טסטוסטרון הורמון המין הגברי פעילות ותופעות לוואי 

בתהליך ליצור הטסטוסטרון, ההיפותלמוס (חלק מסוים במוח) מייצר הורמון הנקרא: הורמון המשחרר גונדוטרופין gonadotrophin releasing hormone או בקיצור (GnRH), המשפיע על בלוטת ההיפופיזה בשחרור שני הורמונים והם: luteinizing hormone או בקיצור (LH), ו- follicle stimulating hormone או בקיצור (FSH).

ה- LH פועל על תאי הביניים (Leydig cells), המצויים בלוטות האשכים וגורם להם לייצר טסטוסטרון.

ה- FSH יחד עם הטסטוסטרון פועלים על ייצור תאי הזרע.

הטסטוסטרון בתורו משפיע על ההיפותלמוס ועל בלוטת ההיפופיזה בכדי לדכא את ייצור ההורמונים: GnRH, FSH, LH. כמומר שבנקודה זו הטסטוסטרון יוצר משוב שלילי, בכדי ליצור איזון ולמנוע עלייה מיותרת של משוב חיובי זה (כלומר עלייה בטסטוסטרון).

בלוטות האדרנל, מייצרות גם טסטוסטרון בשני המינים. זאת בתגובה להורמון הנקרא: אדנו-קורטיקוטרופין הורמון adrenal corticotrophin hormone או בקיצור (ACTH), המופרש מבלוטת ההיפופיזה.

הטסטוסטרון והמטבוליטים שלו (כדוגמת: דיהידרו-טסטוסטרון), אחראיים למאפייני המין הגבריים, כמו: הקרחה גברית, צמיחת שיער הגוף, קול מעובה, מסת שרירים גדולה יותר, עור דק יותר, אקנה, הגדלה הפין והאשכים.

ייצור טסטוסטרון נורמלי בגבר נע בטווח של 4 עד 9 מ"ג ליום. הרמה בפלזמה באופן נורמלי הינה בטווח של 22.5nmol/l (22.5 ננומול לליטר), כאשר 97% הינו קשור לחלבון, ורובו מופרש בשתן בצורת סטרואיד 17-קטו (17-keto steroids). אך כמות קטנה מומרת לאסטרוגן.

זמן מחצית החיים של הטסטוסטרון החופשי בדם הוא מספר דקות. כך, במצב זה בלתי אפשרי להשתמש בטסטוסטרון כטיפול רפואי. על כן פיתחו תרופות אשר פעילות למשך זמן ארוך יותר כדי לקבל תגובה יעילה יותר של התרופה.

למשל: מדענים פיתחו את משפחת הסטרואידים הנכונה: 17-אלפא אלקילייטד. קבוצה זו מאריכים את זמן מחצות החיים של התרופה, ובמקום מספר דקות נקבל פעילות של מספר שעות.

דוגמה נוספת, היא אסטרפיקציה להזרקה. כאשר מולקולת חומצת שומן מחוברת למקום מספר 17, הדבר מכונה: קבוצת 17-הידרוקסיל.

הסטוריית הסטרואיד:

הנגזרת הראשונה של הסטרואיד פותחה בשנות ה- 30, כדי לטפל במחלת ההיפוגונדיזם (hypogonadism), במצב זה האשכים אינם מייצרים טסטוסטרון, למטרת גדילה והתפתחות מינית תקינה.

הסטרואידים פותחו בשנות ה- 40 בגרמניה, ושימשו כגורם המסייע לחיזוק והגברת האגרסיביות של החיילים הגרמנים במלחמת העולם השנייה.

כבר משנות ה- 50 ספורטאים החלו ליטול סטרואידים כדי להחיש את קצב התקדמותם בספורט.

מאז פותחו למעלה מ- 100 סוגים שונים של סטרואידים.

שימוש חוקי:

הסטרואידים משמשים לטיפול באנמיה, בגלל יכולתו להגביר את ייצור תאי הדם האדומים. משמשים לטיפול אימפוטנציה, איידס, בלוקמיה, ולחיזוק אנשים עם מחלות ניוון שונות.

מדוע משתמשים בסטרואידים ?

אחת הסיבות העיקריות לשימוש בסטרואידים הינה שיפור הביצועים הספורטיביים.

הסטרואידים משפרים את משך זמן וקצב ההחלמה, מגבירים התאוששות וכוח השרירים, מפחיתים את אחוז השומן ומגבירים את מסת השרירים. אך יש לציין, כי רוב ההשפעות הינם זמניים וחולפים לאחר הפסקת השימוש.

השפעה חיובית נוספת היא שדיכוי הורמון הקורטיזון, הורמון זה גורם לפירוק מסת שרירם. כמו כן, הסטרואידים שומרים על מאזן חנקן חיובי, כך שומרים על תנאים אנבוליים (בונים / יוצרים).

יש לציין, כי ממחקרים עולה שכמעט כרבע מהנוטלים סטרואידים עברו התעללות מינית, מחציתם מפתחי גוף. כנראה, כי אותם אנשים רוצים להיות גדולי מימדים וחזקים מאוד, כדי לחזק את ההיבט המנטלי שלהם.

תופעות לוואי:

סרטן - בעיקר סרטן הכבד והפרוסטטה.
נזק לתפקוד הכבד, לעיתים עד כדי דימומים בכבד.
גניקומסטיה (הגדלת רקמת השד בגבר).
הקרחה.
עור שומני, הגורם לנטייה מוגברת לזיהומים ואקנה.
שינויים הורמונליים: שינויים אילו גורמים להפחתה במספר תאי הזרע והתכווצות בלוטות האשכים.
כאשר ילדים נוטלים סטרואידים באופן בלתי מבוקר צמיחת העצמות עשויה לעצר.
מחלות לב וכלי דם: סטרואידים עשויים לגרום לאירוע מוחי והתקפי לב באנשים צעירים אפילו מתחת לגיל 30. רמת הכולסטרול הרע LDL עולה והכולסטרול הטוב HDL פוחת. כך מתפתחת טרשת העורקים.
אימפוטנציה.
הגדלת בלוטת הפרוסטטה.
שינויים במצבי הרוח: עלייה באגרסיביות, דיכאון,
בנשים פיתוח סימני מין גבריים, כמו: קול מעובה, צמיחת שיער הגוף ונשירת שיער גברית. הגדלת הדגדגן, הקטנת החזה