על אדומי השפתות של ברי סחרוף 

בשנים האחרונות ניכרת חזרה של יוצרים למוסיקה יהודית מסורתית מכל התפוצות ובמיוחד לדור הזהב של יהדות ספרד. התופעה הזו מגיעה לביטוי שיא באלבום החדש והמשובח של ברי סחרוף ורע מוכיח בו הם מבצעים משירי רשב"ג- הלא הוא רבי שלמה אבן גבירול שחי בספרד במאה ה11.

סחרוף ומוכיח,כל אחד לחוד ושניהם יחד,לקחו על עצמם משימה מורכבת ביותר- להעביר טקסטים בני אלף שנה בקירוב עם עברית ארכאית לשפה מוסיקלית עכשווית ומושכת.

ניתן לציין לטובה בין השאר, את הבלדה האפוקליפטית "האימה תתכבד" שנועלת את האלבום בו סחרוף משתף פעולה עם הרב יהודה עובדיה פתיה מהרכב הפיוטים אנסמבל היונה. עוד בולט באלבום זה "תבורך מבלי קצה" בסגנון רוק בריטי של שנות השמונים ואת שיר הפתיחה "בחייכם אדומי השפתות" הכוחני עם מפגן כלי הקשה מרשים של זוהר פרסקו ולהקת "עץ הדקל".

אבל הפנינה בכתר האלבום המורכב כל כך, מוסיקלית,טקסטואלית ותרבותית הוא ההמנון בהתהוות "ובכן היה לאין", מעין אקרוסטיכון,רצף אותיות האלף בית שכולו מדבר על חדלון וחוסר בליווי לחן מבריק של סחרוף והפקה מוסיקלית מרגשת של מוכיח.

מלבד היות אלבום זה יוצא דופן באיכותו,הוא מהווה דחיפה אדירה למודעות לתקופת שיא בתרבות היהודית- מקווה שקהל המורים לספרות יאמץ דיסק זה לחיקו.

בשלוש מלים:מלאכת מחשבת אמיתית.