ת"א 2617/05, א.ב. נ' דודו מזרחי ואח'
כבוד השופטת אנה שניידר
26.05.2009
העובדות:
1. התובעת מודה שהשתתפה, ביחד עם אחרים, בהפגנת מחאה מול ביתו של הרב הצבאי הראשי בירושלים ביום 6.1.05 (להלן - האירוע). ומטרתה היתה למחות כנגד הכוונה להרוס בתי כנסת ולעקור קברים בגוש קטיף. לטענתה, היא נדרשה על ידי הנתבע מס' 1, קצין ביחידת הסיור של משטרת ישראל מרחב מוריה מחוז ירושלים (להלן - מזרחי), לעזוב את המקום, ומשלא עשתה כן - כבל מזרחי את ידיה באזיקים מאחורי הגב והכניס אותה בעזרת שוטרות אחרות לניידת. התובעת טוענת, כי בתום חקירתה בתחנת מוריה בעת מעצרה, עברה חיפוש תוך מישוש גופה של התובעת ונגיעה בבגדיה התחתונים. כן טענה התובעת, כי הפעולות שנעשו על ידי הנתבעים, עובר למעצר ולאחר המעצר, היו בניגוד לחוק.
החלטה:
2. אין ספק כי כבודו של אדם מונח ביסוד ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וערך זה מצא את ביטויו המפורש בהוראת סעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זכות זו עומדת גם לאדם אשר נשללה חירותו, בין אם הוא אסיר או עצור ובין אם הוא חשוד.
3. אין ספק כי בנסיבות מתאימות יש מקום להטלת אחריות נזיקית על המשטרה ואף אחריות אישית של שוטריה. על אף האמור, עלינו לזכור את מטרות קיומה ופעולתה של המשטרה.
4. בהתחשב בכל האמור לעיל, עלינו לבחון עתה האם פעולות הנתבעים במקרה שלפנינו, בכל אחד מן השלבים היו פעולות שנעשו כדין ובסמכות ובמידה שאינה עולה על הנדרש, כטענת הנתבעים, או שמא מדובר, כטענת התובעת, בפעולות לא חוקיות ושלא היתה בהן סבירות.
5. המעצר. הואיל ולא נסתרה הטענה כי התובעת סירבה להתפנות ממקום האירוע חרף אזהרותיו של מזרחי, בנסיבות הענין, בוצע המעצר בסמכות ותוך הפעלת שיקול דעת סביר ומידתי. אשר לכבילת ידיה של התובעת, הואיל ומעצריה של התובעת היו קשורים בהשתתפות בהפגנות והתקהלויות בלתי חוקיות, והואיל ובמקרה דנן התובעת התפרעה וסירבה לחתום על תנאי שחרור מגבילים - נראה שהחלטתו של מזרחי שלא להסיר מיד את האזיקים היתה בגדר הסבירות.
6. אשר לחיפוש גוף בתחנת מוריה. אין מחלוקת כי בתקופה הרלבנטית לתביעה היה בתוקף נוהל שחייב ביצוע חיפוש בהפשטה של כל עצור בטרם הכנסתו לתא המעצר. השוטרים מנועים לעשות דין לעצמם ולסטות מהנהלים שנקבעו. הדבר עלול להיחשב במקרים מסויימים לעבירה משמעתית של שוטר. על כן פעולות החיפוש בוצעו כדין ובסמכות, מתוקף הנוהל.
7. אשר לתנאי המעצר בתחנת מוריה. בהתחשב בעובדה שמדובר בתא המשמש כתחנת מעבר בלבד ושאינו משמש ללינה, אין לקבל את טענות התובעת בענין זה.
8. הפעולות שננקטו על ידי הנתבעים במהלך כל שלבי מעצרה של התובעת אינן מצדיקות, בנסיבות הענין, מתן פיצוי כלשהו לתובעת.
כבוד השופטת אנה שניידר
26.05.2009
העובדות:
1. התובעת מודה שהשתתפה, ביחד עם אחרים, בהפגנת מחאה מול ביתו של הרב הצבאי הראשי בירושלים ביום 6.1.05 (להלן - האירוע). ומטרתה היתה למחות כנגד הכוונה להרוס בתי כנסת ולעקור קברים בגוש קטיף. לטענתה, היא נדרשה על ידי הנתבע מס' 1, קצין ביחידת הסיור של משטרת ישראל מרחב מוריה מחוז ירושלים (להלן - מזרחי), לעזוב את המקום, ומשלא עשתה כן - כבל מזרחי את ידיה באזיקים מאחורי הגב והכניס אותה בעזרת שוטרות אחרות לניידת. התובעת טוענת, כי בתום חקירתה בתחנת מוריה בעת מעצרה, עברה חיפוש תוך מישוש גופה של התובעת ונגיעה בבגדיה התחתונים. כן טענה התובעת, כי הפעולות שנעשו על ידי הנתבעים, עובר למעצר ולאחר המעצר, היו בניגוד לחוק.
החלטה:
2. אין ספק כי כבודו של אדם מונח ביסוד ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וערך זה מצא את ביטויו המפורש בהוראת סעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זכות זו עומדת גם לאדם אשר נשללה חירותו, בין אם הוא אסיר או עצור ובין אם הוא חשוד.
3. אין ספק כי בנסיבות מתאימות יש מקום להטלת אחריות נזיקית על המשטרה ואף אחריות אישית של שוטריה. על אף האמור, עלינו לזכור את מטרות קיומה ופעולתה של המשטרה.
4. בהתחשב בכל האמור לעיל, עלינו לבחון עתה האם פעולות הנתבעים במקרה שלפנינו, בכל אחד מן השלבים היו פעולות שנעשו כדין ובסמכות ובמידה שאינה עולה על הנדרש, כטענת הנתבעים, או שמא מדובר, כטענת התובעת, בפעולות לא חוקיות ושלא היתה בהן סבירות.
5. המעצר. הואיל ולא נסתרה הטענה כי התובעת סירבה להתפנות ממקום האירוע חרף אזהרותיו של מזרחי, בנסיבות הענין, בוצע המעצר בסמכות ותוך הפעלת שיקול דעת סביר ומידתי. אשר לכבילת ידיה של התובעת, הואיל ומעצריה של התובעת היו קשורים בהשתתפות בהפגנות והתקהלויות בלתי חוקיות, והואיל ובמקרה דנן התובעת התפרעה וסירבה לחתום על תנאי שחרור מגבילים - נראה שהחלטתו של מזרחי שלא להסיר מיד את האזיקים היתה בגדר הסבירות.
6. אשר לחיפוש גוף בתחנת מוריה. אין מחלוקת כי בתקופה הרלבנטית לתביעה היה בתוקף נוהל שחייב ביצוע חיפוש בהפשטה של כל עצור בטרם הכנסתו לתא המעצר. השוטרים מנועים לעשות דין לעצמם ולסטות מהנהלים שנקבעו. הדבר עלול להיחשב במקרים מסויימים לעבירה משמעתית של שוטר. על כן פעולות החיפוש בוצעו כדין ובסמכות, מתוקף הנוהל.
7. אשר לתנאי המעצר בתחנת מוריה. בהתחשב בעובדה שמדובר בתא המשמש כתחנת מעבר בלבד ושאינו משמש ללינה, אין לקבל את טענות התובעת בענין זה.
8. הפעולות שננקטו על ידי הנתבעים במהלך כל שלבי מעצרה של התובעת אינן מצדיקות, בנסיבות הענין, מתן פיצוי כלשהו לתובעת.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
