שנאת וול סטריט היא כעת (מרס 2009) האופנה. בנקאי ההשקעות בוול סטריט הנמיכו פרופיל, איכסנו את הלימוזינות ואת מטוסי הסילון הפרטיים והם מדירים את רגליהם רגליהם ממסעדות היוקרה. אובמה, נסחף על גלי אהדת הפרולטריון, ממשיך לצבור נקודות זכות וללבות את המשטמה.
ראו לדוגמה את מתקפת הבונוסים הברוטלית על AIG בתחילת החודש ואת ההשתלחות ביצרני הרכב. הקונגרס אף הוא אינו טומן את ידו בצלחת ומציע שורה של חוקים פופולסטיים, כגון מס של 90% על בונוסים לעובדי חברות שקיבלו את תמיכת הממשל. זהו רק קצהו של קרחון אי-האהדה.
מהלכים רגולטוריים מרחיקי לכת מתבשלים בימים אלו בגבעת הקפיטול ועתידים לראות אור בקרוב. דוגמה לכך אפשר היה לשמוע בעדותו של שר האוצר טים גייטנר בקונגרס בשבוע שעבר שבה אמר שהשיטה הבנקאית הנוכחית היא "יותר מדי חסרת יציבות וזקוקה לסטנדרטים יציבים, קשיחים, חכמים וקונסרבטיביים יותר".
תגובת השוק לעדות גייטנר לא איחרה לבוא וסקטור הבנקים ירד בשעה ששאר הסקטורים המובילים עלו. הסיבה לירידה היא החשש המתגבר של המשקיעים מפני גזירות רגולטוריות חדשות. גזירות שמצד אחד יקטינו את הסיכון למשבר בעתיד, אולם מאידך יקטינו את מרווח התמרון של הבנקים וירעו את סיכוייהם להציג רווחים נאים.
המפתח: יצירתיות
קל לשנוא את וול סטריט. כאשר המצב קשה, ודווקא כאשר המצב הוא קשה, אנו צריכים לזכור שהשוק קם ונפל בעבר בעיקר בשל יצירתיות. תאוות הבצע של וול סטריט היא שליבתה תקופות של פריחה כלכלית כמו גם גבתה מחיר יקר עם התפוצצות בועות, והדוגמאות לרוב. למען ההגינות צריך לזכור שהבנקאים בוול סטריט מעולם לא פעלו לבד. בלי שיתוף הפעולה של הציבור שום דבר לא היה מצליח, והציבור הוא אנחנו.
כדי להציל את השוק ממצבו הנוכחי צריך יצירתיות. הסיכוי שהפוליטקאים יגלו יצירתיות וייקחו את הסיכון לפעול למימושה, הוא קלוש. אני טוען שהמפתח להצלה נמצא בידיים של וול סטריט. וול סטריט הכניסה אותנו למשבר ורק היא יכולה להוציא אותנו ממנו. כן, בנקאי וול-סטריט שוב יעשו מזה טונות של כסף, אבל אין לנו ברירה.
כאשר נתניהו הותקף השבוע על העלות הגבוהה של הקמת ממשלה רחבה הוא אמר, ובצדק, שזהו מחיר יחסית זול לעומת המחיר שתעלה אי יציבות פוליטית לכלכלה הישראלית. גם התעשרות מחודשת של וול סטריט אל מול התוצאה המקווה, היא מחיר נמוך.
אולי השוק יכול לדאוג לעצמו
הראלי בשבועות האחרונים הרים את השוק קרוב ל-25% מעל נקודת השפל, אולם ספק אם הוא עשוי להימשך. השוק עלה בגלל הצורך לתקן ירידות קשות ומשום ששורטיסטים נלחצו וקנו כדי לצאת מפוזיציות שורט מפסידות, אבל מכאן לא תבוא הישועה והסיכוי להמשך מגמת העלייה בטווח החודשים הקרובים נראה קלוש.
בקרוב, עם פרסום הדוחות הרבעוניים, אנו צפויים למטח חדשות רעות ואז יגיע המבחן האמיתי של השוק. לאחר עונת הדוחות הקרובה ייאלץ השוק לעמוד במבחנים קשים נוספים עוד לפחות 6-9 חודשים מהיום.
לפי שעה האבטלה גוברת, מחירי הבתים אינם עולים, הייצור התעשייתי מצטמק דרמטית והיצוא קטן. בקיצור, המצב בעייתי, וקשה לי להאמין ששיפור פונדמנטלי שעשוי להימשך שנים יציל את השוק בטווח הקרוב.
הפוליטיקאים יצילו
הממשל האמריקני בדרכו ליצור בועה רגולטורית שבתמורה ליציבות עתידית, תעצור בטווח הקצר את היצירתיות הפיננסית, תמנע בונוסים ממנהלים מוכשרים ותשלח את המוחות היצירתיים של וול סטריט לפנסיה.
אני לא אומר את זה מתוך דאגה לעתידם הכלכלי של החבר'ה של וול סטריט. הם עשו מספיק כסף בשביל לפרוש בכבוד ויכולים אם רק ירצו להפליג אל תוך השקיעה עד סוף ימי חייהם.
דמוניזציה של פועלם בעבר, בתוספת מנה גדושה של רגולציה תוקפנית, הם מתכון בטוח לגרום לטובים והעשירים שבהם לפרוש בדיוק כאשר הציבור זקוק ליצירתיות שלהם יותר מכל. מי אם לא הם יארוז וימכור את האג"חים העתידיים של הממשל ואת הנגזרים של המשכנתאות העתידיות לסינים, לבנק הפועלים (ראו את הסיבות לתוצאות המאזן שפורסם בשבוע שעבר) ולכל בעלי הממון האחרים שקנו מוול סטריט חתולים בשק כדי לעזור לממן את חוויית הבזבוזים האמריקנית? רגולציה ודמוניזציה של וול סטריט היא לא יותר מכדור בברך של הכלכלה האמריקנית.
הבועה הבאה
האומנם רגולציה יכולה למנוע את יצירת הבועה הבאה ואת התפוצצותה? האם אנו באמת מאמינים שאנו חווים כעת את המשבר הפיננסי האחרון של חיינו? תהיה זו נאיביות לחשוב כך.
רגולציה, קשוחה ככל שתהיה, דינה להיכשל. רגולציה היא סם לציבור ופרנסה לפוליטיקאים. רגולציה היא לא יותר מבועה בחסות החוק. זה שנים רבות הוכח שההתנהגות האנושית מושתתת על ריגושים, תקוות לרווחים בטווח הקצר, הימורים ומפחי נפש בלתי נמנעים. אף רגולטור לא יצליח לשנות את האופי האנושי. בוא תבוא הבועה הבאה, בוא תבוא ההתרסקות הבאה ושוב תחזור הרגולציה הבאה שתנסה לתקן את הקודמת.
