התקשורת שותפה בכירה לפוליטיקאים להנצחת המצב הקיים וליצירת מגמות שקיעה והדרדרות בארץ הזו 

 
התקשורת שותפה בכירה לפוליטיקאים להנצחת המצב הקיים וליצירת מגמות שקיעה והדרדרות בארץ הזו  //  נמרוד נוי
2/6/2009
כדי שדעתם של אנשים כמותי - השייכים לקבוצה גדולה ורחבה של ציבור משכיל ונאור במדינה והמהווים למעשה את 'המעמד היצירתי החדש' בה ("בשבחי האופורטוניזם" מאת שרגא פ. בירן) - תישמע, עלינו כנראה להפיל את מגדלי התאומים בניו יורק. על השיח הציבורי במדינה השתלטה קבוצה קטנה וסגורה של אנשים, שיש האומדים את מספרם בלא יותר משלוש מאות,  שרק דעתם נשמעת בארץ הזאת. ניתן בקלות לזהות בה את ה'משולש קדוש', הידוע והמפורסם, שבפאתו האחת מצויים הפוליטיקאים, בשנייה התקשורת ובשלישית האליטות-תומכות-הממסד. קבוצה זו מהווה את האוליגרכיה השלטת במדינה. אנשיה ארוגים זה בזה בקשרים אישיים ואינטרסים, והיא לא תאפשר לאף גורם אחר לגזול ממנה את הפרביליגה המפוקפקת שניכסה לעצמה של הובלת מדינת ישראל והצעדתה אל עבר תהליכי ניוון וסטגנציה כפי שהדברים קורים בה בתקופתנו.
איש בישראל איננו עוסק כיום ביסודיות, במקצוענות ובנחישות באחת התופעות היותר מדאיגות ויותר משמעותיות שקורות לנו בארץ הזו, ואשר לה השפעה שלילית עצומה על מרחב חיינו הציבוריים, והיא 'חולשת המערכת הפוליטית בישראל'. רבים בתוכנו חשים שהדברים אינם מתנהלים כשורה ועדים לתוצאות הקשות הנגזרות מכך, אך אף לא אחד נתן את דעתו להסתכלות יותר מקצועית ורחבה על כך.
שינוי שיטת הבחירות והממשל הוא האלמנט היחיד העולה מעת לעת לדיון ציבורי. זה כל מה שיכולה האוליגרכיה השלטת לייצר. אך דא-עקא עיקר הקשיים המלווים אותנו מקורותיהם דווקא בעלי אופי יותר חברתי-תרבותי-התנהלותי מאשר הסדרי-מוסדי-חוקתי. דבר זה נעלם מעיניהם של חברי הקבוצה הקטנה והסגורה הזאת. אין לחבריה כל עניין לראותו, כי הוא נוגע בהם עצמם ולכשלונם בניהול המדינה. מעבר לכך לא מתקיים במדינה כל דיון ראוי לשמו בנדון. ואנו ממשיכים לכלכל את חיינו הציבוריים באופן כושל ומחפיר. וערימת ההפסדים למדינת ישראל ולחברה בה הולכת וגבהה. ומגמות חמורות של שקיעה והדרדרות מציצות מכל עבר ומאיימות על חוסנה ובטחונה של המדינה.
זה כשנה שאני חותר למנף את החומרים והתובנות שבידי על חולשת המערכת הפוליטית ולהציפם כלפי מעלה בתקשורת הכללית לדיון ציבורי. אף כי דבריי עונים בצורה טובה על תבחינים של איכות ומקצוענות, העיתונות והתקשורת כולה חסומים בפניי. כל ניסיונותיי עד היום עלו בתהו. מאמריי הועברו, חלקם ישירות וחלקם באמצעות הדואר האלקטרוני, למערכות העיתונים הארציים ולקבוצה גדולה של עיתונאים מובילים ואיש מהם לא טרח להרים את הכפפה. במרבית המקרים אף לא התקבלה כל תשובה ולא היתה כל התייחסות. במקרים אחרים נדחיתי עוד בטרם היתה התייחסות עניינית לדברים.
הד"ר דוד פסיג בספרו החדש "צופן העתיד - מבחן העתיד של ישראל" כותב את הדברים הבאים: "אחת המטרות החשובות של הדמוקרטיה, מעבר לייצוג כלל האזרחים, היא לממש את הפוטנציאל שיש בתבונה הקולקטיבית כדי לשפר את החיים ולהימנע מאסונות. לפי המחקרים העדכניים ביותר עולה התבונה הקולקטיבית בעשרות מונים על תבונת המומחה היחיד ואף על התבונה של קבוצת המומחים החכמה ביותר בבואה לחזות עתידים, בייחוד אם חבריה נמנים עם מעגל קטן של שומרי סוד, עם אליטות הומוגניות או עם אסכולות מומחים שאין בה גיוון דעות".
רק לחשוב שבתחילת האלף השלישי - בעידן הגלובליזציה ומהפכת התקשורת והטכנולוגיה, הידע והמידע, בתקופה בה הכל כל כך דינמי ומשתנה - השתלטה על המדינה קבוצה קטנה וסגורה והכל נעשה כדברה, מעורר חלחלה וצמרמורת. כבר הדגשנו את חשיבותה ומרכזיותה של חכמת הרבים אשר ממנה נגזר גם עקרון החברה הפתוחה. נוסיף על כך שלקבוצה זו אין את הדחף לשנות את פני הדברים והם שאחראים לאחיזתנו הלופטת כל כך בפרדיגמה של שמירת המצב הקיים, עשיית עוד מאותו הדבר ומה שהיה הוא שיהיה. קבוצה זו מהווה את המכשול הגדול הניצב כיום בפני החברה הישראלית בדרך לאימוצה של פרדיגמה חדשה המחייבת חדשנות רבה, מקצוענות, יצירתיות ותעוזת הרוח. לא תהליכי צמיחה והפרייה, לא יוזמה ויצירתיות שכה דרושים לנו כיום וגם לא מנהיגות מכוננת. מדבר ושממה וכלום אחד גדול זה מה שמאפיין כיום את חיינו הציבוריים ומשפיע לרעה על דרכי התנהלותה של המדינה. כל עוד נשב בבית ונקבל עלינו את גזירת חיינו זו ונסכים לחיות עמה דבר לא ישתנה לטובה וההפסדים שאנו נושאים עימנו ילכו, יצטברו ויעצימו.
במאמריי הרבים הדגשתי את אחריותם הגדולה של הפוליטיקאים למצב הקיים ותארתי בהרחבה את חלקם בהיווצרות מציאות זו. במאמר זה ברצוני לצרף אל הפוליטיקאים גם את התקשורת ולהראות עד כמה חלקה רב ביצירת התהליכים השליליים הפוקדים כיום את המדינה והחברה הישראלית. ראשית לכל התקשורת מקיימת יחסים סמביוטיים עם המערכת הפוליטית.                    מודל התקשורת המסורתי המתקיים כיום של התרכזות בדיווח על ליקויים, שחיתויות ומחדלים של הפוליטיקאים והמערכות הציבוריות הקשורות בהם, רק מגביר את עוצמת רוח המפוח המשלהבת את הכיכרות ובכך היא פוגעת בדמוקרטיה ומחלישה אותה עוד יותר. מבול הדיווחים על מחדלים ובעיות, מבלי לספק לציבור את ההקשרים הרחבים שלהם ומבלי להצמיד להם את 'המימד הפרשני בונה תובנות החיים', ובכך בעצם למלא את החלל החסר שהותירה המערכת הפוליטית בחולשתה כי רבה, ולשמש כגורם מתווך, מאזן ומרסן, רק מחמיר את המצב עוד יותר.
לתקשורת מאוד נוח שהמערכת הפוליטית 'על הפנים'. זה מאפשר לה כר נרחב של דיווחים על המצב הרע וכל שנגזר ממנו. אך מנגד התקשורת לא תעשה דבר כדי להתמודד עם שאלות האמת של מדינת ישראל ובראשן חולשת המערכת הפוליטית. לא על ידי פיתוח מצע פרשני ראוי לשמו במדיה וגם לא באיפשור כניסתם של אנשים ורעיונות חדשים לשיח הציבורי. התקשורת תיתן במה רק למי ששיך לאותה רשימה מצומצמת שהוזכרה לעיל, ובכך היא תנציח את המצב הקיים ולא תאפשר לרעיונות פורצי דרך ולאנשים חדשים לקחת חלק ולתרום מיכולותיהם וסגולותיהם לשיח הציבורי במדינה. למשל: אם אין לך כתר כלשהו על ראשך, דהיינו אינך מוכר ושייך לאוליגרכיה הקיימת - אינך פוליטיקאי, לא איש ציבור רב פעלים, לא איש צבא בכיר, לא מנהל בכיר, לא מעשירי ישראל ומעורכי דינם, לא דוקטור שכתב ספר, לא סלב, לא אמן ידוע - הסיכוי שלך להישמע שואף לאפס. פשוט מדהים. איכן כתוב ואיכן נאמר שתעוזת הרוח, האינטלקט ומגוון תחומי הידע והיכולות האנושיות הוענקו רק לקבוצה קטנה של אנשים. זו רמיסה ברגל גסה של עקרון רב גוניות רוח האדם. ומכאן לא תצמח ולא תבוא גאולה לעם ישראל.
בנקודה זו מאוד חשוב להבין ולהבהיר שרעיונות פורצי דרך וחדשנות יגיעו תמיד ממקומות בלתי צפויים ומאנשים בלתי מוכרים, ואם התקשורת לא תומכת במציאות זו היא עושה בכך פלסטר לתפקידה ככלב השמירה של הדמוקרטיה.
זה כיום המצב לאשורו בישראל, והשאלה שצריכה להשאל היא עד מתי אנו מוכנים לחיות תחת עריצותה של האוליגרכיה הקיימת במדינה ועד כמה אנו מוכנים להמשיך ולספוג את ההפסדים העצומים שמציאות זה מייצרת למדינת ישראל ולכל אחד מאיתנו.