מהם בעצם תכשיטים?
עוד בימי קדם ייצר האדם למטרות שונות. את התכשיטים יצרו מעצמות, מעץ ומצדפות, כאשר כל תכשיט גולף בעדינות רבה באמצעות אבנים, מקלות ובעצם כל אמצעי הנמצא בטבע. מתכת עדיין לא היתה, והאדם השתמש בחומרים שסביבו כדי לייצר לעצמו חפצי נוי ותכשיטים. בציורים שנמצאו על קירות של מערות נראה אדם עם שרשראות שונות וחגורה למותניו, פעמים רבות מקושטת בצדפים ובעצמות. עם התקדמות הטבע האנושי וגילוי המתכת, החל האדם לעצב לעצמו תכשיטים ברמה גבוהה יותר. האדם ייצר שרשראות מסוגי מתכת שונים כגון כסף, זהב ונחושת, והיו שאף קישטו את החרב עם שרשרת עשויה כסף, הצמידו אבני חן לנדן ורקעו קישוטים שונים בניצב החרב.
בעת העתיקה האדם שיכלל את יכולותיו בייצור תכשיטים. בתקופה ההלניסטית התמחו היוונים בייצור קישוטים וחפצי נוי שונים בדמות בני אדם וחיות. חפצי נוי אלה היו עשויים ממתכת יקרה ומאבני חן כמו אמרלד, פנינים וספיר, בשילוב חומרים כמו עץ ואבן.
בחלוף הזמן וככל שהטכנולוגיה התקדמה, השתפרו יכולותיו של האדם לייצר תכשיטים ברמה גבוהה ועדינה יותר. בימי הביניים עיקר ייצור התכשיטים היה בוונציה, בפאריס ובקלן. השתמשו בעיקר באמייל, צבע מבריק המוסיף יופי לתכשיט. את האמאיל היו מורחים על החומר ממנו ייצרו את התכשיטים וחפצי הנוי. גם בתכשיטים אלו שילבו אבני ספיר, פנינים, אמרלד ויהלומים שונים.
בתקופה הניאו-קלאסית חזרו התכשיטנים לייצור פשוט יותר של תכשיטים, בהשפעת התקופה היוונית והרומית, וחיפשו פחות את הזוהר בתכשיט ויותר את העיצוב העדין והנעים לעין. תקופה זו נמשכה זמן קצר יחסית, עד לגילוי מכרות היהלומים בשנת 1860 בדרום אפריקה, שהחזיר לעם את ההשתוקקות למותרות ועודד עוד יותר את ייצור התכשיטים, שככל שהיו זוהרים יותר כך נחשבו יפים יותר. שוב חזרו לשלב בתכשיטים ובחפצי נוי את אבני החן, את היהלומים ואת המתכת היקרה יותר - כסף וזהב. חפצי הכסף היו כה יקרים, עד שהעסיקו משרתות במיוחד להברקת כלי הכסף. רק העשירים ביותר יכלו להרשות לעצמם כלי כסף, שכן הכסף היה מתכת יקרה ביותר.
עם התפתחות הטכנולוגיה החל האדם לייצר תכשיטים עדינים ביותר, תכשיטים עשויים זהב וכסף, בשילוב חומרים טבעיים כמו שנהב. השרשראות הכבדות והמגושמות פינו את מקומן לשרשראות עדינות ולאבני חן קטנים משולבים בתוכן, לצמידים המשלבים בתוכם כסף, זהב ונחושת, לשעונים עשויים כסף טהור או זהב טהור ועוד.
עוד בימי קדם ייצר האדם למטרות שונות. את התכשיטים יצרו מעצמות, מעץ ומצדפות, כאשר כל תכשיט גולף בעדינות רבה באמצעות אבנים, מקלות ובעצם כל אמצעי הנמצא בטבע. מתכת עדיין לא היתה, והאדם השתמש בחומרים שסביבו כדי לייצר לעצמו חפצי נוי ותכשיטים. בציורים שנמצאו על קירות של מערות נראה אדם עם שרשראות שונות וחגורה למותניו, פעמים רבות מקושטת בצדפים ובעצמות. עם התקדמות הטבע האנושי וגילוי המתכת, החל האדם לעצב לעצמו תכשיטים ברמה גבוהה יותר. האדם ייצר שרשראות מסוגי מתכת שונים כגון כסף, זהב ונחושת, והיו שאף קישטו את החרב עם שרשרת עשויה כסף, הצמידו אבני חן לנדן ורקעו קישוטים שונים בניצב החרב.
בעת העתיקה האדם שיכלל את יכולותיו בייצור תכשיטים. בתקופה ההלניסטית התמחו היוונים בייצור קישוטים וחפצי נוי שונים בדמות בני אדם וחיות. חפצי נוי אלה היו עשויים ממתכת יקרה ומאבני חן כמו אמרלד, פנינים וספיר, בשילוב חומרים כמו עץ ואבן.
בחלוף הזמן וככל שהטכנולוגיה התקדמה, השתפרו יכולותיו של האדם לייצר תכשיטים ברמה גבוהה ועדינה יותר. בימי הביניים עיקר ייצור התכשיטים היה בוונציה, בפאריס ובקלן. השתמשו בעיקר באמייל, צבע מבריק המוסיף יופי לתכשיט. את האמאיל היו מורחים על החומר ממנו ייצרו את התכשיטים וחפצי הנוי. גם בתכשיטים אלו שילבו אבני ספיר, פנינים, אמרלד ויהלומים שונים.
בתקופה הניאו-קלאסית חזרו התכשיטנים לייצור פשוט יותר של תכשיטים, בהשפעת התקופה היוונית והרומית, וחיפשו פחות את הזוהר בתכשיט ויותר את העיצוב העדין והנעים לעין. תקופה זו נמשכה זמן קצר יחסית, עד לגילוי מכרות היהלומים בשנת 1860 בדרום אפריקה, שהחזיר לעם את ההשתוקקות למותרות ועודד עוד יותר את ייצור התכשיטים, שככל שהיו זוהרים יותר כך נחשבו יפים יותר. שוב חזרו לשלב בתכשיטים ובחפצי נוי את אבני החן, את היהלומים ואת המתכת היקרה יותר - כסף וזהב. חפצי הכסף היו כה יקרים, עד שהעסיקו משרתות במיוחד להברקת כלי הכסף. רק העשירים ביותר יכלו להרשות לעצמם כלי כסף, שכן הכסף היה מתכת יקרה ביותר.
עם התפתחות הטכנולוגיה החל האדם לייצר תכשיטים עדינים ביותר, תכשיטים עשויים זהב וכסף, בשילוב חומרים טבעיים כמו שנהב. השרשראות הכבדות והמגושמות פינו את מקומן לשרשראות עדינות ולאבני חן קטנים משולבים בתוכן, לצמידים המשלבים בתוכם כסף, זהב ונחושת, לשעונים עשויים כסף טהור או זהב טהור ועוד.
