ת"א 437/02, אוחנה רפאל נ' ד"ר ליאור דוד
כב' השופט יחזקאל קינר - סגן נשיא
24.05.2009
העובדות:
1. ביום 13.12.95 עבר התובע ניתוח קטרקט בעינו השמאלית (להלן: "הניתוח"), כשהמנתח הוא הנתבע. בחלוף פחות משנה איבד התובע את ראייתו בעין שמאל עקב היפרדות הרשתית, וטענתו היא כי נזק זה נגרם עקב רשלנותו של הרופא לפני הניתוח, במהלכו ולאחריו.
2. בהסכמת הצדדים מינה בית המשפט "כמומחית מכרעת" את פרופ' ענת לוינשטיין (להלן: "המומחית"). זו סברה בחוות דעתה כי הרופא לא התרשל.
החלטה:
1. אמת-המידה לבחינת רשלנות רפואית הינה של הרופא הסביר בנסיבות המקרה. החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת, כלומר, עליו לבסס החלטותיו על הידע העדכני הנתמך בספרות מקצועית, בניסיון קודם, והכול - בהתאם לנורמות מקובלות אותה עת בעולם הרפואה.
2. המבחן איננו מבחן של "חכמה לאחר מעשה". כל רופא עלול לטעות, ולא כל טעות הינה בבחינת התרשלות. לא כל שכן, כך המצב, כאשר אין מדובר בטעות טיפולית, אלא בבחירת אחת האופציות האפשריות, הידועות למדע הרפואה באותו זמן ושהיא סבירה בנסיבות הקיימות מבחינתו של הרופא הממוצע לגבי החולה המסוים. עם זאת, במקרים מסוימים, הפרקטיקה הנוהגת עלולה שלא לענות על סטנדרט ההתנהגות הנדרש, שכן סבירותם של אמצעי זהירות נקבעת על פי אמות מידה אובייקטיביות-נורמטיביות. קיומה של פרקטיקה רפואית מקובלת אינה יכולה, אפוא, לחרוץ, כשלעצמה, את גורלה של שאלת ההתרשלות.
3. בענייננו, עמדו אותה עת לרשות הרופאים המבצעים ניתוח קטרקט 4 בדיקות שונות לאבחון פריצת זגוגית העלולה להתרחש במהלך הניתוח.
4. המסקנה המתחייבת היא כי הוכחה התרשלות של הרופא. אמנם, מומחית בית המשפט סברה בחוות דעתה כי הרופא לא התרשל במהלך הניתוחי, אולם כידוע, בית המשפט ולא המומחה הוא הפוסק האחרון, גם בשאלות רפואיות. בדרך כלל, לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות של מומחה שמינה, אך הוא רשאי ואף מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעת המומחה, והוא רשאי על פי שיקול דעתו לסטות באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי.
5. עסקינן במצב בו קיימת עמימות עובדתית בשתי השאלות העוסקות בסוגיית הקשר הסיבתי ומקרה זה מתאים להחלת הכללים שנקבעו בפסיקה לריכוך הנטל המוטל להוכחת הקשר הסיבתי. באשר לקשר הסיבתי בין ההתנהגות המעוולת של הרופא לבין הנזק לתובע, יש קושי להוכיח במאזן ההסתברויות הרגיל כי ההתרשלות היא זו שגרמה לנזק שאירע.
6. נוכח האמור לעיל, אחראי הנתבע לפצות את התובע בסך של 25% מהנזק שנגרם לו.
כב' השופט יחזקאל קינר - סגן נשיא
24.05.2009
העובדות:
1. ביום 13.12.95 עבר התובע ניתוח קטרקט בעינו השמאלית (להלן: "הניתוח"), כשהמנתח הוא הנתבע. בחלוף פחות משנה איבד התובע את ראייתו בעין שמאל עקב היפרדות הרשתית, וטענתו היא כי נזק זה נגרם עקב רשלנותו של הרופא לפני הניתוח, במהלכו ולאחריו.
2. בהסכמת הצדדים מינה בית המשפט "כמומחית מכרעת" את פרופ' ענת לוינשטיין (להלן: "המומחית"). זו סברה בחוות דעתה כי הרופא לא התרשל.
החלטה:
1. אמת-המידה לבחינת רשלנות רפואית הינה של הרופא הסביר בנסיבות המקרה. החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת, כלומר, עליו לבסס החלטותיו על הידע העדכני הנתמך בספרות מקצועית, בניסיון קודם, והכול - בהתאם לנורמות מקובלות אותה עת בעולם הרפואה.
2. המבחן איננו מבחן של "חכמה לאחר מעשה". כל רופא עלול לטעות, ולא כל טעות הינה בבחינת התרשלות. לא כל שכן, כך המצב, כאשר אין מדובר בטעות טיפולית, אלא בבחירת אחת האופציות האפשריות, הידועות למדע הרפואה באותו זמן ושהיא סבירה בנסיבות הקיימות מבחינתו של הרופא הממוצע לגבי החולה המסוים. עם זאת, במקרים מסוימים, הפרקטיקה הנוהגת עלולה שלא לענות על סטנדרט ההתנהגות הנדרש, שכן סבירותם של אמצעי זהירות נקבעת על פי אמות מידה אובייקטיביות-נורמטיביות. קיומה של פרקטיקה רפואית מקובלת אינה יכולה, אפוא, לחרוץ, כשלעצמה, את גורלה של שאלת ההתרשלות.
3. בענייננו, עמדו אותה עת לרשות הרופאים המבצעים ניתוח קטרקט 4 בדיקות שונות לאבחון פריצת זגוגית העלולה להתרחש במהלך הניתוח.
4. המסקנה המתחייבת היא כי הוכחה התרשלות של הרופא. אמנם, מומחית בית המשפט סברה בחוות דעתה כי הרופא לא התרשל במהלך הניתוחי, אולם כידוע, בית המשפט ולא המומחה הוא הפוסק האחרון, גם בשאלות רפואיות. בדרך כלל, לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות של מומחה שמינה, אך הוא רשאי ואף מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעת המומחה, והוא רשאי על פי שיקול דעתו לסטות באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי.
5. עסקינן במצב בו קיימת עמימות עובדתית בשתי השאלות העוסקות בסוגיית הקשר הסיבתי ומקרה זה מתאים להחלת הכללים שנקבעו בפסיקה לריכוך הנטל המוטל להוכחת הקשר הסיבתי. באשר לקשר הסיבתי בין ההתנהגות המעוולת של הרופא לבין הנזק לתובע, יש קושי להוכיח במאזן ההסתברויות הרגיל כי ההתרשלות היא זו שגרמה לנזק שאירע.
6. נוכח האמור לעיל, אחראי הנתבע לפצות את התובע בסך של 25% מהנזק שנגרם לו.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
