הליום 

ההליום הוא יסוד כימי המשתייך לרשימת הגזים האצילים בטבלה המחזורית. הוא השני בשכיחותו ביקום, לאחר המימן. זהו היסוד היחיד שלא התגלה על כדור הארץ, אלא הבחינו בו לראשונה על השמש, ומכאן שמו (הליום בלטינית - שמש). סימלו הוא He ומספרו האטומי 2.
ההליום הינו גז חד אטומי, חסר צבע, ריח וטעם. קיבול החום הסגולי שלו גבוה מאוד. נקודות הרתיחה וההמסה של ההליום הן הנמוכות ביותר, ולכן ההליום הוא היסוד היחיד שלא ניתן להפוך למוצק על ידי הורדת הטמפרטורה, אלא הוא נשאר בצורתו המקורית בלחץ אטמוספרי גם באפס המוחלט.
עדות ראשונה לקיומו של ההליום התגלתה באוגוסט 1868,על ידי פייר ג'נסן. ההליום התגלה כקו צהוב בהיר באורך גל של 587.49 נאנו-מטר בספקטרום הכרומוספירה של השמש. תחילה חשב אותו ג'נסן לנתרן, אך באוקטובר של אותה שנה גילה אסטרונום אנגלי בשם נורמן לוקייר את אותו קו וקרא לו קו D3.
מאז גילויו, משמש ההליום במגוון תחומים: תחילה שימש בעיקר למילוי ספינות אוויר ובלונים מטאורולוגיים, כיוון שההליום קל מהאוויר. כיום משמש גם כחלק מתערובת בבלוני חמצן המשמשים לצלילה. בנוסף, ההליום משמש לקירור במעבדות וכורים גרעיניים. שימושים נוספים: בתרופות-ההליום מקל על הנשימה לחולי אסטמה, במחקרים רפואיים, בעיבוד מתכות, בניפוח בלונים צבעוניים ועוד.