השאלה שעולה אצלנו ההורים היא "מדוע הם רבים" הורים רבים מגיעים עם השאלה מה לעשות וההרגשה שמשהו נעשה לא נכון, ולכן הילדים רבים או מקנאים. אם מתבוננים במצב בצורה אובייקטיבית יש לילדינו את כל הסיבות לריב ולקנא. אחים נאלצים לחלוק בכל דבר- טריטוריה, צעצועים, זמן איכות עם ההורים. כל משאב שקיים בבית . יש להם את כל הסיבות לקנא ולכן גם לריב.זה קצת דומה לבית שבו ישנן כמה נשים לאותו בעל (או כמה גברים לאותה אישה) האם הם לא יקנאו אחד בשני?
לאחים אין אפשרות לבחור או להחליט אם הם מעוניינים באח חדש. אנחנו קובעים להם. רובינו , עוד משלב ההיריון , מדמיינים איך הילדים שלנו יהיו החברים הטובים ביותר. הפנטזיה הזאת שילדינו יהיו החברים הטובים ביותר יוצרת קושי אצלנו כשהם רבים. פנטזיות מקומן להישאר בצד . החיים האמיתיים שונים!
איך בכל זאת ניתן להקטין את הקנאה ואת המריבות בין האחים וליצור אוירה טובה יותר ורגועה בבית?
• לא ליצור תחרות בין הילדים- אנחנו אמנם חיים בעולם תחרותי והישגי מאד. עדין כדאי וחשוב להשאיר את התחרותיות בין הילדים מחוץ לבית. גם משפטים תמימים כמו- "מי מגיע ראשון לאמבטיה" או "מי נחגר ראשון במכונית" מובילים לתחרותיות. נסו לנטרל את הרגשת התחרותיות בבית.
• לא להשוות בין הילדים- גם לא בזמן כעס וגם לא בכדי לדרבן אותם. חשוב שלכל ילד תמצאו מקום מיוחד משלו. משפטים כמו "תראה איך אחותך מסודרת" או "למה אתה לא יכול להתנהג כמו אחיך" לא מובילים לשום מקום טוב. ההרגשה שהם צריכים להאבק על מקומם מעודדת קינאה וריבים.
• נסו לא לתייג- לפעמים יש לנו כוונה טובה ואנחנו מתייגים את הילדים בצורה חיובית- זה "המתמטיקאי של המשפחה"" זאת הדוגמנית שלנו". שוב אנחנו יוצרים מצב בו הילדים צריכים לשמור על מקומם. החשש שאולי התינוק הקטן של המשפחה יהיה הוא המתמטיקאי במקומי והשאלה מה המקום שלי- רק המקום המתוייג אינו בריא.
ומה בכל זאת עושים כשהילדים רבים?
ישנה אמירה מוכרת הגורסת לא להתערב בריבי הילדים. אני לא מכירה הרבה הורים שמצליחים לא להתערב ולעמוד מהצד כשהילדים רבים וכועסים. לפעמים העצה הזאת, הטוענת שאין להתערב, נכונה. כל עוד מדובר בריבים קטנים שלהם תנו להם להתמודד. לריב יש מקום חשוב בניסיון שלהם לנהל משא ומתן והמסר שלנו, שאנחנו סומכים עליהם, חשוב גם הוא.
ריבים אלימים יש להפסיק מיד. אחת הדרכים היא לנסות לשלוח כל אחד למקום אחר, אבל לא להתעלם מהריב. נסו לכנס את הילדים בשלב מאוחר יותר (ככל שהילדים קטנים זמן השיחה צריך להיות קרוב) ולשמוע מהם מה הם חוו ואיך הם ושבים שניתן לפתור את הבעיה. חשוב לא להיות שופטים ולא להחליט או לפתור במקומם את הסכסוך
שלב אחרון- שימו לב מתי הם רבים? אולי במכונית בדרך לסבתא כשמשעמם? אולי במסעדה כשהאוכל נגמר? ואולי רק כשאתם בסביבה כדי לדרוש תשומת לב? לזמן הריב יש משמעות ולפעמים התבוננות במצב היא דרך לפיתרון.
http://www.asku.co.il/
