ענייני השמות 

והנה בעניין שהעיר עליו המו'נ במאמר דלעיל,סוד מעשה בראשית וזו לשונווממה שראוי שתדעהו ותתעורר עליו אמרו ויקרא האדם שמות וגו' השמיענו כי הלשונות הסכמיים לא טבעיים כפי שכבר דימו זאת וממה שאתה צריך להתבונן בו ארבעה הלשונות אשר נאמרו בייחוס השמים לה', והם ברא ועשה וקנה ואל, אמר ברא אלוהים את השמים את הארץ ואמר ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים ואמר קונה שמים וארץ ואמר אל עולם ואמר אלוהי השמים ואלוהי הארץ אבל אמרו אשר כוננתה וטפחה שמים ונוטה שמים כל אלו כוללם עשה. אבל לשון יצירה לא נאמר, כי נראה לי שאין היצירה נאמרת אלא על התבנית והתיאור, או אף מקרה משאר המקרים, כי גם התבנית והתואר מקרה, ולפיכך אמר יוצר אור לפי שהוא מקרה, ויוצר הרים קובע תבניתם, וכן וייצר ה' אלוהים וגו' אבל המציאות הזו המיוחדת לכללות העולם שהוא השמים והארץ הרי הונח לו ברא, לפי שהוא לדעתנו המצאה מן ההעדר. ואמר גם עשה לצורותיהן המיניות אשר נתנו להן, כלומר: טבעיהן ואמר בהם קנה, מפני שהוא יתעלה מושל עליהן כמשול האדון על עבדיו, ולפיכך נקרא אדון כל הארץ והאדון וכיון שלא יהיה אדון אלא אם כן היה לו קניין, וזה נוטה לצד הדעה בקדמות חומר מסוים לפיכך שימשה תיבת ברא ועשה אבל אלוהי השמים וכן אל עולם הוא מבחינת שלמותו יתעלה ושלמותם הרי הוא אלוהים, כלומר: שופט והם נשפטים ולא בעניין משילה כי זה הוא עניין קונה אלא הוא מבחינת השפעתו יתעלה במציאות והשפעתם הרי הוא האלוה לא הם, כלומר: השמים. דע זאת. וכל הנאמר כאן, עם מה שקדם ועם מה שיבוא בעניין זה, מספיק לפי מטרת המאמר וכפי המעיין בו

                                                                                                                                                     כבר התפרסם לכל בעלי הלשונות, שהלשונות דיבוריים נזכרים בפה להורות בם על עצמי הדברים הנמצאים ועל מקריהם, ואין דבר בכל המציאות אלא מה שהוא עצם או מקרה, והעצם יחלק לחלקים והם עצם נפרד ועצם מורכב, וכן המקרה נחלק לחלקים והם מקרה נפרד ומקרה דבק, והשני שיורה על העצם יחלק לחלקים שם אחד ושם מורכב, וכן המורה על המקרה, ועל כן ראו חכמי הלשונות שכל השמות בין עצמיים בין מקריים נחלקים לג' כללים עליונים חלוקה מוכחת והם נבדלים ונרדפים ומשותפים וזה פירושם בקצור, הנבדלים הם השמות שנבדל כל נמצא מזולתו בעצמו ובשמו, כגון אש מרוח ורוח ממים ומים מעפר ועפר מאש וכן בהפכם זה מזה, שאין כל אחד הוא חבירו בפועל, ואע"פ שהוא וחבירו עצם אחד בכח ר"ל שעצמם מחומר אחד והם נבדלו בעצמם מצד צורתם בפעל, ועל כן נבדלו בשמם: ואמנם בשוב האש רוח, הנה ישתנה שמו ויקרא רוח לא מפני שנוי חומרו, כי חומר האש הוא בעצמו חומר הרוח, אבל מפני שנוי צורתו, והנה ידמה זה הדבר מצד השנוי להוית מציאות השם והעצם יחד דבר נמשך אל אש האש, כבר הוסכם שמו בכללו, ולא ישתנה כי אם בהשתנות חלק ממנו, והחלק הוא אשר השתנה מצורה לצורה ומשם לשם, ועם כל זה לא נשתנה כל עצמו ולא שמו הכללי, ואם כן מקרה הוא שקרה לעצם הפרטי ולשמו עמו, וכן לשאר הדברים כולם. נרדפים הם שהשמות רבים והענין הכולל את כולן הוא אחד, כגון דרך ונתיב ואורח, והמדקדקים קראום שוים בפתרון ונחלקים במבטא. משותפים הם הפך הנרדפים והם שהשם עליהם אחד והעניינים רבים משתנים, ומפני שהיו הנרדף והמשותף הפנים היה הנבדל ואמצעי מבדיל בין שניהם, והמדקדקים קראו המשותפים שוים במבטא ונחלקים בפתרון וזה בכלל: ואמנם המשותפים נחלקו לו' חלקים יש מהם משותפים שנקראו גמורי השתוף כגון רוח מזרחי ורוח הקדש, שנשתתפו בשם רוח לבד ונבדלו כעניין הבדל גמור, מפני שניהם שני עצמים שאין בין עצמותם שתוף, שיורה שבעדו נשתתפו להיקרא שניהם בזה השם המיוחד. ויש מהם מוסכמים והוא שיהיה שוב ענין מעמיד שני העצמים שהשם על שניהם אחד או עצמים רבים, והשם ההוא המיוחד לנקראים בו מורה בהסכמה על כל אחד מהם מאד שהם משותפים בענין ההוא, ואשר מקיים לזה העצם הנקרא בשם זה הוא בעצמו המקיים לזולתו מכל הנקראים בשם ההוא המשותף להם בהסכמת הלשון, בשם החי שהוא שם נאמר בהסכמה על אדם ועל חמור ועל שור ועל כל אחד ואחד מבעלי חיים, מפני שעניין החיות הוא ענין נמצא ככל אחד מהם, והוא המקיים עצם כל איש ואיש מהם, כי החי הוא גוף מין מרגיש, וזה הגדר הוא משותף לכל חי, ויתכן לומר זה ג"כ על כל מה שהוא סוג או מין או איש, שהם הבדל עליהם שוה בהסכמה ששם הסוג, כגון גוף הוא מעמיד כל בעל גוף, וכן המין שהוא האדם, וכן המדבר שהוא הבדל והוא מעמיד עצם האדם שגדרו חי מדבר, וידוע שכל גדר מורכב בסוג משתף ומהבדל מבדיל בין ממין מאשר השתתף תחת הסוג, שכל סוג כולל תחתיו שני מינין לפחות, ועל כן השם המוסכם כולל סוג או מין או הבדל המורים על עצמות מהות דבר, ולא יורה על סגולה ולא על מקרה, מפני שאין הסגולה ולא המקרה מן הדברים המקיימים או העצם, וזה שכבר יתכן שימצא הנמצא בסור מעליו המקרה או הסגולה לפי המושכל, ויש שמות הם מסופקים והוא השם הנאמר על שני עצמים, נמצאים משותפים בענין בלתי מקיים מהות כל אחד מהם או על עצמים יותר מהם, כשם אריה שהוא נאמר על החי ועל המת ועל המצויר בכתל, וכבר יאמר על הנראה במראה או במים, אבל אותו אין לו מציאות כי אם בדמיון ואנחנו דברנו בנמצאים, אלא שהשתוף בין אלה הנמצאים בשם אחד אינו מצד הדבר המקיים עצם כל אחד מהם, אבל מצד מקרה שקרה להם, והוא צורת התואר כלומר תבנית הגוף, וידוע שאין התבנית מקיים עצם האריה האמיתי, כי אם צורתו הטבעית הפנימית שהיא הנפש החיה הזנה והמרגשת, ולא נשתתף בזה האריה החי עם המת, ולא עם המצויר כי אם בשם אריה לבד: והנה דומה השם המסופק מב' צדדיו לשני השמות הנזכרים דומה למשותף הראשון הגמור האמיתי מצד היותו זה העצם זולת זה האחד באמתות, ודומה למוסכם מצד היותו נקרא בשם אחד עם זולתו, מפני ענין מין העניינים ששיתף ביניהם, שבעבורו נקראו בשם אחד יחד, ומפני התדמותו לאלו הב' שמות נקרא מסופק: ויש שמות נאמרים בכלל ובפרט, והם כשיקרא מין מהמינים בשם סוגו, בשם כוכב האמור על כל כוכב וכוכב מכוכבי השמים בדרך כלל, והוא גם כן אמור בשם משותף מיוחד פרטי לכוכב אחד מיוחד, והוא כוכב חמה הנקרא כוכב השכל, אשר גלגלו הוא השני אשר על גלגל הירח, והוא כדמות סופר לחמה, ועל כן נקרא כוכב חמה ועל החציר גם כן והדומים לו נאמר שיש לו שם כללי ופרטי: כללי מפני שכל העשבים לפי מיניהם שמם חציר, ויש מהם אחד מיוחד ששמו ג"כ חציר, והוא שתרגום כרתי ויש שמות שנקראים מושאלים, והם המודים תחילה על עצם דבר, והונח והתפרסם השם ההוא על העצם ההוא, ואחר כך הושאל מהעצם ההוא שהתיישב עליו, בהמידות אל עצם אחר, אלא שלא התישב על העצם. האחר כמו שהתיישב על הראשון, כשם האריה המיושב על אחד ממיני בעלי חיים, ומבני שהוא גבור יקרא הגבור שבבני אדם לפעמים בשם אריה, וכאלה אצל החרזנים והפייטנים אין להם קץ, ר"ל שמשאילים השמות בדמיונות מזה לזה, ויש שמות שנקראים מועתקים כלומר שיורו על ענין אצל העם והוא מפורסם אצלם ואחר כך הועתקו אצל החכמים אל דברים אין הכוונה בהם שווה עם כוונת העם, כשם תפילה שהוא שם בקשה אצל העם, והועתק אל ענין אחד מיוחד בצורה מיוחדת אצל החכמים והנביאים, וכן שם זכר ונקבה ובנים ובנות וכיוצא בהם רבים: והנה אלה הו' חלקים מכלל השמות המשותפים, וגם כן יש עוד שמות רבים מהם נגזרים ומהם כנויים ומהם תארים ורבים אחרים, אמנם השם הגוזר כגון לבן מלובן, וחכם מחכמה, וצדיק מצדק, ואלה הם מתוארים במה שנגזר תוארם משם התאר, ואמנם התארים הם הם הלובן והחכמה והצדק והדומים להם, והכינוים שהם חלופים, יתכן שיהיו כתבות שלמות כמו אני והוא ואנחנו ואתם והם, ויתכן שיהיו באותיות מחוברות אל שמות ואל פעולות, כגון חכמתי ומעשי חכמתך ומעשיך חכמתינו ומעשינו וכן חכמתם ומעשיהם, גם בני ראשי בנך ראשך וכיוצא בהם, ויש שקרא אלה הכנויים בשם עשרת הקונים מפני השתתפים לעשרה, ואם תשים הבדל בין זכר ונקבה ויחיד ורבים כמו שתשמע יעלו לי"ב כינויים בהכרח שכן ראוי להשלים כל העניינים הנמצאים בדבור עד לי"ב חלקים כמו שנאמר בחלק ג' מזה החלק שאנו בו עתה, ויש שמות מורכבות הרכבת ספור וענייני השמות משתנים בשנוים רבים, וכבר חלקום המדקדקים לחלקים רבים מאד, ועדין לא הגיעו אל תכליתם ולא יגיעו לעולם שאין להם קץ,            ואנחנו רמזנו פה ענין השמות כדי לגלות בו לפנים מה שתשמע בעזרת ה' יתברך:

הקדמת רחובות הנהר - דף ז

וסדר התחלקות והתחברות י"ס דמ"ה עם י"ס דב"ן דפרצופי אבי"ע היה באופן זה והנה אם היו מתבררים ועולים ונתקנים כל האורות של המלכים שהם המלכיות דב"ן הנז"ל אזי היו יוצאים ג"כ הט"ס העליונות דב"ן דכל פרט שלמים בכל בחי' עם שם מ"ה ע"י הזיווג הנז"ל דע"ב וס"ג דא"ק והיה שם ב"ן שלם בי"ס שלימות ואז היו מתחברים י"ס דמ"ה עם י"ס דב"ן כתר עם כתר וחכמה עם חכמה כו' וכנז' בפ"ו משער שבירת הכלים ובכמה מקומות. אמנם לא נתבררו כל האורות דמלכיות דמלכים דב"ן הנז' אלא מקצת מהם אותם חלקי האורות המוכרחים לתקן מהם פרצופי אבי"ע המתייחסים לאותו העת והזמן אשר (ע"ב) הם מוכרחים להמצא קודם בריאת אדה"ר ושארית הבירורים נשארו להתברר ע"י התפילות והמצות שיעשה אדה"ר ע"ה וכיון שגרם החטא ולא נעשה על ידו כי אם מה שהיה ראוי ומתייחס אליו בלבד כידוע כי לו יתברך נתכנו עלילות נשאר להתברר בכל דור ודור ע"י התפילות והמצות שיקיימו ישראל בכל דור ודור שהם הנשמות הנמשכות ממחצב הנשמות ובאות בכל דור ודור להשלים להעלות הבירורים דמחצב הספירות והנשמות המתייחסים לאותו הדור כפולים ומכופלים מהנשמות ישנות להשלים הבירורים של הדורות ההם שעברו עד שיושלמו להתברר כל הבירורים דב"ן ואז ישתוו חיבור י"ס דמ"ה עם י"ס דב"ן כתר עם כתר כו' וזה יהיה בעת ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו כי"ר. והנה המ"ה כלול ממ"ה וב"ן וכן הב"ן כלול ממ"ה וב" כי הם הזו"ן דא"ק כל א' כלול מחג"ת נהי"ם כי הו"ק דכל אחד הם המ"ה שבו והמלכות ב"ן שבו אמנם בערך עצמם כל אחד כלול מע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם טנת"א שבו:

והנה עתיק נתקן ונעשה מי"ס דכתר דמ"ה ומבירור חצי עליון דכתר דב"ן וניתוספו לו מחדש חצי תחתון דכתר וט"ס אחרות להשלים י"ס לכתר דב"ן. וגם לקח ג"ר דחכמה דב"ן וד' ראשונות דבינה דב"ן וז' כתרים דז"ת דב"ן וכל אלו שלקח הם מאותן הט"ס דב"ן דכל פרצוף שיצאו מחדש אשר לא היתה בהם שבירה ומכל אלו נעשו דכר ונוקביה דעתיק הדכורא ממ"ה וב"ן דמ"ה ועומד בצד הפנים והנוקבא ממ"ה וב"ן דב"ן ועומד בצד האחור ופני שניהם לחוץ וכל אחוריהם ביתה מחוברים חיבור נפלא ונכללו אלו באלו ונתלבשו אלו באלו והלבישו לת"ת נצח הוד יסוד

הקדמת רחובות הנהר - דף ז עמוד ב

דיושר דאדם קדמון עד קרוב לסיום רגלי אדם קדמון כנז"ל:

וא"א ונוק' נתקנו ונעשו מי"ס דחכמה דמ"ה ומחצי התחתון דכתר דב"ן ונתוספו לו עוד חצי עליון דכתר וט"ס אחרות להשלים י"ס דכתר דב"ן הדכורא ממ"ה וב"ן דמ"ה ועומד בצד ימין והנוק' ממ"ה וב"ן דב"ן ועומד בצד שמאל ונכללו אלו באלו ונתלבשו אלו באלו והלבישו לחג"ת ונהי"ם דיושר דעתיק עד סוף האצילות וכל אלו הד' פרצופים נק' חב"ד שבכתר שהם שורשי המוחין חו"ב הם עתיק ונוקביה ודעת הכולל חו"ג הם אריך אנפין ונוקביה והם נר"ן דנשמה:

ואו"א שהם חו"ב דב"ן נתוספו ט"ס אחרות דב"ן דכל אחד להשלים י"ס לכל אחד ומאלו הי"ס לקח עתיק איזה חלקים מג"ר דחכמה ומד' ראשונות דבינה אלא שהם בספר אם אורות עם כלים דאחור או דפנים באופן שנשאר לאבא מהחכמה דב"ן הז"ק שבה שהם הזו"ן שבה שלמים וכן מבינה דב"ן לאימא ובין שניהם חלקו י"ס שהם או"א וזו"ן דמ"ה וב"ן דבינה דמ"ה חצי לאבא והם אבא וז"א דבינה דמ"ה וחצי לאימא והם אימא ונוקבא דזעיר אנפין דבינה דמ"ה:

ונמצא כי אבא נתקן ונעשה מז"ת שהם זו"ן דחכמה דב"ן והם מ"ה דב"ן ומאבא וז"א דבינה דמ"ה והם מ"ה דמ"ה ונתחברו אבא דבינה דמ"ה עם ז"א דחכמה דב"ן ונכללו אלו באלו והלבישו לצד ימין דא"א מהגרון עד החזה מכל צדדיו (ק"ז ע"א) כנגד ב' חסדי' וחצי הסתומים דיסוד דעתיק ושתי בחי' אלו נק' או"א עילאין ובכללות נק' אבא עילאה:

וכן נתחברו ז"א דבינה דמ"ה עם מלכות דחכמה דב"ן ונכללו אלו באלו והלבישו לצד ימין דא"א מהחזה עד הטיבור מכל צדדיו כנגד ב' חסדים וחצי המגולים דיסוד דעתיק ושתי בחי' אלו נק' או"א תתאין ובכללות נק' יש"ס וגם נק' ישראל סבא ותבונה ואימא נתקנה ונעשית מו"ח שהם זו"ן דבינה דב"ן והם ב"ן דב"ן ומאימא ונוק' דז"א דבינה דמ"ה והם ב"ן דמ"ה ונתחברו אימא דבינה דמ"ה עם ז"א דבינה דב"ן ונכללו אלו באלו והלבישו לצד שמאל דא"א מהגרון עד החזה מכל צדדיו כנגד ב' גבורות וחצי המגולים שכנגד הסתום דיסוד דעתיק וב' בחי' אלו נק' ישסו"ת עילאין ובכללות נק' אימא עילאה כי בערך או"א עילאין הנז"ל נק' אלו ישסו"ת עילאין ובערך מה שאותם או"א נק' אבא עילאה גם אלו נקרא אימא עילאה, וכן נתחברו נוק' דז"א דבינה דמ"ה עם נוק' דז"א דבינה דב"ן ונכללו אלו באלו והלבישו לצד שמאל דא"א מהחזה עד הטיבור מכל צדדיו כנגד ב' גבורות וחצי המגולים דיסוד דעתיק ושתי בחי' אלו נק' ישסו"ת תתאין ובכללות נק' תבונה הרי הם שמנה פרצופים דמ"ה וב"ן והם ד' זוגות. ולפעמים והוא כשנמשכים מוחין דגדלות לזו"ן נבקע היסוד דעתיק ומתגלין כל החו"ג ואז נכללים כל הח' פרצופים הנז' ונעשי' ב' פרצופים מהגרון עד הטיבור וכל זה הוא אחר הפרט האחרון ואחר שנכללו אלו באלו ונתלבשו אלו באלו כנז' בהקדמה. ואז היה חילוקם ועמידתם באופן הנז' והנה גם הם נחלקים באופן אחר והוא כי פנימיות כל השמנה פרצופים הנז' בצביונם ודמיונם נק' או"א עילאין ונק' חכמה דאצילות ונק' אצי' דאצילות ונק' ג"ר ונק' פנים ונק' נרנח"י דחיה דאצי' ונק' עה"ב וזיווגם נק' זיווג שלים אלא שהוא כלול משלים ודלא שלים וכללות שניהם נק' שלים ומזיווגם נמשכים מוחין לזו"ן ע"י התפילות והתורה וברכותיהם שהם מצות התלויות בפה וכנגדם באדם הם הקנה והריאה:

והנה לפעמים גם הד' פרצופים העליונים הנז"ל המלבישים מגרון דאריך אנפין עד החזה כנ"ל בחיצוניותם ופנימיותם מתכנים בכינויים אלו וכמ"ש בע"ה. וחיצוניות כל הח' פרצופים הנז' בצביונם ודמיונם נק' ישסו"ת ונקרא בינה דאצי' ונק' בריאה דאצי' ונק' ו"ק ונק' אחור ונקרא נרנח"י דנשמה דאצי' ונק' עה"ז וזיווגם נקרא זווג דלא שלים אלא שהוא כלול משלים ודלא שלים וכללות שניהם נק' דלא שלים. ומזיווגם נמשכים מוחין דחיות ומזון לזו"ן ולפעמים גם הד' פרצופים התחתונים הנז"ל המלבישים מחזה דא"א עד הטיבור כנז"ל בחיצוניותם ופנימיותם מתכנים בכינויים אלו. וכללות ד' זוגות אלו נק' חב"ד התחתונים והם התרין עיטרין חו"ב ודעת הכולל חו"ג המתפשט והחו"ב והם התרין עיטרין נק' או"א ודעת הכולל חו"ג הוא ישסו"ת ונק' נר"ן דרוח. גם נק' חג"ת וזו"ן נתקנו ונעשו מז"ל דמ"ה ומז"ת דב"ן כי יצאו ונתוספו להם ט"ס עליונות להשלים י"ס לכל מלכות מז' מלכיות דז"ת דב"ן ומאלו הט"ס העליונות שניתוספו לכל מל' הוא שלקח העתיק אותם השבעה כתרים דז"ת דב"ן כנ"ל אלא (ע"ב) שהוא ספק אם לקחם אם לאו ונתחברו ו"ק שהם ז"א דמ"ה עם ו"ק שהם ז"א דב"ן ונכללו אלו באלו ונתלבשו אלו באלו והלבישו לתנה"י דא"א מהטיבור ולמטה מכל צדדיו פנים ואחור ונק' זו"ן הדולים כי ו"ק דב"ן נק' רחל הגדולה מלכות שבגופו ולפעמים נק' בשם לאה ובכללותם נק' ז"א וו"ק דמ"ה נק' אותיות עצמם ממש וו"ק דב"ן נק' בחינת חשבון דאותיות דז"א. וכן נתחברו מלכות נוק' דזעיר אנפין דמ"ה עם מלכות נוק' דז"א דב"ן ונכללו אלו באלו ונתלבשו אלו באלו והלבישו לתנה"י דזו"ן הגדולים ואלו נק' יעקב ורחל ובכללותם נק' נוקבא דז"א:

וכשנמשכים צלמי המוחין מאו"א לזו"ן הנה הצלם דמוחין דאבא נמשך ומת]פשט בו"ק דמ"ה הנק' ז"א דכורא והם בחי' אותיות עצמם וצלם דמוחין דאימא נמשך ומתפשט בו"ק דב"ן הנק' נוק' דז"א והם בחי' מספר וחשבון דאותיות דז"א וזה בערך ו"ק דמ"ה אמנם בערך מלכות דב"ן נק' גם הם בחי' אותיות ממש. ואח"כ יוצא הארת הבינות והגבו' הוחין שנתפשטו בזו"ן ובונים ומתקנים את יעקב ורחל כמ"ש בכוונת ברכת אבות בע"ה ואלו יעקב ורחל הם המלכיות הנק' עטרת דיסוד דו"ק דמ"ה וב"ן דזו"ן הגדולים עצמם לא המלכיות דמ"ה וב"ן הנז"ל שהם המלך השביעי כי אותם יש להם בחי' אותיות ומספר וכמ"ש בפ"ז משער י"ד שער או"א ע"ש והם דוגמת בינות דאו"א וכל אלו הזו"ן הגדולים עם הנוק' שהם יעקב ורחל הגדולים עם הקטנים כולם תיקונ' וזיווגם נתקן ונעשה ע"י האנשי' לבד וכולם נק' בחי' דכורא בערך הנוק' הכוללת הנתקנת ע"י הנשים אשר יש בה כל הפרטות הנז"ל ועיין מאד להבין ענין זה היטב. וכל אלו הפרצופים דזו"ן ויעקב ורחל שהם הז"ת דמ"ה וב"ן נק' נה"י גופא דזעיר ונוקביה ונק' נר"ן דנפש:

זה הכלל כל י"ס דכל פרצוף נחלקים לשלשה חלוקות אחת הוא הגולגולתא שהוא הכתר שהוא גדול מהמוחין לאין קץ והוא שורש הד' מוחין חב"ד שנית הוא המוחין שהם חב"ד שלישית הוא גופא שהם הו"ק והנה שורש הארבע מוחין דחב"ד שבכתר הנז' החו"ב שבהם נק' עתיק ונוק' והדעת העליון המחברם הם הנק' א"א ונוק' אלו הם החב"ד שבכתר שהם שורשי המוחין וכללותם נק' נר"ן דנשמה והמוחין שהם החב"ד שתחת הכתר הם הנק' או"א וישסו"ת החו"ב שבהם הם נק' או"א עילאין והחו"ג דדעת נק' ישסו"ת

הקדמת רחובות הנהר - דף ח עמוד א

ובערך החב"ד העליונים שבכתר נק' אלו חג"ת וחו"ג נק' או"א ת"ת ישסו"ת גם נק' דעת התחתון הכולל תרין עיטרין ודעת כי הב' עטרין נק' חו"ב או"א ודעת התחתון שבהם נק' ישסו"ת וכללותם נק' נרן דרוח והו"ק שהם גופא הם הנק' זו"ן ובערך שנק' או"א וישסו"ת חג"ת כנז"ל נק' אלו נה"י נו"ה נק' זו"ן הגדולים שהם ו"ק דמ"ה וו"ק דב"ן ויסוד נק' יעקב ורחל ואלו יעקב ורחל הם דגופא דז"א עצמו כי היסוד הוא מכלל הו"ק וגם המל' דמ"ה וב"ן נקרא יעקב ורחל וכללותם נק' נר"ן דנפש. וזה הכלל הוא בכל י"ס דכל פרצו' שמתחלקים לי"ד פרצופים כנז"ל ע"ד סדר המתחלקות י"ד פרצופי' בי"ס דכללות כל עולם האצילות כי עתיק ונוק' וא"א ונוק' הם חב"ד דכתר דכללות עולם האצי' ותחתיהם או"א וישסו"ת מלבישים לחג"ת (ק"ח ע"א) דא"א ונק' חג"ת בערך חב"ד העליונים וחב"ד בערך זו"ן ותחתיהם זו"ן ויעקב ורחל הז' קצוות דכללות עולם האצילות ונק' נהי"ם בערך החב"ד העליונים. גם כללות כל העולמות נחלקים בשלשה חלוקות הנז' באופן זה כי כחב"ד דא"ק הם עתיק ונוק' וא"א ונוק' נר"ן דנשמה ואורות אח"פ המלבישים לחג"ת שלו הם או"א וישסו"ת נר"ן דרוח ואבי"ע המלבישים לנה"י שלו הם זו"ן ויעקב ורחל נר"ן דנפש וכמבואר כל זה היטב בשער ההקדמות דרושי א"ק ע"ש ובע"ח שער אנ"ך ובכמה מקומות ובפרט בדרוש הדעת ששם הרחיב והעמיק מהרח"ו ז"ל בענין זה וכתב כי מבלעדי הקדמה זו אין ידיעה שורשית בענין הי"ס ע"ש היטב מאד כי ההקדמה זו צריכה היא מאד כי עליה מיוסדים הכונות.