חוקת ? החיים לאחר מותה של הצדקת
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

חוקת ? החיים לאחר מותה של הצדקת 

מאת    [ 05/07/2006 ]
מילים במאמר: 2571   [ נצפה 2669 פעמים ]

 
 
בס"ד י"א תמוז התשס"ו
חוקת - החיים לאחר המוות
לע"נ אבי מורי ועטרת ראשי אשר ב"ר יוסף חגבי זצ"ל במלואת 30 שנה למותו ת.נ.צ.ב.ה.
פרשת חוקת מתארת את שנת הארבעים למסעם של בני ישראל במדבר. עם סיום תקופת הנדודים במדבר, כשעם ישראל מצוי בשערי ארץ ישראל המובטחת, עוברת על עם ישראל תקופת משבר אמוני המסכן את כניסתם המיידית לארץ ישראל. אך למרות הסערות והמשברים של הרגע האחרון, מתעלים ישראל לאמונה ולבטחון בה', ע"י הנהגתם הנכונה של משה אהרן ומרים. משה רע"ה שצפה ברוח קודשו את תקופת המשבר של שנת הארבעים, הקדים לצוות על ישראל את מצוות פרה אדומה, אשר לקיומה אין טעם שכלי, בכדי להחדיר לישראל את יסוד האמונה הצרופה, וההתבטלות בפני הרצון האלוהי. מיד לאחר מכן מתה מרים, ועמה נעלמה באר המים אשר ליוותה את ישראל לכל אורך מסעותיהם במדבר. ישראל לא עמדו בנסיון זה, ובתגובה רבו עם משה וכפרו בכל הטובות שעשה עמם ה' במדבר. בהמשך לכך נצטווה משה לדבר עם הסלע כדי להוציא ממנו מים לעם ישראל, מתוך כעסו הכה משה הרע"ה על הסלע במקום לדבר אל הסלע, ובכך נענשו משה ואהרן באי כניסה לארץ ישראל. מיד לאחר מכן מת אהרן ועמו הסתלקו ענני הכבוד אשר הגנו על ישראל לאורך כל מסעותיהם במדבר. ישראל לא עמדו גם בנסיון זה, ובתגובה בא הכנעני ונלחם עם ישראל. בהמשך פרשת חוקת הוציאו ישראל דיבה רעה על משה רע"ה, ונענשו בנשיכת נחשים. בסופם של אירועים אלה התעלו ישראל והתחזקו במידת האמונה והבטחון בה', ואף הודו ושיבחו לה' על חסדיו בשירת הבאר. ה' ברוב חסדיו מחל לישראל על כל מעלליהם, וגרם לכך שישראל ינציו את סיחון ועוג מלכי האמורי, בדרך של נסים ונפלאות. המכנה המשותף של שרשרת האירועים המתוארים בפרשת חוקת, ממחישים את השפעת הקשר הרוחני בין החיים לבין מותם של הצדיקים. כלומר, למרות שענין זה אינו שיכלי, העובדות הן: שבזכות המתים מקבלים ישראל חיים טובים, ונצחונות במלחמות. וזאת למרות שכוחו הפיזי והחומרי של האוייב גדול יותר. כך גם הקשר בין ישראל לקב"ה אינו מבוסס על שכליות אלא מבוסס על אמונה ובטחון. כנובע מן המאורעות האמורות בפרשת חוקת, כפי יתבאר להלן ע"פ הנושאים הבאים:
א. סמיכות פרשת חוקת לפרשת קרח - חובת קיום המצוות אינה תלויה בהבנת טעמן השכלי.
ב. פרשת פרה אדומה - קנית הפרה לצורך כפרת חטא העגל, מלמדת על מורכבות כפרת החטא.
ג. מוסר השכל ממשלו של ה"חפץ חיים" - הפסקת העיסוק בגשמיות, לצורך לימוד תורה.
ד. מיתתה של מרים - אי חזרה בתשובה לאחר מותו של הצדיק, מזרזת את עונשו של הדור.
סמיכות פרשת חוקת לפרשת קרח:
פרשת קרח ופרשת חוקת נכתבו בתורה סמוכות זו לזו, למרות שהמרחק בין הפרשיות הוא למעלה משלושים ושמונה שנים. במשך שנים אלו לא נכתב בתורה כל אירוע חריג בהתנהגות עם ישראל, לאורך כל מסעותיהם במדבר. בפרשת המרגלים הסמוכה לפרשת קרח, קיבלו ישראל את עונש הנדודים במדבר עד לשנה הארבעים לצאת ישראל ממצרים, ופרשת חוקת מתארת את סיומה של תקופת הנדודים של עם ישראל במדבר, ואת בואם לשערי ארץ ישראל. לרגל סיום המסעות במדבר ובטרם כניסת ישראל לארץ, מצווה התורה בפתיחת פרשת חוקת על מצוות פרה אדומה, שתכליתה להזכיר לישראל שקיום מצוות ה' אינו תלוי בהבנת טעם המצוות, אלא יש לקיימן כ"גזירת מלך". דהיינו, אסור להמנע מקיום מצוה בגלל החסרון בהבנתה. לפיכך נסמכה פרשת חוקת לפרשת קרח, משום שחטאו של קרח נבע מתוך חוסר ההגיון שהיה כביכול במנוי משה רע"ה את אליצפן בן עוזיאל לנשיא שבט הלוי, או בטעמה של מצוות התכלת בציצית. פרשת פרה אדומה מלמדת כי הקשר של ישראל עם הקב"ה אינו קשר שכלי, אלא קשר של אמונה. לפי שאם אדם יבסס את הקשר שלו עם הקב"ה על שכליות, הוא עלול להגיע למדרגת "נבל ברשות התורה", ובסופו של דבר לכפירה בעיקר. כי השכל יכול למצוא נימוקים והסברים לכל דבר. לכן מצוות פרה אדומה נותרה ללא הסבר הגיוני וטעם שיכלי, כדי להחדיר בישראל את יסוד האמונה הצרופה, וההתבטלות בפני הרצון האלוהי האמור בתורה. וכן אמר שלמה החכם באדם: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת, ז', כ"ג). דהיינו, בעזרת חכמתו לא הצליח אפילו שלמה המלך להבין את טעמה של מצוות פרה אדומה (יומא, יד.). לעומת זאת מובא במדרש: "א"ר יוסי ברבי חנינא: אמר לו הקב"ה למשה, לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר חוקה" (מד"ר, במדבר, פר' י"ט). דהיינו, משום שמשה רע"ה היה בדרגת השלמות בבטחון בה', לכן ניתן היה לו להבין את מצוות פרה אדומה. אבל לגבי כלל ישראל, מצוות פרה אדומה היא חוקה, ואין להם רשות להרהר אחריה.
כלומר, פרשת פרה אדומה לא ללמד על עצמה יצאה אלא ללמד על הכלל יצאה. שנאמר: זאת חוקת התורה". ואמרו חז"ל: "חקים שחקקתי לך, אין לך רשות להרהר בהם" (יומא סז:). דהיינו, גם אם האדם לא מבין את טעמן של המצוות, עליו לקיימן כ"חוקה". הוכחה לכך מצאנו אצל קרח שפקח היה ומראשי הסנהדרין, ששגה ולא הבין את הטעם של מצוות התכלת בציצית, ואת מינוי אליצפן לנשיא, ובכך גרם קרח מיתה לו ולעדתו.
פרשת פרה אדומה:
"א"ר אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת" (מועד קטן, כח.). ובמדרש נאמר: "א"ר אייבו: לבן שפחה שטינף בפלטין של מלך, אמר המלך: תבוא אמו ותקנח את הצואה בחיקה. כך אמר הקב"ה: תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל (פסיקתא דרב כהנא, פרשה ה'). לכאורה, דבריהם של ר' אמי ור' אייבו תמוהים, הן משום שפרשת פרה אדומה נאמרה לישראל כבר בצאתם ממצרים, לפני חטא העגל. כפי שכתב הרש"י: "שם שם לו, במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם (וי"ג כ"א, סנהדרין נו:): שבת, ופרה אדומה ודינין" (רש"י, שמות, ט"ו,כ"ה,כ"ו, כ"ד,ג'). והן משום שפרה אדומה אינה מכפרת, משום שמותר להיטמא למתים. תפקידה של הפרה האדומה הוא רק לטהר נטמא למת ולא לכפר עליו. ועוד, מהו הקשר העינייני בין חטא העגל לבין מצוות פרה אדומה? ואם ישנו קשר בינהם, היתה צריכה להכתב פרשת פרה אדומה בסמוך לפרשת העגל, בשנה הראשונה לצאת ישראל ממצרים, ולא בשנת הארבעים בעת כניסת ישראל לארץ. ועוד, הלא אמרו חז"ל שלפרשת פרה אדומה אין טעם או סיבה ידועה, אלא "אמר הקב"ה: חוקה חקקתי, גזירה גזרתי ואי אתה רשאי לעבור על גזרתי" (ילקוט שמעוני, במדבר, י"ט, סי' תשנט). א"כ מדוע חיפשו חז"ל למצוא טעם שיכלי לחוקת פרה אדומה?
נלענ"ד לתרץ את הקושיות הנ"ל כך: פרשת פרה אדומה נאמרה לישראל במרה קודם מתן תורה, לא כציווי אלא כדי "שיתעסקו בהם", כי על ידי הפרה האדומה נטהרו הכהנים וישראל בעת הקמת המשכן. אחד מתפקידה של הפרה האדומה הוא כפרת עוון העגל, משום שקנית הפרה האדומה היא מכספם של כלל ישראל בכל הדורות. שנאמר: "ויקחו אליך", משל צבור (יומא, ג:). ואמרו חז"ל שעונשו של חטא העגל נפרש לדורות, כדאמר "ר' יצחק אין לך פורענות שבאה לעולם, שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא (משקל קל) של עגל ראשון. שנאמר: וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם" (סנהדרין ק"ב.). כלומר, קנית הפרה האדומה מכספי הציבור, באה גם כדי לכפר על חטא הציבור בעגל. הקשר העינייני בין חטא העגל לפרשת פרה אדומה נעוץ בעובדה שבגלל חטא העגל נגזרה מיתה על ישראל לדורות. שנאמר: אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון" (ע"ז, ה.). דהיינו, עונש כפול: גם מיתה וגם טומאת המת, משום שהמיתה היא אשר גורמת לטומאת המת. לעומת זאת הפרה האדומה גורמת לטהרת הנטמאים למת, לפיכך ההיטהרות ע"י הפרה האדומה, מכפרת גם על חלק מעונשו של חטא העגל. העולה מכאן הוא שהתורה הייתה צריכה לכתוב את פרשת פרה אדומה בסמוך למעשה העגל. לפיכך שאל ר' אמי: "למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? דהיינו, שע"פ ההגיון והסדר הנכון, הייתה צריכה פרשת פרה אדומה להכתב לאחר חטא העגל. על כך מתרץ ר' אמי: "לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת" (מועד קטן, כח.). כלומר, התורה הסמיכה את פרשת פרה אדומה למיתתה של מרים, ע"מ שישראל ילמדו מכך שכשם שקנית הפרה האדומה מכפרת על חלק מעוון העגל, כך מיתת הצדיקים מכפרת על עוון הדור. העולה מדברים אלה הוא: שדבריהם של ר' אמי ור' אייבו, לא נאמרו כדי לתת טעם או סיבה הגיונית למכלול מצוות פרה אדומה, אלא לתת הסבר למיקום כתיבתה של פרשת פרה אדומה, ולתת טעם לחיוב של שריפת פרה נקבה, לצורך טהרת טמאי מת, ולא פר או זכר בהמה אחרת, כאמור בכל הקרבנות.
פרטי מצוות פרה אדומה נשנו לישראל בשנת הארבעים בטרם כניסתם לארץ, ע"מ ללמדם את חומרת העונש האלוהי לעובר העבירה. לפי שהחוטא פוגם במספר מעגלים בחטאו, כאדם הזורק אבן לנהר. לפיכך גם כפרת החטא מורכבת משלבים מידיים וארוכי טווח. כדוגמת האדם שפוגע בחבירו ונדרש לשלם לו: נזק, צער, ריפוי, שבת, ובושת. וכמו כן גם אדם שנפצע קשה, ועבר ניתוח והתרפא, בזה לא תמה החלמתו. משום שנותר לו עדין לברך הגומל, לעשות סעודת הודיה, לשלם לרופאים ולתרופות, להשיב את הפסדי ימי העדרותו מעבודתו, להשלים את ימי העדרותו ממשפחתו ומקרוביו, ללכת לבקר את אוהביו שבאו לבקרו ביקור חולים, ולמרות כל זה נותרת הצלקת מן הפציעה בבשרו ובנפשו. כך גם כפרת החטא אינה נעשית באחת, אלא בדרך ארוכה. על כן הוזהרו ישראל שלא לחטוא, כדי למנוע מהם את דרך הייסורים של כפרת החטא. לצורך הדגמה מוחשית, נאמרה פרשת פרה אדומה לישראל בטרם כניסתם לארץ, משום שאחת הסיבות למצוות פרה אדומה היא כפרה על חטא העגל. מכאן למדו ישראל שלצורך כפרת חטא העגל נדרשו מספר שלבים: שבירת לוחות הברית בידי משה, לאחר מכן הרג מיידי של "כשלשת" אלפי איש (שמות, ל"ב, כ"ח) בידי בני לוי, לאחר מכן החלפת בכורי ישראל בלויים, לאחר מכן נקבע לישראל עונש לדורות, בהמשך לכך בעת חנוכת המשכן הקריב העם את קרבן העגל לעולה כדי לכפר על חטא המחשבה, וגם אהרן הקריב עגל לחטאת. שנאמר: "קח לך עגל - להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה" (רש"י-ויקרא, ט', ב'). בהמשך לכך נצטוו כלל ישראל לדורותיהם על קנית פרה אדומה מכספם, כדי לכפר על חטא העגל. זאת ועוד, פרשת שריפת הפרה אדומה באה ללמד, כי אף הפרה אשר בנה ששימש כדמות לע"ז, נענשת בשריפה כדי לכפר על חטא בנה. כלומר, למרות שחטא העגל בוצע רק פעם אחת, כפרת החטא לא הצטמצמה לעונש או חזרה בתשובה חד פעמיים, אלא כפרת חטא העגל נעשתה ברצף פעולות של הווה ועתיד. לפיכך לימד משה את ישראל בטרם כניסתם לארץ כי בעבור ביצוע חטא חד פעמי, נדרשת כפרה ארוכת טווח, לכן אין החטא כדאי לחוטא.
מוסר השכל ממשלו של ה"חפץ חיים":
בפרשת פרה אדומה נאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (במדבר, י"ט, י"ד). מכאן "אמר ר"ל: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה" (שבת, פ"ג:). לכאורה דברי ר"ל סותרים את האמור בגמ': "אמר רבי ישמעאל...וחי בהם ולא שימות בהם" (סנהדרין, ע"ד.). ה"חפץ חיים" מבאר את הסתירה הנ"ל ע"פ משל לסוחר גדול שהיו נוהרים אליו קונים רבים מעירו ומן העיירות הסמוכות. לרגל מסחרו היה טרוד הסוחר בעסקיו, כל היום וכל הלילה, עד כדי כך שלא היה לו פנאי לסור לבית הכנסת כדי להתפלל בצבור, או ללמוד תורה. כך עברו להם השנים והאיש הגיע לגיל זקנה, כוחותיו נתדלדלו, והרגיש הסוחר כי הגיעה העת להכין "צדה לדרך". מיד למחרת השכים לבית הכנסת, התפלל בציבור, וישב ללמוד תורה שעתיים בבית המדרש. כאשר שב לבית מסחרו באיחור של כמה שעות, צרחה עליו אשתו: "מדוע איחרת? הרי אתה יודע שחנות מלאה בסוחרים וקונים בשעות הבקר, כדי להספיק ללכת לדרכם". אמר לה: הייתי טרוד והתעכבתי בדרך. למחרת שב האיש השכים לבית המדרש, ולמד תורה. ראתה אשתו כי בעלה מאחר להגיע לבית מסחרו והחנות מלאה בקונים, סגרה את בית המסחר ויצאה לחפש את בעלה. עד שהגיעה לבית הכנסת ולתדהמתה מצאה את בעלה יושב ולומד תורה בנחת ובשלווה. התפרצה האשה לבית הכנסת, וצעקה על בעלה בקול גדול: "מה אתה עושה כאן? יצאת מדעתך? החנות מלאה קונים ואתה יושב כאן בנחת ולומד תורה? לא איכפת לי ההפסד שאתה גורם לנו, אבל זה כמו לגרש את הקונים הנאמנים שלנו, הבאים אלינו מכל עבר כדי לקנות סחורה ולהתפרנס". אמר לה בעלה: "שמעי נא, מה היית עושה לו בא מלאך המוות, ואומר לי: הגיע זמנך להפטר מן העולם, בוא עימי. כלום יכולה היית לומר לו: כי אין פנאי עתה, כיון שהחנות מלאה בקונים"? אמרה לו אשתו: לא הייתי מעיזה אפילו לדבר איתו, כי זו גזרה משמים. אמר לה בעלה: אם כן, תחשבי גם בעת שאני לומד תורה, כי הנני מת, ובעוד שעתיים אקום לתחיה ואבוא לחנות לעזור לך.
לכך התכוון ר"ל באומרו: "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה" (שבת, פ"ג:). דהיינו, בעת שאדם לומד תורה הוא ובני משפחתו צריכים לחשוב ש"הוא מת", מבחינת חיי העוה"ז, ובכך יתקיימו דברי התורה בידו. אך בכדי שיוכל להגיע למצב רוחני כזה, עליו להבטיח פרנסה וכלכלה לגופו. כמאמר רבי ישמעאל: ."וחי בהם ולא שימות בהם" (סנהדרין, ע"ד.). לפיכך צריך האדם להפסיק מידי יום את עיסוקו בפרנסת גופו, ולחשוב בכל יום כי זה הוא יומו האחרון, ועליו להתפלל ולעשות מצוות, כאילו אין מחר, ובכך ידחה את עצת היצר לדחות הכל ל"מחר", שהרי ממילא העולם מתקיים גם בלעדי התפילה ולימוד התורה שלו, כי שיטת היצר היא: "הואיל ואידחי אידחי" (סוכה לג.). וכן אמר רבי אליעזר: "ושוב יום אחד לפני מיתתך" (אבות, ב', משנה י').
מיתתה של מרים:
"א"ר אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת" (מועד קטן, כח.). אולם בעיון פשטני נראה כי מיתתה של מרים לא זו בלבד שלא כיפרה על עוון העם, אלא אף להפך. שנאמר: "ותמת שם מרים ותקבר שם. ולא היה מים לעדה" (במדבר, כ', א'-ב'). אלא שר' אמי לא התכוון לומר שעצם מיתת הצדיקים מכפרת, ר' אמי התכוון לומר בדבריו: שכאשר הצדיק מת, צריך כל העם לעשות חשבון נפש, ולהבין שהצדיקים מתים בעוון הדור. לפיכך העם צריך לשאול את עצמו מדוע מת הצדיק? מה אנו צריכים לתקן? כיצד אנו ממשיכים את דרכו ומורשתו? החזרה בתשובה מועילה גם אם העם עושים זאת מתוך פחד, באומרם: עד עכשיו היה הצדיק מגן על הדור, ומעתה מי יגן עלינו? כפי שנהגו השכנים של רבי זירא, כמובא בגמ': "כי נח נפשיה דר' זירא, אמרי: עד האידנא הוה חריכא קטין שקיה, דהוה בעי עלן רחמי. השתא מאן בעי עלן רחמי? הרהרו בלבייהו ועבדו תשובה" (סנהדרין לז.). דהיינו, שכניו של ר' זירא היו פושעים ולאחר מותו חזרו בתשובה. כי אמרו: עד עתה ר' זירא הגן עליהם ומעתה אין מי שיגן עליהם. כלומר, אם מותו של הצדיק, מעורר את העם לחזרה בתשובה, הרי שנחשב הדבר כאילו הצדיק לא מת, כי בזכותו כל העם מתחיל לחיות. לפיכך חיותו וזכותו של הצדיק, מוסיפה להתקיים גם לאחר מות גופו. אבל אם הצדיק מת ומותו אינו משפיע על הכלל, ואף אחד לא חוזר בתשובה כתוצאה ממותו, אלא הכל נשאר כמו שהיה, כי אז נחשב שהצדיק מת מבחינת העם ואין לו שום קשר לעם, על כן גם זכותו של הצדיק אינה מזכה את העם בשפע וברכה. וכן נאמר: "ותמת שם מרים ותקבר שם" (במדבר, כ', א'). דהיינו, מאחר ולמותה של מרים לא הייתה שום השפעה על העם, לפיכך נפסק בארה של מרים מהם. שכן מצאנו שדרכה של מרים הייתה בטחון מלא בה', והודאה לה' על ניסיו ונפלאותיו. שנאמר: "ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" (שמות, א', י"ז), ונאמר: "ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים" (שמות, ט"ו, כ"א). אך ישראל לא המשיכו את מורשתה של מרים, אלא מיד לאחר מותה גילו את חוסר בטחונם, רבו עם משה וכפרו בכל הטובה. שנאמר: "וירב העם עם משה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה'. ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו. ולמה העליתנו ממצרים להביא אתנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות. ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם" (במדבר, כ', ג'-ו'). לפיכך "א"ר אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת". דהיינו, אין כוונתו לאפר הפרה המטהר את הנטמא למת. אלא כשהחי בא להטהר מטומאתו ע"י אפר הפרה, ביום השלישי וביום השביעי, יש לו להרהר בתשובה ולזכור את יום מותו. ואם עשה כן הרי שהפרה האדומה גרמה לו גם לכפרת עוונות. אך אם האדם בא לטהר רק את חיצוניותו, אין הפרה גורמת לו לכפרה אלא רק לטהרת הגוף. כך גם "מיתתן של צדיקים מכפרת", כאשר החי מהרהר בתשובה והולך בדרכו של הצדיק שנפטר. לפיכך נסמכה פרשת מרים לפרשת פרה אדומה.


העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)
מחברם של הספרים: מצמרת הארז, אשר תקראו, ואשר על המשכן.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב