החינוך המשותף והשפעתו על הקיבוץ והיחסים בין משפחתיים 

החברה הקיבוצית הייתה הגורם הכי משפיע בחינוכם של הילדים. בתחילת שנות הקיבוץ, היו ויכוחים על שיטת החינוך של הילדים בקיבוץ (בתחילת 1910). לבסוף בחר הקיבוץ בחינוך שלא כלולה בו מסגרת משפחתית, שהקטינה את משמעות ההורים בחינוך ילדיהם, ובגלל זה הם יצרו את החינוך המשותף, שהיה אחת הדוגמאות המשפיעות בכל היסטוריית ארץ ישראל. במקום שההורים ידאגו לילדים, בתי הילדים בקיבוץ מילאו את מקום ההורים בחינוכו של הילד, בבתי הילדים, הייתה המטפלת הדואגת לצרכיו של הפעוט ושל הילד בילדותו ובשלבי התבגרותו. ברגע שהתינוק נולד, הופרד מהוריו וטופל בידיי המטפלות. המטפלות עשו כביכול "משמרות" על הילדים, בדקו מה מצבם מדיי פעם, בלילות. החליפו להם טיטול, האכילו אותם, וכו'...
הקשר בין הילדים להורים, היה ברובו, קשר רגשי, ולא כל כך עוסק בחינוך ובגידול הילד. הורים בילו עם הילד רק שעות מספר ביום, בשעות הערב, ולאחר מכן היו חוזרים לבית הילדים ולנים עם חבריהם לחדר.
בזמן מלחמת העולם הראשונה ואחריה, ההורים דאגו לילדיהם ורצו לגונן עליהם, ולכן, ניהלו מאבק מול הכוח השולט בקיבוץ, שישנו את דרך החינוך בקיבוץ, מלינה משותפת, ללינה משפחתית.

בזמן שנות ה-60, החלו התגמשויות בשיטת הלינה. הארכת הזמן של הילדים עם הוריהם, גרם לשינוי במשך הזמן. לאט לאט, המעבר התרחש, החוקים התגמשו, ובסופו של דבר, עברו ילדים מלינה משותפת לבית הוריהם - הלינה המשפחתית.

סיכום.
המסקנות שהסקנו מהמאמר, הוא שבסופו של דבר, החינוך המשותף באמת היה דבר חשוב, רציני ורב חשיבות בהיסטוריית הקיבוץ. הוא בנה את האופי המיוחד שלו.