעניין במרץ יודעים שהויתור הוא לזמן מוגבל עד שאגיע למשקל היעד. הפעם אנחנו נעשה את זה, לא נוותר בדרך. הימים עוברים ואנחנו מתחילים לצבור תחושת חסך והפסק שהולכת ומתעצמת. עד שמגיע יום (כל אחד והיום שלו) וקול קטן בתוכנו מתחיל ללחוש ולפתות אותנו: נו? אולי ביס קטן, זה לא יכול להזיק. נו? כבר ירדת 2 ק"ג פרוסת עוגה תהיה דבר נפלא לחגוג איתו. נו? יום שישי כולם אוכלים בכזה תאבון, יום אחד לא יזיק? 90%
מאלה שיורדים במשקל על ידי דיאטה - חוזרים למשקלם הקודם
ככל שהלחישה הופכת לאינטנסיבית יותר, ככל שהיא חזקה יותר משהו בהחלטה הנחושה שלנו מתחיל להיפרם, עד שאנחנו מתפתים בהתחלה לביס מדי פעם שהופך בהתגנבות יחידים לחזרה לתפריט הקודם שהיה לנו עם שינוי אחד - הפעם אנחנו אוכלים פי 8 יותר מכל המאכלים האסורים. משהו בנו חייב לפצות את עצמו על הסבל הרב שעבר בתקופת ההימנעות והוויתור על האוכל שאני אוהב. סטטיסטית, מעל 90% מהאוכלוסייה שעושה דיאטה לירידה במשקל, חוזרת למשקל הקודם + מספר ק"ג נוספים. לכן אני רוצה להציע לנו צורת חשיבה שונה: הימנעות והתנזרות מסוגי מזון מסוימים הם שניים מהגורמים העיקריים לעלייה במשקל!
