הגורמים לתאבון למלח בקרב בני-אדם 

במחקר שנערך ע"י פרופ' מיכה לשם מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, ד"ר ירדנה טננבאום מהמרכז רפואי "העמק" והדוקטורנט אבנר קוחלי מהיחידה האנדוקרינית לילדים, מרכז רפואי "העמק" נבדק תאבון מלח בקרב חולי בהיפרפלאזיה מולדת של יותרת הכליה (CAH), מחלה גנטית המתבטאת בפגיעה ביותרת הכליה וביצור הורמון האלדוסטרון, דבר הגורם להפרשת יתר של נתרן. למחלה שלוש דרגות חריפות, ובצורתה החריפה ביותר Salt waste((SWהחולים סובלים ממחסור כרוני בנתרן מלידתם, והם זקוקים לטיפול תרופתי, שהוא חלופה להורמון אלדוסטרון, החסר לשימור המלח בגוף. תאבון מלח נבדק ב-7 מבחנים, הכוללים שאלונים ומבדקים התנהגותיים, ב-41 חולים וב-41 אחאים בריאים. ממצאים ראשוניים של עבודת הדוקטורט מורים, שאצל ה-SWתאבון מוגבר למלח, מתבטא בהעדפה מוצהרת, בהמלחה, בצריכה בדיאטה, ובשכיחות מוגברת של אכילת מלח נקי. מאפיינים אלה היו מודגשים בקרב החולים אשר לא היו באיזון, היינו שלא נטלו את תרופותיהם.

מבדיקות אנדוקריניות, של אלקטרוליטים בדם, ושל המוטציה הגנטית, נמצא שלרמות האלדוסטרון ו- 17-OHPיש קשר הפוך עם התיאבון למלח. מעבר לכל הנבדקים, נמצא שרמת הACTH-קשור לתאבון למלח. נמצא בקרב הבריאים, שהתאבון למלח בקשר הפוך ללחץ דם, והתיאבון למלח קשור לרגישות מופחתת לטעם המלח. לבסוף, אושרר שבחילות והקאות האם בתקופת ההיריון, קשור לתאבון מלח מוגבר אצל הצאצאים.

כבקרה לתופעות אלה, לא נמצא כל קשר לתאבון למתוק.

הממצאים הפיזיולוגיים תואמים את הידוע לגבי הקשר בין אלדוסטרון ותאבון למלח בחיות. הממצא ש- ACTHקשור לתאבון מלח גם בבני-אדם, הינו ממצא חדש, עם מעט סימוכין במחקר בסיסי בחיות. המחקר שלנו אינו מאפשר להסיק שתאבון מוגבר בקרב החולים הוא תוצאה ישירה של פעילות ההורמונים, וקיימת האפשרות שהתיאבון המוגבר הינו תולדה של למידה, למשל דרך טיפול עצמי ("self medication"). מעניין גם לציין את הממצא, שאנשים המעדיפים מלח הינם פחות רגישים לטעמו. הממצא שלאוהבי המלח יש לחץ דם נמוך יותר סותר את הדעה הרווחת, ויתכן והוא קשור להיות הבריאים במדגמנו הנם נשאים של גן המחלה (CYP21).