בימי המחלוקת הגדולה בין המתנגדים לחסידות, המחלוקת אשר איימה לפלג את שלום עם ישראל בין המחנות. מנהיג המתנגדים - הגאון מוילנה חשב - איך עם ישראל הגיע למצב של מחלוקות קשות וחמורות ולפילוג גדול של יהודים השומרים על התורה ?
והוא הגיע למסקנה : שבגלל שעם ישראל התרחק מארץ ישראל היא הסיבה למחלוקות הקשות בגלות. וכאשר עם ישראל ישוב אל ארץ ישראל ויחדש את הקשר של "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" המחלוקות הקשות ייעלמו "כרוח על פני מים".
וכך באותם הזמנים הגאון מוילנה אסף את חפציו, תכנן ורצה מאוד לעלות לארץ ישראל. אך בסופו של דבר, זה לא עלה בידיו. ובמקום זאת הוא התחיל לשלוח את תלמידיו לארץ ישראל כדי להגדיל את ישוב ארץ ישראל.
לכאורה היום באופן מציאותי הדבר הוא שונה מאוד. לאחר שהוקמה ארץ ישראל רק התרבו המחלוקות הקשות בעם ישראל. דתיים - חילונים - חרדים, כול ציבור הקים לעצמו כמה וכמה מפלגות וזרמים. כול אחת מן המפלגות והזרמים משך את הסוס לכיוון שלו ורצה לשלוט. דבר שלא קרה כמעט בגולה [כי היהודים חיו הקהילות ולכול קהילה היה רב ומנהיג וכול השאלות היו מופנות אל מנהיגי הקהילה וברב דבר שמנע מחלוקות]. כך התרבו והתרבו המחלוקות דבר שנוגד לחלוטין את המסקנה של הגאון מוילנה - הדבר הזה הוא בהסתכלות חיצונית.
אך בהסתכלות פנימית - המחלוקת היא היא האחדות. ולמה - - היום כולם יודעים כשהעם לא מאוחד ומפולג מאוד זה דבר שפוגע מאוד המדינה ובעם. לכן הניסיון לתקן כול הזמן את המצב הגרוע שנהיה בעם ולחבר את הקרעים - זאת האחדות האמיתית. "לב שבור הוא לב שלם"
לכן - בעם היום אין מחלוקות בכלל. אלא המצב שנוצר היום הוא - שהעם יודע שהוא כד חרס שבור והעם בעצמו מתקן ומדביק את שברי כד החרס. ולאט ובסבלנות כד החרס נהפך להיות שלם וטהור וככלי שלעולם לא מקבל טומאה.
אבל שוב מתוך האחדות האמיתית זאת מגלים את הפילוג והמחלוקת. ולמה - - משום שהראיה הזאת שרואים את המדינה כאל כלי שבור שצריכים וחייבים תמיד להחזיק אותו בכוח ולתקן אותו כול הזמן. הראיה הזאת היא ראיה פשיסטית של ערך עליון.
אבל הראיה של המדינה כאל חפץ לאדם - ביטחון, ביטוח לאומי, בריאות. שהמדינה היא כלי ומכשיר בשביל משהו וכאשר הכלי הזה נשבר, יש עוד הרבה מאוד כלים אחרים למצוא ואפילו כלים יותר טובים ויפים.
והוא הגיע למסקנה : שבגלל שעם ישראל התרחק מארץ ישראל היא הסיבה למחלוקות הקשות בגלות. וכאשר עם ישראל ישוב אל ארץ ישראל ויחדש את הקשר של "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" המחלוקות הקשות ייעלמו "כרוח על פני מים".
וכך באותם הזמנים הגאון מוילנה אסף את חפציו, תכנן ורצה מאוד לעלות לארץ ישראל. אך בסופו של דבר, זה לא עלה בידיו. ובמקום זאת הוא התחיל לשלוח את תלמידיו לארץ ישראל כדי להגדיל את ישוב ארץ ישראל.
לכאורה היום באופן מציאותי הדבר הוא שונה מאוד. לאחר שהוקמה ארץ ישראל רק התרבו המחלוקות הקשות בעם ישראל. דתיים - חילונים - חרדים, כול ציבור הקים לעצמו כמה וכמה מפלגות וזרמים. כול אחת מן המפלגות והזרמים משך את הסוס לכיוון שלו ורצה לשלוט. דבר שלא קרה כמעט בגולה [כי היהודים חיו הקהילות ולכול קהילה היה רב ומנהיג וכול השאלות היו מופנות אל מנהיגי הקהילה וברב דבר שמנע מחלוקות]. כך התרבו והתרבו המחלוקות דבר שנוגד לחלוטין את המסקנה של הגאון מוילנה - הדבר הזה הוא בהסתכלות חיצונית.
אך בהסתכלות פנימית - המחלוקת היא היא האחדות. ולמה - - היום כולם יודעים כשהעם לא מאוחד ומפולג מאוד זה דבר שפוגע מאוד המדינה ובעם. לכן הניסיון לתקן כול הזמן את המצב הגרוע שנהיה בעם ולחבר את הקרעים - זאת האחדות האמיתית. "לב שבור הוא לב שלם"
לכן - בעם היום אין מחלוקות בכלל. אלא המצב שנוצר היום הוא - שהעם יודע שהוא כד חרס שבור והעם בעצמו מתקן ומדביק את שברי כד החרס. ולאט ובסבלנות כד החרס נהפך להיות שלם וטהור וככלי שלעולם לא מקבל טומאה.
אבל שוב מתוך האחדות האמיתית זאת מגלים את הפילוג והמחלוקת. ולמה - - משום שהראיה הזאת שרואים את המדינה כאל כלי שבור שצריכים וחייבים תמיד להחזיק אותו בכוח ולתקן אותו כול הזמן. הראיה הזאת היא ראיה פשיסטית של ערך עליון.
אבל הראיה של המדינה כאל חפץ לאדם - ביטחון, ביטוח לאומי, בריאות. שהמדינה היא כלי ומכשיר בשביל משהו וכאשר הכלי הזה נשבר, יש עוד הרבה מאוד כלים אחרים למצוא ואפילו כלים יותר טובים ויפים.
