מדוע קירבת יתר מסוכנת לשרידות היחסים הזוגיים? 

מדוע קירבת יתר מסוכנת לשרידות היחסים הזוגיים? / מאת יואב ברנזון



האידיאל של קירבת יתר והתמזגות

זוגיות אידיאלית נתפסת כסוג של יחסים סימביוטיים וממוזגים לחלוטין שבהם שני בני הזוג הם למעשה אחד ואין ביניהם כל הפרדה, גבול או מחסום.

אלא שהאידיאל הזה רחוק מאוד מהמציאות, גם כי הוא פשוט מנוגד למציאות וגם משום שהוא בלתי אפשרי ברמה המעשית. סימביוזה ומיזוג טוטאלי הם תופעות זמניות שאינן מסוגלות להחזיק מעמד זמן רב.

קרבת יתר מסוכנת ומנוגדת לטבע האגואיסטי של האדם




כאשר בני זוג קורבים אחד אל השני יותר מדי - הם מסכנים אחד את השני, כי בעצם הקרבה המוגזמת הם פוגעים והורסים את העצמי הנפרד והאישי של כל אחד מהם.

קירבת יתר מובילה לחנק, לביטול העצמי, לתחושה של קלסטרופוביה, לחוסר יכולת לבטא את האני הפרטי, לקושי להבדיל בין הצרכים השונים של בני הזוג וליצירת "אני מזוייף" אחד המכיל כביכול רק את המאוויים והחלומות המשותפים לשני בני הזוג.



קירבת יתר מובילה בדרך כלל לאכזבה מרה


קירבת יתר דומה לעצימת עיניים. קירבת יתר בין בני זוג מובילה בדרך כלל לאכזבה מרה, כאשר מתגלה לפתע שבעצם יש רצונות שהם גם נפרדים, ושלא תמיד האינטרסים או החלומות והרצונות משותפים.

קירבת יתר מובילה לאכזבה גם משום שקשה מאוד להחזיק אותה לאורך זמן, וברגע מסויים היא מתפוררת. לא ניתן להימצא במצב אינטימי וחסר גבולות ללא סוף - תמיד מגיע הרגע של הפירוק, של הניתוק, של ההיפרדות, של הגבול, של הרצון החופשי האישי המנוגד לרצון המשותף.






קירבה היא דבר נכון ומאוזן כי היא משלבת בין הצד העצמי האגואיסטי לבין הצד האינטימי והמתמזג

קירבת יתר היא מטרה בלתי אפשרית למימוש לאורך זמן, אבל קירבה ממרחק נכון היא מטרה אפשרית בהחלט כי היא משלבת בתוכה גם את המיזוג וגם את ההפרדה הקיימת בין בני זוג ובין בני אדם.

קירבה אמיתית מבוססת על הנוסחה האמיתית והמעשית "שנינו ביחד וכל אחד לחוד" בעוד שקירבת יתר מבוססת על הנוסחה האידיאליסטית אך השקרית "שנינו אחד".



וטיפ לסיום: קירבת יתר מובילה לפרידות ולאכזבות קשות תוך זמן קצר יחסית. לעומת זאת, קירבה ממרחק נכון משמרת את הקשר ויכולה להחזיק אותו למשך זמן רב מאוד.