רע"א 4528/06, עמוס ברנס ואח' נ' סנ"צ ( בדימוס) שאול מרכוס ואח'
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
עו"ד אלי זהר, עו"ד אתי זהר ועו"ד רועי בלכר למבקשים; עו"ד תמר בר-אשר למשיבים
18.05.2009
העובדות:
1. עמוס ברנס הורשע בשנת 1975 ברציחתה של החיילת רחל הלר ז"ל, ונדון למאסר עולם. שמונה שנים לאחר שהחל לרצות את עונשו, שוחרר מהכלא, לאחר שעונשו נקצב. המבקש טען כל השנים לחפותו והגיש ארבע בקשות למשפט חוזר. הבקשה הרביעית התקבלה, ובית משפט זה הורה על קיום משפט חוזר. במשפט החוזר זוכה המבקש ונפסקו לו פיצויים בסך 1,200,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 200,000 ש"ח.
2. ביום 15.7.04 הגישו המבקש ואחיו, תובענה אזרחית נגד המדינה לפיצוי כספי בעילות נזיקין. לאחר הגשת התובענה, פנו לבית המשפט בבקשה כי יקבע שהחלטת בית המשפט העליון על קיום משפט חוזר, והקביעות הכלולות בה, מייתרות את הצורך בהוכחת אחריות המדינה לתשלום הפיצוי הנדרש בתביעה, וכי נטל ההוכחה המוטל על המבקשים להוכחת תביעתם מצטמצם להוכחת היקף הנזק בלבד.
החלטה:
1. הליך זה מעלה את שאלת היקף תחולתו של כלל "השתק הפלוגתא" ביחס שבין החלטה שניתנה לצורך הליך פלילי, לבין הליך אזרחי המתנהל מאוחר יותר, כאשר עולות להכרעה שיפוטית בשני ההליכים שאלות דומות או זהות. האם החלטה לקיים משפט חוזר בהליך פלילי עשויה להניב השתק פלוגתא בהליך אזרחי המתנהל אחריה, והמעלה לבירור שאלות שהיוו מושא התייחסות בהחלטה הראשונה.
2. כלל "השתק הפלוגתא" מונע התדיינות נוספת בין אותם צדדים בשאלה שנדונה ביניהם בהתדיינות קודמת, גם כאשר ההתדיינות המאוחרת הינה בעילה שונה מזו שעליה התבססה ההתדיינות הראשונה. מעשה בית דין, והשתק פלוגתא בכלל זה, נועד לשרת אינטרס ציבורי במניעת הכרעות שיפוטיות סותרות, במניעת בזבוז זמן שיפוטי יקר, ובאי הטרדתו של בעל דין שכנגד בהליך משפטי חוזר.
3. הכלל שהשתרש בהלכה הפסוקה הוא, כי פסק דין פלילי אינו מהווה מעשה בית דין בהליך אזרחי, גם אם עניינו סובב סביב אותה מערכת עובדתית שעליה נשען ההליך הפלילי, ואף כאשר מתקיימת זהות צדדים בשני ההליכים.
4. ההסדר הסטטוטורי המיוחד בפקודת הראיות נותן מעמד מסוים לפסק דין פלילי בהליך אזרחי, בכפוף לקיום תנאים מצטברים שונים: פסק הדין הוא חלוט, הוא פסק מרשיע להבדיל מפסק מזכה, מעמדו הוא כראייה לכאורה בלבד ולא כראייה חלוטה, ומתקיים התנאי כי המורשע או חליפו הוא בעל דין בהליך האזרחי. ככלל, ולמעט ההסדר המיוחד שבסעיף 42א לפקודת הראיות, קביעות וממצאים שנקבעו בהליך פלילי אינם מהווים השתק פלוגתא בהליך אזרחי.
5. במקרה שלפנינו מדובר בהחלטה של בית המשפט העליון אשר ניתנה בבקשה למשפט חוזר בהליך פלילי אשר ניתן להגדירה כהליך מקדמי להליך פלילי של משפט חוזר עתידי שהוחלט לקיימו. אין מדובר בפסק דין אשר קבע מסקנות וממצאים, ולא כל שכן בפסק דין פלילי חלוט מרשיע. מדובר בהליך בקשה למשפט חוזר, שלא הובאו בו ראיות ישירות, ולא נקבעו בו ממצאים סופיים מחייבים. הכרעה שנתקבלה בהליך הפלילי על פי מתכונת פרוצדורלית מיוחדת לו, אינה מהווה מחסום לניהול משפט אזרחי על פי כלליו ודקדוקיו, ועל פי נטלי ההוכחה, הראיות וסדר הדין האזרחי.
6. בנסיבות אלה, על התביעה האזרחית להתנהל כסדרה ועל התובעים הנטל להוכיח ברמת ההוכחה המקובלת בדין האזרחי את אחריות המדינה לעוולות הנזיקין.
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
עו"ד אלי זהר, עו"ד אתי זהר ועו"ד רועי בלכר למבקשים; עו"ד תמר בר-אשר למשיבים
18.05.2009
העובדות:
1. עמוס ברנס הורשע בשנת 1975 ברציחתה של החיילת רחל הלר ז"ל, ונדון למאסר עולם. שמונה שנים לאחר שהחל לרצות את עונשו, שוחרר מהכלא, לאחר שעונשו נקצב. המבקש טען כל השנים לחפותו והגיש ארבע בקשות למשפט חוזר. הבקשה הרביעית התקבלה, ובית משפט זה הורה על קיום משפט חוזר. במשפט החוזר זוכה המבקש ונפסקו לו פיצויים בסך 1,200,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 200,000 ש"ח.
2. ביום 15.7.04 הגישו המבקש ואחיו, תובענה אזרחית נגד המדינה לפיצוי כספי בעילות נזיקין. לאחר הגשת התובענה, פנו לבית המשפט בבקשה כי יקבע שהחלטת בית המשפט העליון על קיום משפט חוזר, והקביעות הכלולות בה, מייתרות את הצורך בהוכחת אחריות המדינה לתשלום הפיצוי הנדרש בתביעה, וכי נטל ההוכחה המוטל על המבקשים להוכחת תביעתם מצטמצם להוכחת היקף הנזק בלבד.
החלטה:
1. הליך זה מעלה את שאלת היקף תחולתו של כלל "השתק הפלוגתא" ביחס שבין החלטה שניתנה לצורך הליך פלילי, לבין הליך אזרחי המתנהל מאוחר יותר, כאשר עולות להכרעה שיפוטית בשני ההליכים שאלות דומות או זהות. האם החלטה לקיים משפט חוזר בהליך פלילי עשויה להניב השתק פלוגתא בהליך אזרחי המתנהל אחריה, והמעלה לבירור שאלות שהיוו מושא התייחסות בהחלטה הראשונה.
2. כלל "השתק הפלוגתא" מונע התדיינות נוספת בין אותם צדדים בשאלה שנדונה ביניהם בהתדיינות קודמת, גם כאשר ההתדיינות המאוחרת הינה בעילה שונה מזו שעליה התבססה ההתדיינות הראשונה. מעשה בית דין, והשתק פלוגתא בכלל זה, נועד לשרת אינטרס ציבורי במניעת הכרעות שיפוטיות סותרות, במניעת בזבוז זמן שיפוטי יקר, ובאי הטרדתו של בעל דין שכנגד בהליך משפטי חוזר.
3. הכלל שהשתרש בהלכה הפסוקה הוא, כי פסק דין פלילי אינו מהווה מעשה בית דין בהליך אזרחי, גם אם עניינו סובב סביב אותה מערכת עובדתית שעליה נשען ההליך הפלילי, ואף כאשר מתקיימת זהות צדדים בשני ההליכים.
4. ההסדר הסטטוטורי המיוחד בפקודת הראיות נותן מעמד מסוים לפסק דין פלילי בהליך אזרחי, בכפוף לקיום תנאים מצטברים שונים: פסק הדין הוא חלוט, הוא פסק מרשיע להבדיל מפסק מזכה, מעמדו הוא כראייה לכאורה בלבד ולא כראייה חלוטה, ומתקיים התנאי כי המורשע או חליפו הוא בעל דין בהליך האזרחי. ככלל, ולמעט ההסדר המיוחד שבסעיף 42א לפקודת הראיות, קביעות וממצאים שנקבעו בהליך פלילי אינם מהווים השתק פלוגתא בהליך אזרחי.
5. במקרה שלפנינו מדובר בהחלטה של בית המשפט העליון אשר ניתנה בבקשה למשפט חוזר בהליך פלילי אשר ניתן להגדירה כהליך מקדמי להליך פלילי של משפט חוזר עתידי שהוחלט לקיימו. אין מדובר בפסק דין אשר קבע מסקנות וממצאים, ולא כל שכן בפסק דין פלילי חלוט מרשיע. מדובר בהליך בקשה למשפט חוזר, שלא הובאו בו ראיות ישירות, ולא נקבעו בו ממצאים סופיים מחייבים. הכרעה שנתקבלה בהליך הפלילי על פי מתכונת פרוצדורלית מיוחדת לו, אינה מהווה מחסום לניהול משפט אזרחי על פי כלליו ודקדוקיו, ועל פי נטלי ההוכחה, הראיות וסדר הדין האזרחי.
6. בנסיבות אלה, על התביעה האזרחית להתנהל כסדרה ועל התובעים הנטל להוכיח ברמת ההוכחה המקובלת בדין האזרחי את אחריות המדינה לעוולות הנזיקין.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
