ביקורת: לעזוב את פולה, בכורה, תיאטרון גבעתיים
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

ביקורת: לעזוב את פולה, בכורה, תיאטרון גבעתיים 

מאת    [ 04/06/2009 ]
מילים במאמר: 476   [ נצפה 1742 פעמים ]

 
 

ביקורת: לעזוב את פולה - תיאטרון גבעתיים

מאת חיים נוי


"לעזוב את פולה" היא דרמה קומית על משפחה עם שאיפות גדולות, המתנפצות להן בזו אחר זו, לנוכח המציאות. זוהי הפקה קטנה וסולידית, המספרת את סיפורה של פולה, אם המשפחה ועל בני משפחתה המקווים לקבל כסף רב, אך זוכים לאכזבה גדולה, לאחר שהתברר שפולה איבדה את כל רכושה.
אלירן כספי כתב וביים את המחזה המועלה בימים אלה בתיאטרון גבעתיים. אם לסכם, כבר בהתחלה, את ההפקה , הרי שמדובר בהצגה חביבה וקולחת ואולם היא די פושרת, אין בה משהו ייחודי או אמירה מיוחדת . היא מבדרת, פחות או יותר, אין בה רגע דל, אבל לא יותר מזה.

"לעזוב את פולה" היא דרמת יחסים בין שלושה דורות במשפחה אחת. פולה,אלמנה, אם המשפחה, יושבת בחנות הצילום המשפחתית כבר 35 שנה ומנווטת את חיי כל הסובבים אותה. בני המשפחה מקווים שפולה טובלת בכסף, ירושת אביהם,והם רוקמים חלומות גדולים ומאוויים כמוסים. הנכדה הצעירה רוצה להיות זמרת ולהוציא סינגל ואלבום וגם השאר מתחבטים בבעיות פרנסה . כל החלומות מתנפצים אל מול המציאות הבנאלית. התברר שעם מותו של אב המשפחה , השקיעה פולה את הכסף ובסופו של דבר, איבדה אותו. היא מציעה לשתי בנותיה ובני המשפחה להרחיב את העסק ולבנות אותו מחדש, אולם זוג אחד מחליט להגר לרוסיה והזוג השני - מאבד את ביתו. הסוף הוא כמובן טוב יותר ועם תקווה לעתיד ורוד.

אלירן כספי שכתב וביים את המחזה, הפיק הצגה נחמדה והצליח להציב תמונות מעניינות וטקסט קולח . השחקנים ממלאים תפקידם כהלכה ואולם, לפחות בתחילת ההצגה, הדיבור לא תמיד ברור או נשמע היטב ברחבי האולם. חילופי הסצנות הן נאותות והתפאורה מוארת חליפות על פני אתר אחר בעלילה.

דינה דורון מגלמת את פולה. דורון, שחקנית ותיקה, מדברת בקול ברור והחלטי, משחקה אמין ומשכנע, אבל אין מדובר כאן בשיאים דרמטיים מיוחדים, למרות שהעלילה מציבה בפניה אתגרים שכאלה.

דן תורן הוא שחקן שידוע גם כיוצר בתחום המוזיקה. תורן מגיש משחק סביר , מתבטא ברהיטות , הוא בהחלט כישרוני, אבל אין ההצגה מצליחה להפיק ממנו את המקסימום.

אליענה בקייר כנכדה הצעירה, מגישה משחק אמין, לא תמיד ברור, היא עושה את המוטל עליה כנערה החולמת על קריירה מוזיקלית וסביר להניח שחלומה יתנפץ, כמו שבדרך כלל קורה במציאות שלנו ולא רק על הבמה.
חגית דסברג ואורנה כץ, כשתי הבנות של פולה, מגישות משחק הולם, הן בהחלט בעלות כישרון, אבל הדמויות עדיין אווריריות ואין להן נפח. המשחק שלהן הוא אמין ושוטף.
אלכסנדר שטנדלר כבעלה של אחת הבנות הוא מוצלח. הוא מגלם שחקן שמייחל לתפקיד מתאים ומחליט להגר חזרה, למולדתו, רוסיה , שם הוא מקווה להשתלב בעולם המשחק. שטנדלר הוא הבולט בין השחקנים ומשחקו קולח ומהנה.
אין ספק שההפקה של תיאטרון גבעתיים היא ברוכה, במסגרת עידוד היוצרים הצעירים שלנו. המחזה אמור לשקף מציאות ישראלית שכיחה ואולם בסיכומו של דבר, זו אמנם הצגה נחמדה , ראויה לטפיחה על שכם היוצר והשחקנים, אבל עדיין חסר בה את המשהו הנוסף, הטעם של ההנאה הצרופה, שאתם מצפים למצוא עם הורדת המסך.

חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב