חוקת - החיים לאחר מות הצדיק
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

חוקת - החיים לאחר מות הצדיק 

מאת    [ 05/07/2006 ]
מילים במאמר: 2625   [ נצפה 3862 פעמים ]

 
 
בס"ד י"א תמוז התשס"ו
חוקת - החיים לאחר מות הצדיק
לע"נ אבי מורי ועטרת ראשי אשר ב"ר יוסף חגבי זצ"ל במלואת 30 שנה למותו ת.נ.צ.ב.ה.
פרשת חוקת מתארת את שנת הארבעים למסעם של בני ישראל במדבר. עם סיום תקופת הנדודים במדבר, כשעם ישראל מצוי בשערי ארץ ישראל המובטחת, עוברת על עם ישראל תקופת משבר אמוני המסכן את כניסתם המיידית לארץ ישראל. אך למרות הסערות והמשברים של הרגע האחרון, מתעלים ישראל לאמונה ולבטחון בה', ע"י הנהגתם הנכונה של משה אהרן ומרים. משה רע"ה שצפה ברוח קודשו את תקופת המשבר של שנת הארבעים, הקדים לצוות על ישראל את מצוות פרה אדומה, אשר לקיומה אין טעם שכלי, בכדי להחדיר לישראל את יסוד האמונה הצרופה, וההתבטלות בפני הרצון האלוהי. מיד לאחר מכן מתה מרים, ועמה נעלמה באר המים אשר ליוותה את ישראל לכל אורך מסעותיהם במדבר. ישראל לא עמדו בנסיון זה, ובתגובה רבו עם משה וכפרו בכל הטובות שעשה עמם ה' במדבר. בהמשך לכך נצטווה משה לדבר עם הסלע כדי להוציא ממנו מים לעם ישראל, מתוך כעסו הכה משה הרע"ה על הסלע במקום לדבר אל הסלע, ובכך נענשו משה ואהרן באי כניסה לארץ ישראל. מאורעות אלה מסופרים בפרשת חוקת, כפי יתבאר להלן ע"פ הנושאים הבאים:
א. הכאת הסלע - עשית מצוות ה' מתוך כעס, מהווה חסרון באמונה.
ב. מותו של אהרן - חוסר בטחון העם בה', גרם להסתלקות ענני הכבוד ולמלחמה עם הכנעני.
ג. עונש הנחשים - גם המיתה וגם החיים מן הנחש הם בידי ה' באותה המידה.
ד. שירת הבאר - בזכות חזרתם של ישראל בתשובה, עמדה להם זכותם של מרים ואהרן.
ה. הנצחון על סיחון ועוג - נצחון ישראל בעזרת הבטחון בה', ובמעט מעשה פיזי.
הכאת הסלע:
בהמשך פרשת חוקת הקב"ה מצווה את משה ואהרון, לדבר אל הסלע ומשה במקום לדבר היכה את הסלע. הטעם לכך שמשה לא קיים את ציווי ה' במלואו, משום שמשה בא לכלל כעס, בעת שאמר: "שמעו נא המורים". לכאורה קשה, מדוע נענש משה על שאמר: "שמעו נא המורים", והלא השכינה דיברה מגרונו של משה? כפי שכתב הרמב"ן : "כי משה ידבר כמפי השכינה" (דברים, ה', ו'). אלא שכאמור בגמ': "כל האדם שכועס ...אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו" (פסחים, סו:). לפיכך נענש משה, משום שבא לכלל כעס, ונסתלקה ממנו הנבואה. לכאורה היה הקב"ה צריך לתלות את האשמה באלה שגרמו למשה לבוא ידי כעס. דהיינו, לעם אשר הרגיזו את משה ואהרן, כשאמרו להם שאין צורך לחפש סלע מסוים, ומשה ענה להם שיש צורך לחפש דווקא את הסלע שקב"ה ציוה עליו. שנאמר: "המן הסלע הזה נוציא לכם מים?!". אלא שמנהיג אמיתי לוקח את האחריות למעשי העם על עצמו. כי המנהיג קשור לעם, וכשהעם לא מתרומם לאמונה שלמה בקב"ה, הדבר משפיע גם על אמונתו של המנהיג. לפיכך התוכח משה עם העם ומתוך כך בא משה לכלל כעס, ובגלל הכעס בא לכלל טעות (רש"י- במדבר, ל"א, כ"א), ועל כך נענש משה בעונש החמור שלא יכנס לארץ ישראל. לכאורה כשלונו של משה היה קל מאוד, אלא שביחס למשה רבנו המאמין הגדול, אף כשלון קטן מהווה כשלון חמור מאוד. עד שהקב"ה אמר: "יען לא האמנתם בי להקדישני". משום שהעושה את מצוות ה' מתוך כעס, אין זו אמונה. כי המאמין בה' ובוטח בו, אין בלבו כעס כלל אלא רק שמחה ובטחון. לפיכך לאדם במדרגתו של משה רע"ה לא הועילו הנסיבות המקלות: שכוונת משה הייתה לשם שמים, משום שחשש שאם הוא ידבר אל הסלע, ולא יצאו מים יהיה חילול שם שמים. מה גם שביציאת מים לכל העדה, ע"י הכאת סלע במדבר היא לכשעצמה נס גדול. מלבד זאת משה יכול היה להבין מדברי ה' שאמר לו קודם לכן "קח את המטה", כי כוונת ה' שמשה יעשה בו שימוש. אך ה' החמיר עם משה, משום שה' רצה שקידוש שמו יהיה בדרגת האמונה העליונה ביותר, במיוחד כאשר מדובר במנהיג שאמור לחנך את העם ולהדריכם לאמונה שלמה בקב"ה.
ודע, שמשה נצטווה להקהיל את העדה בצורה מסודרת, ולדבר אל הסלע אשר יוציא מים. באמצעות דיבור זה רצה ה' ללמד את ישראל מוסר: שמזונותיהם ניתנים להם בלי מאמץ אלא בכח הדיבור. כאמור במשנה: "רבי נהוראי אומר: מניח אני כל אמניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא" (קידושין , פ"ד, י"ד). אך משה ואהרן הקהילו את הקהל בצורה לא מסודרת, ומשה הכה על הסלע פעמיים, ובכך המעיטו משה ואהרן את הנס של יציאת המים. דהיינו, ישראל למדו מכך שלצורך מזונותיהם יש לעשות מאמץ מועט. כאמור במשנה: "רבי מאיר אומר: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה, ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו, שאין אמנות שאין בה עניות...אלא הכל לפי זכותו" (קידושין , פ"ד, י"ד).
מותו של אהרן:
לאחר הכאת הסלע בידי משה, גזר ה' גם על אהרן עונש חמור שלא יכנס לארץ ישראל. שנאמר: "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (במדבר, כ', י"ב). לכאורה נשאלת השאלה, מדוע נענש אהרן באי כניסה לארץ, הרי משה הוא אשר הכה את הסלע ולא אהרן? אלא שה' ציוה "ודברתם אל הסלע", כלומר, גם אהרן נצטווה לדבר ולא דיבר. יתרה מזאת משה הכה על הסלע פעמיים, ואהרן שראה את משה מכה על הסלע בפעם הראשונה, היה עליו לעצור את משה ולמונעו מהכאת הסלע בפעם השניה, ולהזכירו ששניהם נצטוו לדבר אל הסלע ולא להכותו. ומשום שלא מיחה הרי הוא כשותף למעשה משה, כי אהרן היה שותף לציווי הדיבור אל הסלע. לפיכך לאחר פרשת מי מריבה, ממשיכה התורה לתאר את מותו של אהרן בהר ההר. שנאמר: "יאסף אהרן אל עמיו כי לא יבא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל על אשר מריתם את פי למי מריבה...וימת אהרן שם בראש ההר" (במדבר, כ', כ"ד-כ"ח). כלומר, פרשת חוקת מתארת את מותם של שני צדיקי הדור מרים ואהרן. כאשר להבדיל ממרים, אצל אהרן מבארת התורה את הסיבה והתאריך המדויק של מותו. אך כשם שלאחר מות מרים ישראל לא המשיכו את מורשתה כנ"ל, כך לאחר מותו של אהרן שהיה מקבל בשתיקה את כל גזרות ה'. שנאמר: וידם אהרן (ויקרא, ז', ג'), ישראל לא המשיכו את מורשתו של אהרן, אלא גילו חוסר בטחון בה'. לפיכך מיד לאחר מות אהרן, נגרמה המלחמה עם הכנעני כפי שנאמר בתורה פעמיים: "וישמע הכנעני מלך ערד" (במדבר, כ"א, א', ל"ג, מ'). "מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן, ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב: ויראו כל העדה כי גוע אהרן וא"ר אבהו: אל תקרי ויראו אלא וייראו" (ר"ה, ג.). כלומר, העם לא התחזקו בתשובה בעקבות מותו של אהרן, אלא פחדו מהסתלקותו של אהרן, ולא שמו את מבטחם בקב"ה. לפיכך סילק מהם ה' את ענני הכבוד שהיו מגינים על ישראת בזכות אהרן. וכשראה זאת הכנעני, סבר שניתנה לו רשות להלחם בישראל. לפיכך גם ממיתת אהרן למדנו, שמיתת הצדיקים מכפרת רק כאשר בעקבותיה החיים חוזרים בתשובה, ומאמצים לעצמם את דרכו של הצדיק. וכן מצאנו שכאשר ישראל חזרו בתשובה, ונדרו נדר לה'. ה' נתן את הכנעני בידם. שנאמר: וידר ישראל נדר...וישמע ה' בקול ישראל (במדבר, כ"א, ב'-ג').
עונש הנחשים:
לאחר נצחונם של ישראל על הכנעני, ובהיותם חונים במרחק קצר מארץ ישראל, חזרו ישראל לקלקולם. שנאמר: וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל" (במדבר, כ"א, ב'-ה'). בתגובה לכך, שילח ה' את הנחשים השרפים לנשוך את העם "וימת עם רב מישראל". כלומר, ה' העניש את ישראל במידה כנגד מידה, לפיכך שילח ה' דווקא את הנחשים לנשוך את העם, משום שאין כוחו של הנחש אלא בפיו. כפי שמצאנו שהנחש פיתה את חוה בפיו, וכן אין הנחש אוכל בפיו אלא עפר, וגם הזיקו נעשה באמצעות הוצאת הארס מפיו. כך ישראל קילקלו בפיהם כאשר הוציאו דיבה על משה, ועל המזון האלהי ללא כל הצדקה או תועלת מעשית. על כן נענשו ישראל על ידי הנחשים, אשר פוגעים בזולתם ללא הצדקה, ומבלי להביא לעצמם כל תועלת. לאחר שישראל חזרו בתשובה ובקשו את סליחתו של משה, על דברי הבלע שאמרו כנגדו. בקשוהו שיתפלל לה' כדי שיסיר מעליהם את הנחש, משה נעתר לבקשת העם והתפלל לה' בעבור ישראל. ה' קיבל את תפילתו של משה בעבור ישראל, וציוהו לעשות דמות שרף, ולהציבו על נס כדי לרפא את העם. שנאמר: "עשה לך שרף... והיה כל הנשוך וראה אותו וחי"(במדבר, כ"א, ח'). משה רע"ה עשה נחש נחושת "וישמהו על נס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי". לכאורה, נראה כי תרופת ה' לנשיכת הנחשים היא בדרך של קמע מנחושת, או פסל בדמות נחש. על כן תמהה המשנה: "וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה, ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאים, ואם לאו היו נמוקים" (ר"ה, פ"ג, משנה ח'). כלומר, המשנה מלמדת כי נחש הנחושת אינו קמע, ולא פסל המרפא בהסתכלות גרידא, אלא ההסתכלות הרוחנית בנחש הנחושת אשר נעשה ע"פ ציווי ה' (הפה שאסר הוא הפה שהתיר- רבינו בחיי, שמות, פרק כ', ד'), תוך כדי חזרה בתשובה ושעבוד הלב לקב"ה, היא הגורמת לרפואה. וכן מצאנו שהקב"ה נעתר לישראל וריפא אותם אפילו מנשיכתו הקטלנית של הנחש. לפיכך שואלת המשנה: וכי נחש ממית? למרות שלכאורה אין זו שאלה כלל, שהרי מטבע העולם הוא שנחש ממית בנשיכתו. אלא שהמשנה באה ללמד כי גם המיתה וגם החיים מנשיכת הנחש הם בידי ה' באותה המידה. דהיינו, כשה' חפץ להעניש הנחש ממית, וכשה' חפץ לרפא הנחש מחיה, משום שהקב"ה הוא השולט על טבע כל הנבראים. וכן מצאנו בגמ': "ת"ר מעשה במקום אחד שהיה ערוד (מן נחש), והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא, אמר להם: הראו לי את חורו, הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו, והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית, אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא" (ברכות, לג.).
שירת הבאר:
לאחר שחזרו ישראל בתשובה בעקבות נחש הנחושת, קידם ה' את ישראל אל הארץ המובטחת, תוך כדי נסים ונפלאות על האמוריים שבדרך. הגמ' אומרת (ברכות, נד.) על הפסוק: "על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה", כי שני מצורעים היו מהלכים בסוף מחנה ישראל, וכשישראל רצו לעבור במעברות ארנון, התחבאו האמוריים בתוך המערות כדי לתקוף את ישראל מן המארב. אך הארון שהיה הולך לפני ישראל ומיישר להם את הדרך, גרם לכך ששני ההרים נתחברו זה לזה והנחל נסתם, וכל האמוריים שהתחבאו בתוך המערות מתו, והדם שלהם זרם כמו נחל. המצורעים שראו את הדם זורם, הבינו מה שקרה ובאו ואמרו לישראל. באותה שעה אמרו ישראל את שירת הבאר. בכך חזרו ישראל בתשובה שלמה, ועמדה להם זכותם של מרים ואהרן. משום שישראל התנהגו בדרכם של מרים ואהרן הצדיקים שהייתה: בטחון מלא בה', והודאה לה' על ניסיו ונפלאותיו. לפיכך "א"ר אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת" (מועד קטן, כח.). דהיינו, כאשר ישראל סיגלו לעצמם את דרכם של הצדיקים, זכות הצדיקים עמדה להם.
הנצחון על סיחון ועוג:
המלחמה הראשונה של ישראל בכניסתם לארץ הייתה עם סיחון מלך חשבון. בעת שעמדו ישראל מול סיחון, נתגבשה האחדות והשלמה בין משה לישראל, כמאמר הרש"י: "משה הוא ישראל, וישראל הם משה" (רש"י-במדבר, כ"א,כ"א). סיחון לא נעתר לבקשת משה וישראל לעבור דרך ארצו בשלום, אלא יצא לקראת ישראל למלחמה. לפיכך ה' "נתן בלב כל אנשי המלחמה לצאת מן העיירות, ונתקבצו כולם למקום אחד ושם נפלו, ומשם הלכו ישראל אל הערים ואין עומד לנגדם, כי אין שם איש אלא נשים וטף". דהיינו, על אף שסיחון היה מלך חזק. כפי שפירש הרש"י: "אם היה סיחון בכפר חלש אין כל אדם יכול לכבשו". בכל זאת ניצחוהו ישראל משום שהתאחדו עם משה ובטחו בה', ולא חשבו כמחשבת המרגלים שמבחינה צבאית, אין הם יכולים לגבור על סיחון. לפיכך הבטחון בה' וביטול החשבון הצבאי של ישראל, גרמו לנצחון על "מלך חשבון".
לאחר הנצחון על סיחון פחד משה להלחם עם עוג, "שמא תעמוד לו זכותו של אברהם". לפיכך חיזק ה' את משה באומרו: "אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו". ואכן הגמ' מתארת את הנצחון הניסי על עוג מלך הבשן כך: עוג מלך הבשן אמר: מה גודלו של מחנה ישראל? שלש על שלש פרסאות (פרסה=3.84 ק"מ). אלך ואעקור הר בגודל כזה ואזרוק על ישראל. הלך ועקר הר בגודל של שלש על שלש פרסאות, שם אותו על ראשו, בכדי לזרוק על ישראל. כשהביא את הסלע על ראשו הביא עליו הקב"ה נמלים והן ניקבו חור בהר, והסלע החליק מראשו אל צוארו, כשראשו של עוג נתון בתוך חור הסלע, עם הנמלים. רצה עוג לשלוף את ההר החוצה, ונמשכו שיניו לכאן ולכאן, ולא הצליח לשלוף את ההר מראשו. כפי שנאמר בפסוק: "שיני רשעים שיברת". על כך דרש ר"ש בן לקיש, אל תקרי "שיברת" אלא "שירבבת". גובהו של משה היה עשר אמות (כשנים וחצי מטר), אך ביחס לעוג היה משה נמוך מאוד. לכן לקח משה רומח בגובה עשר אמות, קפץ עשר אמות והיכה את עוג בקרסולו והרגו (תרגום חופשי-ברכות, נד:). המאבק בין משה לעוג משמש כסמל לכך שהכוח הפיזי החומרי של עוג לא ניצח, אלא משה ניצח את עוג ברוח האמונה בקב"ה אשר הבטיחו: "אל תירא אתו כי בידך נתתי אתו".
ודע, שדקירת כידונו של משה בקרסולי עוג מלך הבשן, הכניעה את אחרון הנפילים. וכן אמר דוד המלך ע"ה: "אקרא לאלהים עליון לאל גמר עלי" (תהילים, נ"ז, ג'). דהיינו, ישראל מנצחים במלחמות בעזרת בטחון מלא בקב"ה, ובמעט מעשה פיזי, והקב"ה גומר ומשלים את נצחונם.
וכן מצאנו שישראל נצחו את המן בזכות חזרתם בתשובה, וקבלת התורה מרצון, כפי נאמר בגמ': "אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב: קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר" (פסחים, פח.). כלומר, השרדות עם ישראל בכל המלחמות מאז ומתמיד, מקורה בכוח האמונה, ובעזרתו של הקב"ה. לפיכך מתאר המדרש את סוד נצחונם של ישראל על המן, והשרדותם לאורך כל הדורות, בעזרת משל: "ויבז בעיניו (אסתר, ג', ד'), אמר ר' לוי: לעוף שקינן על שפת הים, ועלה הים והציף את קנו. מה עשה? עמד והתחיל ממלא פיו מים ונותנו בחול, וממלא פיו חול, ונותנו בים. בא חבירו ואמר לו: מה אתה עושה ותתיגע? אמר לו: אין אני זז מכאן, עד דאנא עביד הדין ימא חול. אמר לו: שוטה שבעולם כמה תסתופף. כך ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אמר לו הקב"ה: שוטה שבעולם, אני בקשתי להשמידם ולא יכלתי, שנאמר: ויאמר להשמידם לולי משה בחירו (תהלים ק"ו, כ"ג). ואתה מבקש להשמידם? סוף שהוא נופל בידם (מדרש אבא גוריון, פר' ג'). והיה אבי אב"י חגבי זצ"ל (אשר "היורצייד" שלו היא בשבת פרשת חוקת) ממשיל משל זה כדי לחזק את המתייאשים בדורו, בעת שחילוניות והכפירה סחפה את בניהם של העולים מארצות האיסלם לעברם, וע"י זה נדרשו ההורים להלחם בתופעה, למרות שהדבר נראה להם כמלחמה אבודה, לנוכח כוחם המתעצם והרב של החילוניים והכופרים בארץ. לפיכך חיזקם אבי אב"י חגבי זצ"ל באומרו: כי אין להתייאש מהמצב ולהרים ידים, אלא על ההורים לפעול כציפור במשל הנ"ל, אשר לא התרשמה מגודלו של הים, ונסתה בכל כוחה לייבשו. ואם נפעל כך נקבל סייעתא דשמיא, כי "ה' לא ימנע טוב להלכים בתמים" (תהילים, פ"ד, י"ב), ובעזרתו יתברך נעשה ונצליח. וכשם שמשה רע"ה ניצח את עוג מלך הבשן, בעזרת דקירה קלה בקרסולו של הענק הרשע, כן נזכה אנו שדקירת הקדושה בגופם של הכופרים תכניעם.
לסיכום:
נמצאנו למדים מן האמור לעיל כי הקשר של עם ישראל עם הקב"ה אינו קשר שכלי, אלא קשר של אמונה ובטחון, באמצעות קיום המצוות. קשר זה הוא הגורם לישראל את השכר והעונש. וכן מצאנו כי כפרת החטא היא מורכבת ומתמשכת לאורך זמן, משום שע"מ לשקם את הפגם האמוני שבא לידי ביטוי בחטא, יש צורך בתקופת ריפוי והחלמה. לצורך חיזוק אמונה והבטחון בה', נדרש האדם להפסיק את עיסוקו המתמיד בגשמיות, ולעסוק בלימוד התורה, מתוך שמחה כדרכם של צדיקי האמת. אימוץ דרכם של הצדיקים אשר מתים בעוון הדור, גורמת לכך שזכות הצדיקים עומדת לישראל למגן מכל צרותיהם. כלומר, בזכות המתים מקבלים ישראל חיים טובים, ונצחון במלחמות כנגד הקמים עליהם לרעה, למרות שכוחו הפיזי והחומרי של האוייב גדול יותר. לפיכך ההתעוררות לבטחון ולאמונה בה' בעקבות מות הצדיק, גורמת לראיה רוחנית שהכל בידי שמים, ובכך משמש המוות הטבעי לתרופה עבור החיים. על כן אימוץ דרכם של הצדיקים, והפקת הלקחים מנצחונות העבר, היא הדרך לנצחון בעתיד, הן במישור האישי והן במישור הלאומי.
יה"ר שיזכנו ה' לנצחונות על הרע בכל אתר ואתר, ונזכה לשוב אל ה'. כאמור: לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו. יחיינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו (הושע, ו', א'-ב'), כפי שפירש הרש"י: "יחיינו מיומים - יחזקנו משתי פורענות שעברו עלינו משתי מקדשות שחרבו. ביום השלישי - בבנין בית השלישי יקימנו". ויתקיים בנו מקרא שכתוב: וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר (ויקרא, כ"ו, מ"ב).


העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)
מחברם של הספרים: אשר על המשכן, מצמרת הארז, ואשר תקראו.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב