"תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז" [תענית כ', א'] לכאורה יש כאן קושי, מפני שעץ הארז הוא עמיד, קשוח וחזק מאוד. לעומת הקנה שהוא מתקפל, גמיש וחלש מאוד. ועוד יותר מזה חז"ל שיבחו את הדימוי של אחיה השילוני שדימה את ישראל לקנה. לעומת בלעם שדימה את ישראל לארז, שם חז"ל גינו אותו.
אך באמת, מה עדיף להיות קנה או ארז - ולמה - עץ הארז, כשכול הרוחות בעולם נושבות הן לא יכולות להפיל אותו, אך כאשר באות הרוחות העלים הגבוהים זזים על פי הרוח הלוך ושוב כאילו אין לעלים שום שורש. הרנה, לעומת הארז כשכול הרוחות בעולם נושבות הם לא יכולות להזיז אותו ממקומו, אלא הוא נשאר עומד יציב וחזק על האדמה.
מכאן אנחנו לומדים, שלהיות קנה זה לא בלבול, חולשה וזיגזוג. אלא ההפך הוא הנכון, שורשי הקנה הם עמוקים מאוד באדמה ומתקנים לו יציבות ועמידה בעקרונות.
במילים אחרות, אני חושב שבשנים האחרונות השמאל הישראלי חוטף מכות על "ימין ועל שמאל", לעיתים שורר ייאוש באמונה בדרך ולעיתים זניחה של העקרונות והעברה למחנה אחר. ולכן חז"ל למדו אותנו להיות קנה ולא ארז, מכיוון שהקנה הוא יוצר המציאות, הוא משפיע, הוא נותן את הטון למציאות האחרת ולא נותן לרוח, ולעדר להזיז אותו ממקומו, אלא הקנה נשאר עומד ויציב למרות הכול על האדמה, ומקווה בכול רגע נתון לשנות את המציאות והעולם.
לאנשי האמונה והשלום - חזקו ואמצו, אין ייאוש בעולם כלל.
