רע"א 11126/08, לב לבייב נ' עזי רפאלי ואח'
כב' השופט: א' גרוניס
07.05.2009
העובדות:
ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, בגדרה נעתר באופן חלקי לבקשת המשיב לגילוי מסמכים. המבקש הוא בעל השליטה ויו"ר הדירקטוריון של חברת אפריקה ישראל בע"מ. ביום 13.12.06 נחתם הסכם לפיו מכר המשיב 7, בנק לאומי לישראל, למבקש את החזקותיו בחברה. ביום 11.3.07 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם הבנק נגד המבקש ונגד המשיבים 6-2. על פי הנטען בבקשה, הסתיר המבקש מהבנק מידע מהותי בנוגע לשווי נכסיה של החברה ובשל כך הייתה התמורה שהתקבלה עבור המניות נמוכה משוויין האמיתי. המידע שהוסתר נגע, לפי הטענה, לשוויים של נכסי נדל"ן ברוסיה, אשר הוחזקו על ידי חברה בת של החברה. ביום 23.8.07 הגיש המבקש תגובה לבקשה לאישור תשובה נגזרת. ביום 25.9.08 הגיש המשיב בקשה לגילוי מסמכים, לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ברובה. נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.
החלטה:
1. נשאלת השאלה האם ניתן להורות על גילוי מסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תביעה נגזרת. צדק בית המשפט המחוזי בהשיבו לשאלה זו בחיוב. לעניין היקף הגילוי - ניתן להיעתר לבקשה למתן צו לגילוי מסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תביעה נגזרת, ובלבד שהבקשה עומדת בסייגים אלו: המסמכים רלוונטיים לשלב זה של ההליך; הוצגה תשתית ראייתית ראשונית אשר ניתן ללמוד ממנה כי קיים סיכוי שהבקשה לאישור תביעה נגזרת תתקבל; על הגילוי יחולו המגבלות החלות באופן כללי על גילוי מסמכים. בענייננו, נטען על ידי המבקש כי מדובר במסמכים אשר לכל היותר עשויה להיות להם חשיבות רק בשלב מאוחר יותר של ההליך. עם זאת, טענותיו של המבקש עוסקות למעשה ברלוונטיות של המסמכים בכלל ולא בשאלת השלב שלגביו עשויה להיות להם רלוונטיות. לגופו של עניין, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי המסמכים הינם רלוונטיים.
2. מתן צו לגילוי מסמכים לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי אינו מותנה בידיעה פוזיטיבית וודאית כי המסמכים המבוקשים אכן קיימים. "גילוי מסמכים" כשמו כן הוא: גילוי בתצהיר האם המסמכים נמצאים ברשותו של מי שהצו מופנה אליו או לא. כמו כן, הליך של גילוי ספציפי לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי אינו מוגבל למקרה בו ניתן להצביע על מסמכים מסוימים שגילויים נדרש וניתן לבקש גם גילוי של מסמכים מסוג מסוים. בכך אין כדי לומר, כי ניתן להגיש בקשה לגילוי מסמכים אשר אינה אלא "מסע דיג" חסר הבחנה. בקשה לגילוי מסמכים מסוג מסוים צריכה להיות ממוקדת דיה ולהתייחס למסמכים אשר על פי הנסיבות קיים סיכוי סביר שהם קיימים. בהתקיים תנאים אלו, אין למצוא פגם בכך שאין הבקשה מגדירה במדויק מסמך מסוים שגילויו מתבקש.
3. תקנות 112-113 לתקנות סדר הדין האזרחי, העוסקות בגילוי מסמכים כללי וספציפי, מדברות על מסמכים הנמצאים "ברשותו או בשליטתו" של בעל דין. אין להטיל חובת גילוי כלפי מסמכים שאינם נמצאים ברשותו או בשליטתו של בעל הדין. בפסיקה נקבע, כי מסמכים הנמצאים ברשותה או בשליטתה של חברה הנמצאת בבעלותו המלאה של בעל דין נחשבים כמסמכים הנמצאים ברשותו או בשליטתו של בעל הדין. עוד נקבע, כי מכיוון שהחברה נמצאת בשליטתו המלאה של בעל הדין אין להימנע מן הגילוי בשל החשש לפגיעה באינטרס שלה. בבקשה לרשות ערעור נטען, כי יש להבחין בין מקרה בו מדובר בחברה הנמצאת בבעלות מלאה של בעל הדין, לבין המקרה דנא בו מדובר בשליטה בחברה ציבורית, אשר אינה נמצאת בבעלותו המלאה של בעל הדין. באשר להתקיימותה של הדרישה כי המסמכים יהיו "ברשותו או בשליטתו" של בעל דין, יש לומר כי דרישה זו מתקיימת גם כאשר מדובר במסמכים הנמצאים ברשות חברה שהיא בשליטת בעל הדין, וזאת אף אם החברה אינה בבעלותו המלאה. הבקשה לרשות ערעור נדחית.
כב' השופט: א' גרוניס
07.05.2009
העובדות:
ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, בגדרה נעתר באופן חלקי לבקשת המשיב לגילוי מסמכים. המבקש הוא בעל השליטה ויו"ר הדירקטוריון של חברת אפריקה ישראל בע"מ. ביום 13.12.06 נחתם הסכם לפיו מכר המשיב 7, בנק לאומי לישראל, למבקש את החזקותיו בחברה. ביום 11.3.07 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם הבנק נגד המבקש ונגד המשיבים 6-2. על פי הנטען בבקשה, הסתיר המבקש מהבנק מידע מהותי בנוגע לשווי נכסיה של החברה ובשל כך הייתה התמורה שהתקבלה עבור המניות נמוכה משוויין האמיתי. המידע שהוסתר נגע, לפי הטענה, לשוויים של נכסי נדל"ן ברוסיה, אשר הוחזקו על ידי חברה בת של החברה. ביום 23.8.07 הגיש המבקש תגובה לבקשה לאישור תשובה נגזרת. ביום 25.9.08 הגיש המשיב בקשה לגילוי מסמכים, לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ברובה. נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.
החלטה:
1. נשאלת השאלה האם ניתן להורות על גילוי מסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תביעה נגזרת. צדק בית המשפט המחוזי בהשיבו לשאלה זו בחיוב. לעניין היקף הגילוי - ניתן להיעתר לבקשה למתן צו לגילוי מסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תביעה נגזרת, ובלבד שהבקשה עומדת בסייגים אלו: המסמכים רלוונטיים לשלב זה של ההליך; הוצגה תשתית ראייתית ראשונית אשר ניתן ללמוד ממנה כי קיים סיכוי שהבקשה לאישור תביעה נגזרת תתקבל; על הגילוי יחולו המגבלות החלות באופן כללי על גילוי מסמכים. בענייננו, נטען על ידי המבקש כי מדובר במסמכים אשר לכל היותר עשויה להיות להם חשיבות רק בשלב מאוחר יותר של ההליך. עם זאת, טענותיו של המבקש עוסקות למעשה ברלוונטיות של המסמכים בכלל ולא בשאלת השלב שלגביו עשויה להיות להם רלוונטיות. לגופו של עניין, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי המסמכים הינם רלוונטיים.
2. מתן צו לגילוי מסמכים לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי אינו מותנה בידיעה פוזיטיבית וודאית כי המסמכים המבוקשים אכן קיימים. "גילוי מסמכים" כשמו כן הוא: גילוי בתצהיר האם המסמכים נמצאים ברשותו של מי שהצו מופנה אליו או לא. כמו כן, הליך של גילוי ספציפי לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי אינו מוגבל למקרה בו ניתן להצביע על מסמכים מסוימים שגילויים נדרש וניתן לבקש גם גילוי של מסמכים מסוג מסוים. בכך אין כדי לומר, כי ניתן להגיש בקשה לגילוי מסמכים אשר אינה אלא "מסע דיג" חסר הבחנה. בקשה לגילוי מסמכים מסוג מסוים צריכה להיות ממוקדת דיה ולהתייחס למסמכים אשר על פי הנסיבות קיים סיכוי סביר שהם קיימים. בהתקיים תנאים אלו, אין למצוא פגם בכך שאין הבקשה מגדירה במדויק מסמך מסוים שגילויו מתבקש.
3. תקנות 112-113 לתקנות סדר הדין האזרחי, העוסקות בגילוי מסמכים כללי וספציפי, מדברות על מסמכים הנמצאים "ברשותו או בשליטתו" של בעל דין. אין להטיל חובת גילוי כלפי מסמכים שאינם נמצאים ברשותו או בשליטתו של בעל הדין. בפסיקה נקבע, כי מסמכים הנמצאים ברשותה או בשליטתה של חברה הנמצאת בבעלותו המלאה של בעל דין נחשבים כמסמכים הנמצאים ברשותו או בשליטתו של בעל הדין. עוד נקבע, כי מכיוון שהחברה נמצאת בשליטתו המלאה של בעל הדין אין להימנע מן הגילוי בשל החשש לפגיעה באינטרס שלה. בבקשה לרשות ערעור נטען, כי יש להבחין בין מקרה בו מדובר בחברה הנמצאת בבעלות מלאה של בעל הדין, לבין המקרה דנא בו מדובר בשליטה בחברה ציבורית, אשר אינה נמצאת בבעלותו המלאה של בעל הדין. באשר להתקיימותה של הדרישה כי המסמכים יהיו "ברשותו או בשליטתו" של בעל דין, יש לומר כי דרישה זו מתקיימת גם כאשר מדובר במסמכים הנמצאים ברשות חברה שהיא בשליטת בעל הדין, וזאת אף אם החברה אינה בבעלותו המלאה. הבקשה לרשות ערעור נדחית.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
